גבירת המאפיה

פרק 2 ❤︎

ארבעה חודשים לאחר שגיליתי שיהיה לי בעל עברו מהר. התאמנתי, קראתי וישנתי. זה היה סדר היום שלי עכשיו וממש לא השתוקקתי שדריו יהרוס לי את זה. הוא אמור לבוא היום ואני לא יודעת למה לצפות. בזמן שעבר דריו הוכיח את עצמו שוב ושוב בתור קאפו מיומן חזק וחשוב מכול— פאקינג פסיכופט חסר לב שרוצח בדם קר.
אחיו דייגו הוא הקונסיליירי עכשיו לאחר שהקונסיליירי הקודם נהרג ב״תאונה״. דריו בן 23 וגדול ממני ב4 שנים והקאפו הצעיר ביותר. דייגו גדול ממני בשנתיים. דריו הולך לבוא עם אחיו הצעיר ביותר, ניקו שקטן ממני בשנה. השמועות עליו מגיעות לעיתים רחוקות לשיקגו אבל כשהן מגיעות.. הוא בדיוק כמו אחיו.

אבא ורומן אמרו לי להשאר בחדר כי דריו וניקו יבוא שעתיים לפני ארוחת הערב כדי לדבר על עסקים כנראה. גם דוד שלי ולוראנזו פה.
הייתי לבושה במכנסיים קצרים וגופייה— ממש לא מוכנה לארוחה.
גם לא התכוונתי להתגנדר בשביל דריו, אני לא שמה זין על מה שהוא חושב או יחשוב עליי. ירדתי במדרגות במטרה ללכת למטבח כי באמת— גלידה היא החבר הטוב ביותר של האדם. קפאתי במקומי.
דריו ואחיו ניקו עמדו בדלת הכניסה ורומן אבא ודוד אלברטו דיברו איתם.
דריו היה גבוה יותר מאבא רומן ואלרבטו כך שיכולתי לראות את פרצופו. הנוכחות שלו תפסה מקום. יש לו שיער שחור שמסורק לאחור, חליפה רגילה ועניבה. החולצה נמתחה כל כך יפה על כתפיו הרחבות.. המראה שלו היה מדהים. הוא לא נראה כמו שציפיתי הוא יראה, ילד שלא בטוח בעצמו. הוא פאקינג גבר. הביטחון והשליטה שקרנו ממנו הדהימו אותי. היו לו זיפים אבל לא כאלו ששכחו לגלח, הזיפים שלו היו מטופחים ומדויקים, רציתי להעביר את היד עליהם, להרגיש אותם.

כאילו ראה שאני חושבת עליו, הוא הרים את מבטו מאבי ופגש בעייני.
ליבי הלם בחזי כאילו רוצה לקפוץ החוצה. דריו לא הראה סימן לשום רגש, הוא סקר את בגדיי והבחנתי בכמות העור שחשפתי כעת מולו.
בלעתי את רוקי והלכתי למאחוריי הקיר שליד המדרגות באיטיות כדי שיראה שאני לא שמה זין. לא רציתי שידע את תגובת גופי אליו כי לעזאזל— הבחור נראה מדהים. רק כששמעתי את דלת המשרד של אבא נסגרת ירדתי למטה.

הספריה הייתה המקום השקט שלי. המקום הסודי שלי כשאני צריכה להרגע ולהיות רגע נקייה מכל התוויות של עולמנו. בתור אחיינית הקאפו והבת של הקונסיליירי קיבלתי הרבה תשומת לב שלא בהכרח אהבתי. בהתחלה זה היה מלהיב להיות חשובה כל כך, אבל מהר מאוד זה הפך לבלתי נסבל . העובדה שאני צריכה להתארגן כשאני יורדת למכולת. הפאפרצי בכל מקום וכך גם האנשים שישפטו אותי. תמיד ישפטו אותי, את זה אני יודעת. זה גם לא ישתנה לאחר שאתחתן עם דריו. אם כבר, זה רק יוסיף לכמות הלחץ שלי. דריו הוא קאפו. אני אהיה נשואה לאחד הקאפו הכי אכזריים בהיסטוריה.

בלעתי את רוקי וחזרתי להתמקד בספר.
בדיוק כשיצאתי אבא ודריו הופיעו בחוץ.
אבא שם לב אליי מהר יותר מדריו כי גבו היה מופנה אליי.
״לילה, מה את עושה פה?״ אבא שאל.
״אה, אמ..״
רציתי להגיד לו שרק קראתי. רציתי להגיד סליחה שלא צייתתי להוראתו להשאר בחדר, אבל לא יכולתי. פי התייבש ולשוני ליקקה את שפתי התחתונה, כמובן שדריו שם לב לכך. מבטו על פי היה כמו אש. נוכחותו גרמה לי לשכוח איך לדבר. איך אני אמורה להיות נשואה לו? פאק.
כל כך נדפקתי, אם ככה אני מגיבה רק כשאני מסתכלת עליו, מה יקרה כשנתנשק בחתונה— או גרוע יותר, בליל הכלולות.
״טוב, עכשיו כשאת כבר פה, לא כדי שנדחה את זה. רק חבל שלא לבשת משהו יותר...״ אבא אמר וסקר את בגדיי במבטו.
״לא משנה. דריו, זאת לילה.״ אבא סיים את משפטו.
דריו הביט בפניי ואחר כך בשדיי.
הבטתי על חולצתי ונשכתי את שפתי התחתונה כשמתי לב לפטמותיי הזקורות.
פאק, פאק, פאק.
״נעים להכיר.״ אמרתי וניסיתי להישמע הכי רגועה שאני יכולה. קולי רעד מעט.
״כן, בהחלט.״ דריו אמר בקול עמוק. גברי כל כך, נעים כל כך ששלח עקצוצים לבטני התחתונה.
״טוב, נראה אותך אחר כך, לילה. תתארגני לשם שינוי.״ אבא אמר ופתח את דלת משרדו וסימן לדריו בראשו להיכנס.
״רגע, אני רוצה להחליף איתה מילה.״ אמר דריו.
אבא מצמץ.
״זה לא—״
״בכל זאת.״ דריו קטע אותו.
אבא נדרך אבל נכנס למשרדו וסגר את הדלת אחריו.
דריו סימן בראשו על הספריה ונכנסתי אליה. הוא נכנס גם וסגר את הדלת אחריו.
לאחר שתי דקות של שקט איבדתי את זה. הוא רצה לדבר אבל איתי הוא מביט בי במבט עטום.
״חשבתי שרצית לדבר, לא להראות לי את פני הפוקר שלך.״ אמרתי.
״אני לא רוצה שתתלבשי ככה ליד גברים אחרים.״ דריו אמר בקול העמוק כל כך ששלח צמרמורת על עמוד השדרה שלי.
״סליחה?״
״אני לא רוצה עוד דם על הידיים, כי אם משהו אחר יראה אותך ככה.. ישפך הרבה דם, לילה. הרבה.״
הוא רציני?
״זאת הפיגמה שלי. פאק, אתה רציני?״
הוא משך בכתפיו והתקרב אליי באיטיות. כל גופי רצה לברוח אבל נשארתי במקומי. לא אראה חולשה, לא לידו.
הוא עמד קרוב כל כך, רק צעד אחד הפריד בנינו. ריחו סחרר אותי ואלוהים, הוא כל כך גבוה, כל כך רחב והמראה שלו בחליפה מושלם.
הוא הסתכל עליי וזקרתי את סנטרי.
״כל כך אמיצה.״ הוא מלמל ותפס במותניי בשתי ידיו.
״אנחנו עוד לא נשואים.״ אמרתי כשהתכופף לנשק לצווארי.
״אל דאגה, נשיקה לא תגרום לך לאבד את הפרח היקר שלך.״  הוא אמר ונישק את הלסת שלי.
״אנחנו לא יכולים..״ אמרתי בלחישה.
״תדחפי אותי.״ הוא אמר ונשק לזווית פי. ידיי התרוממו לחזו אבל במקום להדוף אותו, משכתי בחולצתו וקירבתי אותו אליי. הייתי צריכה להרגיש אותו קרוב אליי.
״אז זה למה אנחנו פה? כדי שתוכל להתמזמז איתי? לבדוק את הסחורה?״ שאלתי בעוקצנות.
״לא ככה בודקים את הסחורה, אהובה.״ הוא אמר ונשק לשפתיי באגרסיביות. לשונו הפרידה בין שפתיי וגלשה לתוך פי. הוא מנשק מדהים, מיומן וממכר. העובדה שאבי דודי ואחי בחדר ליד רק הלהיב אותי.
ניתקתי את פי ממנו והתנשמתי בכבדות.
עמדתי על קצות אצבעותיי כדי לנשק אותו בחזרה אבל נשמעה דפיקה.
״האוכל מוכן!״ אמא אמרה, כנראה התרגשה מהעובדה שאנחנו לבד באותו חדר. אלוהים יודע.