השיחה נותקה שוב.
ניסיתי עוד פעם. היא נותקה שוב.
ועוד פעם.
ועוד פעם.
וכך עשיתי לכל אחד מהאחים של נועה, מאביתר ואלרועי ולאריאל, ואפילו לדניאל.
אבל כל אחד מהם, פשוט לא ענה.
אני יודע שהם היו עסוקים מאוד מאז שנועה נעלמה, חצי שנה של תיזוזים מארץ אחת לאחרת בחיפוש אחר כל רמז אפשרי שיכול להוביל למציאת נועה.
אבל מה היה ההבדל?
שכל פעם שהם היו יוצאים אביתר או אלרועי היו מודיעים לי.
תמיד.
ורוב הפעמים שלא הייתי שיכור או פצוע כתוצאה ממכות, הייתי בא איתם.
אבל הם לא הודיעו לי...
אולי הם שכחו?
אין מצב.
אביתר ואלרועי בחיים לא ישכחו להזכיר לי דבר כזה.
אני יודע שזה נשמע מוזר,
למה שהם יודיעו לך שהם הולכים לחפש את אחותם החטופה כשאתה בסך הכל חבר שלהם?
אבל זה היה אחרת.
אני נחטפתי איתה.
ואולי לא הייתי רוצה שום קשר לעולם הזה יותר, אם לא הייתי מאוהב בה.
אם לא הייתי אוהב אותה.
אבל אני כן.
והם מניחים שמגיע לי לבוא איתם כי נוצר בינינו איזה קשר מיוחד בזמן ששנינו היינו במצבים הכי שבריריים, והם מעריכים אותי על כך שנתתי חה כתף, לפחות ביומיים הראשונים.
אני נחטפתי ליומיים, היא נחטפה קרוב לחצי שנה.
אני לא מסוגל לדמיין לעצמי כמה היא בטח סבלה.
החבלות על גופה הוכיחו את זה...
כשראיתי אותה, היא הייתה נראית כמו גופה.
חיוורת, פצועה, חבולה ועייפה.
מפוחדת.
כאילו משהו שבר לה חתיכה מהלב והחליף אותה בחתיכה שחורה, אט אט נותן לזמן להשתלט על כל חלק מהלב שלה ולהפוך אותו לשחור, שמכה אחת ממנו והיא תתפרק.
אני יודע בוודאות שאם אחים שלה היו יודעים שאני מאוהב בה, הם היו מולקים לי את הראש.
עדיף לשמור על זה בסוד,
לבינתיים.
ואני לא אשכח את הנשיקה ההיא שהיא נתנה לי, כל הרגשות שלי ושלה היו מעורבבים בה בכל כך הרבה מילים של פרידה מצידה.
אני רק מקווה שהמילים לא היו מוצדקות.
אני פה יושב, בבית החולים, על כיסא כחול ואפור, נושם אוויר מסריח של דיכאון ונותן לו להשפיע עליי.
אני פשוט יושב פה, ואני שונא את העובדה שאני לא יכול לעשות כלום.
אולי רק לנסות להתקשר לאחים שלה בשביל להגיד להם שאחותם פה,
אבל מי יודע אם הם היו מאמינים לי,
לאחר הפעם שעברה שהתקשרתי לאביאל ואמרתי שמצאתי אותה, והם טסו אליי בריצה ולבסוף גילו שזה היה קרטון בדמות בר רפאלי, ואני הייתי סתם שיכור מהתחת.
פשוט...
אני רק רוצה שזה ייגמר.
שאני אוכל להסניף אותה.
איך שהיא נראתה כשדפקה לי על הדלת..
אני לא אשכח..
כל כך מבוהלת ומלוכלכת, אבל יפה מתמיד.
YOU ARE READING
Kidnapped
Actionפעימות לב, מחשבות תוקפות, השכחה של שעה משתייה מופרזת. אהבה אסורה, רגשות מעורבים, ערב שישי בודד באוויר הקר של עיר האורות. טראומתית, משוגעת, הזויה, פסיכית. מי יתן וכל זה יגמר. אני זועקת לעזרה. באמצע חדר חשוך, גופי פועם מכאבים, לבי פועם מאהבה. איך אפשר...
