Kidnapped

פרק 8- נגמר

**נקודת מבט טום**

"מה הוא רוצה אבל? אם נתת לו את הנרגילה, מה לעזאזל הוא רוצה?" אריאל שאל בתסכול כשישבנו על הספה ודיברנו.

"אני חושב שאני יודע." הוא אמר ומיד הפנתי את ראשי אליו.

"נו?" שאלתי.

"הוא רוצה את הבית. עליתי על זה עכשיו."

"מה יש בבית שהוא כל כך רוצה?"

הוא הביט בי באיטיות.
"יש..." הוא נאנח. "לפני שאבא מת, הוא סיפר לי על איזו קופסה.. הוא סיפר לי איפה זה נמצא, אבל אין לי מושג מה זה, אני נשבע."

"אתה חושב ש-" התחלתי לשאול- "פאק כוסעמק ערס!" צרחה נשמעה מכיוון הקומה למעלה ואני ואריאל הבטנו לכיוון המדרגות, מבחינים בדניאל רץ בעדן.

"מה קרה?" אריאל שאל.

"כוסעמק ערס." הייתה התגובה היחידה שלו, והוא בא והראה לנו תמונה בטלפון שלו.

התמונה הייתה ילדה- מחוסרת הכרה, יושבת קשורה על כיסא כששיערה נופל על כל פניה, בחדר חשוך, חבולה כולה.
בכיתוב התמונה היה כתוב: 'מצטער, ילד. אבל ענית יפה.. 20 יום.'

אריאל קם ובעט בכיסא.
"הוא מאזין לנו."

"למה אתה מתכוון? זאת נועה שם?" שאלתי, מבולבל לגמרי מכל מה שהולך סביבי.

"הוא מאזין לנו, הם מאזינים. 'ענית יפה' הוא שמע את מה שאמרנו. ואז אמר שיש 20 יום לתת לו את הכופר לפני ש.. אני לא יודע." הוא אמר מחזיק בראשו בתסכול.

"אבל למה הוא התכוון ב-'מצטער ילד'?" שאלתי.

"אני לא יודע... אולי-" הוא עצר. "אתם שומעים את זה?"

"את מה?" דניאל שאל.

"סירנות." אריאל אמר. "הוא הסגיר אותנו, הוא הזמין לפה משטרה."

"בן זונה..." דניאל אמר. "מה עושים?"

"אני לא יודע!" נכנסנו ללחץ.

פתיחת דלת חזקה נשמעה וכבערך 10 שוטרים נכנסו עם רובים מוטענים.
"משטרה! על הרגליים! ידיים מאחורי הראש!" אחד מהם צעק.

"חכו, אתם לא יכולים פשוט-" דניאל התחיל, והשוטר איים בהטענת אקדח וירדנו על הברכיים כולנו.

עוד שוטרים הסתערו לעבר הבית, מתחילים לעשות חיפוש בו ולהפוך הכל.
"אריאל?" אחד השוטרים אמר.
"כן," אריאל אישר.
"אתה איתנו." הוא הרים את אריאל מהרצפה ואזק אותו.
"מה למה?" דניאל התרומם. "למה אתם לוקחים אותו?"

"שב!" אחד השוטרים נבח.
"דניאל! טום! אריאל!" שמעתי את הצעקה של אביאל. מסכנים, הוא ואביתר בטח לא מבינים מה הולך פה.

"למה אתה לוקח אותו????" דניאל צרח.
הוא התחיל להתנגד, מה שגרם לשוטר להצמיד לו אקדח לראש.