פרק חדש כי אני אוהבת אתכם.
סורי שכזה קצר!
וואי ואני כל כך מודה על כל הצפיות שעלו ברמה מטורפת, אני מאושרת מזה.
אשמח לתגובות להצבעות, זה ממש מדרבן אותי לכתוב עוד פרקים ופשוט עושה לי את היום💖
תהנו❤
--
"טום." ניסיתי לדבר אליו כמעט ללא קול, לא מצליחה להוציא מילים כדי לתאר את ההרגשה לראות בן אדם שכל כך התגעגעת אליו אחרי חודשים של סבל.
הוא המשיך להביט בי, פיו היה פעור מעט ועניו נראו עצובות, היה נראה כאילו הוא נראה בהלם אבל חושב שהוא חולם את זה.
הבטנו אחד בשנייה כמה שניות, עד ששמעתי צעקות מרחוק.
עניי נפערו, אבל הבעת הפנים שלו נשארה בדיוק אותו דבר, כאילו הוא חושב שהוא חולם, אבל רוצה לנצל כל רגע אפשרי מהחלום הזה.
הייתי חייבת להתעשת על עצמי, אני חייבת שיודיע לפחות לאחים שלי שאני בסדר.
"תקשיב, טום," תפסתי בפניו, מכריחה אותו להביט בי.
הוא היה חסר מילים.
הריח שנדף ממנו היה ריח שזיהיתי היטב, אלכוהול.
אני רק מקווה שהוא יוכל להבין מה אני אומר עכשיו.
"תקשיב לי." הכרחתי אותו להקשיב, קולי נשבר והפך ללחישה ודמעה בוגדנית ירדה על לחיי.
"זה לא נגמר פה. אני אחזור.. אני אנסה. אני חייבת ללכת. תגיד להם שאני בסדר, תגיד להם שאני אוהבת אותם." אמרתי לו והנהנתי אליו בקטנה כדי לראות אם הוא הבין, הוא לא הגיב ורק המשיך להביט בי.
הבטתי בו עוד כמה שניות. מעבירה את מבטי מעין אחת שלו לשנייה.
ואז בכאב עצום, הסתובבתי לאחור.
ואז חשבתי לעצמי, שזה אולי הפעם האחרונה שאראה אותו. ובפעם האחרונה לא היה לנו הזדמנות ראויה להיפרד.
וברגע אחד של אי שפיות,
הסתובבתי לאחור,
מנשקת אותו בעוצמה על שפתיו הנעימות ועוצמת את עניי בחוזקה, נותנת לדמעות לזלוג ולהרטיב את הנשיקה שלנו.
ובכאב עצום עוד יותר, הכרחתי את עצמי להסתובב לאחור, ונסתי על חיי.
אבל עדיין הייתי יחסית איטית.
שתי רגליים פצועות, לא בדיוק המתכון לניצחון במרתון.
כל הזמן העפתי מבטים לאחור, לראות שהם לא תופסים אותי, אבל זה רק האט אותי וכבר ראיתי את דמותיהם של שני המגודלים גדלות וגדלות כשמתקרבות אליי.
וממבט אחד חטוף לאחור והתנשפויות בהלה,
מעדתי על אחת מהאבנים הגדולות שנחו על הכביש המחוספס, וגופי פגע ברצפה.
הסתובבתי לשכיבה על הגב, כבר לא היה זמן לקום.
הם השיגו אותי, מתחילים להיאבק בי ולנסות להרים אותי, אבל לא נתתי להם.
לא שוב.
רגליי וידיי התרוצצו לכל עבר בניסיון להתגונן, וזה הפריע להם.
עניי היו עצומות בחוזקה וראשי היה מוטה הצידה, וזעקות בהלה ובכי נשמעו בפי ולא שכחו גם את הדמעות שירדו איתן.
YOU ARE READING
Kidnapped
Actionפעימות לב, מחשבות תוקפות, השכחה של שעה משתייה מופרזת. אהבה אסורה, רגשות מעורבים, ערב שישי בודד באוויר הקר של עיר האורות. טראומתית, משוגעת, הזויה, פסיכית. מי יתן וכל זה יגמר. אני זועקת לעזרה. באמצע חדר חשוך, גופי פועם מכאבים, לבי פועם מאהבה. איך אפשר...
