5/5
--
נקודת מבט טום:
אולי זו הייתה טעות.
ואולי זה היה בגלל ששתיתי די הרבה.
אבל דפקתי בדלת ביתה של האישה היחידה בעולם שאני אוהב.
כאב פנימי התפשט בבטני כתוצאה מלחץ והתרגשות יתרה.
או שלא יתרה, לא ראיתי אותה חודש.
אני כל כך אוהב אותה.
הדלת נפתחה ולא יכולתי לחכות לראות אותה, לנשק את שפתיי על שלה כשאחייה לא רואים.
אבל היא לא הופיעה.
רק אביתר.
"טום? מה אתה עושה פה אחי?" הוא שאל בחיוך ענק וחיבק אותי.
"אה, מה זה, עברתי בסביבה סוף סוף והחלטתי לקפוץ לבקר." תירצתי עם חיוך מטומטם.
"שנים שלא ראינו אותך, אחי. מה קרה נעלמת? לכולנו היית חסר. גם לנועה." הוא אמר והלב שלי ירד אל הרצפה כשהוא הזכיר את שמה.
"כן," גיחכתי בזיוף. "באמת לא באתי הרבה זמן. לא יכולתי, אני מצטער. תגיד, אגב נועה, היא פה? אני ממש רוצה לדבר איתה." שאלתי את השאלה שלשמה עוד נשארתי בפתח הדלת.
"אה, אחי, היא לא בבית. אצל ארבל או משהו לפי מה שהבנתי."
"מה זאת אומרת לפי מה שהבנת?"
"כאילו, אני בטוח שהיא לא משקרת לי, היא לא הייתה יוצאת לבחוץ לבד עם כל מה שקרה לה. היא סתם הייתה נראית עייפה ומוזרה כשהיא אמרה לי שהיא הולכת לארבל. לא יודע, אולי היא עדיין הייתה בהלם מהרופא היום." הוא הסביר לעצמו יותר מאשר לי.
"רופא?"
"בוא, כנס, אני אכין נס ונשב נדבר, אני אקרא לאלרועי ואריאל, נתעדכן." הוא אמר ופתח את דלתו, מזמין אותי להיכנס, בחיוך רחב ומבקש.
"כן, אחי. ברור. אבל, שמע, בפעם אחרת, טוב? אני פשוט חייב לחזור הביתה ולהתקלח, לישון, עבר עליי יום מסריח." צחקתי.
"אה, סבבה אחי. רק תזכור לבוא, כן?" הוא קרץ לי.
הצדעתי בצחוק. "כן המפקד!"
"יאללה." הוא צחק וטפח על כתפי.
"נתראה!" אמרתי ונפרדנו לשלום.
אני בהשפעת אלכוהול, אמנם לא שיכור אבל זה עדיין מסוכן שאסע עכשיו ברחבי העיר ואחפש אותה, כי אני לא יודע על איזה רופא הוא דיבר, אבל יש לי הרגשה שאצל ארבל היא ממש לא.
ניסיתי להתקשר אליה כמה פעמים.
הטלפון שלה היה כבוי וזה שלח אותי לתא הקולי.
עלה לי רעיון.
אביתר אמר שהיא התנהגה מוזר, כאילו הייתה עייפה.
אני זוכר מתי זה קרה לי.
כשמצאתי אותה שתויה מהתחת בפארק מסריח, בקבוקי וודקה בידיים שלה.
לקחתי אותה לבית שלי, ואז המזדיין סטיב בא.
ולקח אותה ממני.
לא עוד פעם.
אין לי מה להפסיד.
עליתי על האופנוע ונסעתי אל הפארק.
הגעתי אל הפארק, הורדתי את הקסדה וירדתי מהאופנוע.
נכנסתי למתחם הפארק, והבחנתי בשתי דמויות מרחוק.
YOU ARE READING
Kidnapped
Actionפעימות לב, מחשבות תוקפות, השכחה של שעה משתייה מופרזת. אהבה אסורה, רגשות מעורבים, ערב שישי בודד באוויר הקר של עיר האורות. טראומתית, משוגעת, הזויה, פסיכית. מי יתן וכל זה יגמר. אני זועקת לעזרה. באמצע חדר חשוך, גופי פועם מכאבים, לבי פועם מאהבה. איך אפשר...
