Kidnapped

פרק 22- הזיות

שכבתי במיטה שעות, ערה לצלילי הרוח ומקשיבה למחשבותיי שלא מפסיקות לתקוף.
לקחתי את הטלפון מהשידה, בודקת מה השעה.
'02:14' השעון הורה.
בשלב זה כבר וויתרתי על שינה.

אני לא אלך מחר לבית הספר, אני עדיין לא מסוגלת.
לא רק פיזית.

אני קמה, ומנסה לחשוב על משהו אחר,
אבל המחשבות סוגרות עליי, דוחקות ודוחקות להקשיב למה שהראש שלי רוצה.
נכנעתי.
"מה אתה רוצה?" אני שואלת את המוח שלי בכניעה.
'אלכוהול' הוא מבקש.
אני פוערת עניים וישר מזנקת בחזרה למיטה, מכסה את פניי עם השמיכה כדי שאהיה מוגנת מהמחשבה הזאת.

לא שתיתי המון זמן, וזה כן משהו שחסר לי.
אבל אני זוכרת טוב את התקופה ששתיתי בה, כמה קשיים זה הביא עליי ועל האחים שלי ועל ארבל.

"לא." אני מנענעת בראשי ולוחשת, מנסה למנוע מעצמי לקום מהמיטה ולעשות משהו שאני יודעת שלא אצליח להפסיק אחר כך.

"לא, לא. אני לא עושה את זה." אני מנסה לשכנע את עצמי.
אני מרגישה לא טוב, אני מרגישה באופוריה, כמו בתוך חלום. אני מרגישה כאילו אני לא שולטת בגוף שלי, כאילו כל דבר הוא הזיה.

ובן רגע, אני מוצאת את עצמי עומדת בפארק ההוא ליד החנות משקאות, עומדת עם טבע נאות ולבושה בטרנינג לבן ופוטר של טיול שנתי גדול באמצע שום מקום.

לא הבנתי איך הגעתי לכאן.
נדמה כאילו פשוט השתגרתי.
אבל אני לבושה בבגדים אחרים.
ויש עליי כסף.

מאיפה השגתי כסף?

הרגשתי בליטה לא נוחה באזור החזה שלי, ולמזלי, כן הייתי עם חזייה, אבל היה תקוע בתוכה גז פלפל.
לפחות על משהו חשבתי.

הבטתי סביב, מאתרת את החנות שפתוחה 7/24.
צעדתי לשם ברגליים נודדות, כשכל העולם מסתחרר.
אני מרגישה לא טוב, אני מרגישה שלא אני שולטת בגוף שלי.
התודעה שלי אומרת לי לעצור ולהסתובב,
אבל הגוף ממשיך ללכת מבלי לייחס לפקודות חשיבות.

אני מנסה לעצור, לא מצליחה.
הגוף שלי כל כך רעב, רעב לאלכוהול, ואני לא יודעת למה.
ראיתי טיפה נוחתת על רצפת האבן מלפניי, ולקח לי זמן להבין שזה היה שלי, לא שמתי לב שדמעות זולגות לי.

ואז מצאתי את עצמי מחוץ לחנות המשקאות, שוב עומדת מבולבלת, מבחינה בבקבוקיי האלכוהול שיש בידיי, כשלושה בקבוקים.

אני מביטה סביב בניסיון להבין איך זה קרה פתאום, לא הספקתי להבין מה קורה, לא הספקתי להתנגד.

ואז אני שוב מוצאת את עצמי שכובה על ספסל באמצע שום מקום, כשמתחת לרגליי נחים שני בקבוקי אלכוהול ריקים, ומחזיקה אחד חצי גמור בידי.

קמתי, זורקת את הבקבוק מעליי ומנפצת אותו לרסיסים, ומתנודדת על רגליי בזמן שניגבתי את פי.
ואז אני רואה אותה.
"ש-שירה!" אני צועקת בשכרות.
היא הסתובבה אליי, ומתפוגגת ברוח.
"מה..?" אני לוחשת.