4/5
--
"בואי שבי, נועה. אני צריך שתירגעי." הוא אמר ועשיתי כדבריו בלי להוסיף עוד מילה, מביטה רק ברצפה, עוד מעכלת שאני פשוט משוגעת.
מה נהיה ממך נועה?
"תקשיבי לי." מיכאל פיקס אותי. "את לא משוגעת, את לא השתגעת." הוא דיבר באיטיות שהצליחה להרגיע אותי. "מה שאת חווה נקרא פוסט טראומה, זה טבעי ורגיל לקרות לאחר מישהו שעבר מאורע טראומטי בחייו." הוא המשיך והנהנתי.
"אז אני כן בסדר?"
"כן, למעשה, את הרבה יותר מבסדר. בדרך כלל בשנה הראשונה במהלך פוסט טראומה הנפגעים נשארים בבית ומסרבים לראות אדם או חוץ. אבל הדרך שבה הגוף שלך מתמודד היא נהדרת, נועה. את מצליחה לחיות את החיים שלך מחדש למרות התופעות." הוא אמר ונרגעתי.
(ה.כ: אני לא ממש יודעת איך פוסט טראומה עובדת, אני מצטערת אם אני נוגעת בנושא רגיש למישהו, תקנו אותי אם אתם יודעים מידע על פוסט טראומה ואם כתבתי משהו שגוי, אוהבת❤)
"אז... אז איך מטפלים בזה?" שאלתי.
"זה מעולה שאת שואלת. זה מראה שאת מודעת ורוצה להפיג את הפוסט טראומה ממך החוצה. עכשיו... איך נפיג את זה." הוא מתחיל ואני מקשיבה. "זה כבר נקבע עם האח האחראי עליך, אריאל, אם אני זוכר נכון. אני מומחה בטיפול פסיכולוגי טראומטי. לכן הוחלט לרכוש עבורך את המסלול של 20 פגישות בהדרכתי, בזמנים של אחת לשבועיים, במשך עשרה חודשים. אני מאמין שזה יעזור לך מאוד. ובמידה ותצטרכי יותר, תמיד נוכל לחדש. בסדר?" הוא חייך אליי, והנהנתי, לא טורחת לחייך חיוך מזויף.
"נתראה עוד שבועיים, נועה. את אלופה." הוא אמר ונפרדנו לשלום.
יצאתי מחדר הפסיכולוג. האחים שלי התרוממו במהרה והסתכלו עליי, כל אחד מנסה לפענח את מבטי האטום.
אני עדיין לא מאמינה שדמיינתי אותה... את החברה הכי טובה שלי.
זה כאילו להתאבל עליה בפעם השנייה.
מצמצתי כמה פעמים כדי לנסות להחזיר את הדמעות לבפנים, לא הסתכלתי על אחיי.
הזקפתי ראש והתחלתי לצעוד קדימה, אל עבר היציאה. אני מקווה שהפעם בכל המובנים.
אני רוצה להמשיך לחיות.
האחים שלי גורמים לי.
החברות שלי גורמות לי.
מה שעשו בשבילי בכיתה גרם לי.
סטיב גרם לי.
אני רוצה להמשיך לחיות.
אבל זה קשה.
נכנסתי לאוטו בלי להוציא מילה.
נכנסתי היישר למאחורה, אבל הפעם לא היה מישהו לצידי.
מישהי..
הגענו לבית ועליתי לחדרי.
אני צריכה את הזמן שלי ואני מניחה שהאחים שלי יודעים את זה.
נכנסתי למיטה.
אני צריכה לישון.
עצמתי את עניי ונכנסתי לארץ החלומות.
--
התעוררתי משינה עמוקה, לא היו לי סיוטים.
בדקתי מה השעה בטלפון שלידי, הצג הראה '19:12' דקות.
חשק מוכר נבנה בתוכי.
YOU ARE READING
Kidnapped
Açãoפעימות לב, מחשבות תוקפות, השכחה של שעה משתייה מופרזת. אהבה אסורה, רגשות מעורבים, ערב שישי בודד באוויר הקר של עיר האורות. טראומתית, משוגעת, הזויה, פסיכית. מי יתן וכל זה יגמר. אני זועקת לעזרה. באמצע חדר חשוך, גופי פועם מכאבים, לבי פועם מאהבה. איך אפשר...
