גבירת המאפיה

פרק 25 ❤︎

״וואו. ועוד חשבתי שמבחוץ זה נראה גדול.״ אדריאנה אמרה כשנכנסנו למועדון. ״כן, אה?״ הסכמתי איתה.

השומרים בכניסה הסתכלנו עלינו במבט מוזר כשלא הראנו להם תעודות זהות, עד שכריסטיאן לחש להם משהו שלא הצלחתי לשמוע, והם נתנו לנו להיכנס מיד.

״כן, ענק פה! בואי נלך לבר.״ היא אמרה בהתרגשות ותפסה בידי.
״אני לא חושב שאתן אמורות לשתות.״ כריסטאין התערב ונאנחתי.
״זה ערב אחד. קדימה, אל תהיה כזה.״ אמרתי וזכיתי לחיוך אסיר תודה מאדריאנה. היא צריכה חופש מאמא ואבא והציפיות המשוגעות שלהם, אז אני מבינה את זה שהיא זקוקה לחופש יותר ממה שהיא מראה.

״אני אשאל את דריו.״ כריסטאין אמר לאחר שתיקה של שניות ארוכות.
״מה אם הוא יגיד לא? אל תשאל אותו. לא נשתה הרבה.״
״את מבקשת ממני להסתיר ממנו דבר כזה? לא משנה כמה אנחנו קרובים, הוא פאקינג יהרוג אותי אם יגלה שנתתי לאשתו לשתות בלי לשאול אותו.״ 
מה לעזאזל. אני לא צריכה אישור של אף אחד.

״כן, טוב, אתה יכול להגיד שברחנו לך.״ אמרתי וחייכתי בשעשוע כשאדריאנה משכה אותי לכיוון בר המשקאות בצחקוקים.
אני אוהבת לראות אותה שמחה.

״פאק— אוקיי, אוקיי! תחכו ל—״ כריסטאין התחיל להגיד אבל לא נשארנו להקשיב לשאר המשפט ורצנו כמה שיותר מהר שנעליי העקב אפשרו לנו.

אני ואדריאנה ישבנו על כיסאות בר עם שתי כוסות בידינו בזמן שכריסטיאן עמד לידנו, מוודא שאף אחד לא מתקרב יותר מידי.
״טוב, עד כמה שאני אוהבת לשבת איתך ולשתות חרא יותר מר מהחיים שלי, לא יזיק לנו לרקוד קצת.״ אדריאנה אמרה וקפצה מכיסא הבר הגבוה.

רגליי כאבו בגלל נעליי העקב אבל לא יכולתי לסרב לה. המבט המאושר על פניה היה מספיק בשביל שאני אקום ואלך אחריה לאמצע החדר בו מאות גופים מיוזעים רוקדים ביחד.
לאחר כמה זמן, אני אפילו לא יודעת כמה, שרקדנו והתנוענו לצלילי המוזיקה, אדריאנה הכריזה, ״אני הולכת לשירותים!״
כריסטיאן הסתכל עליי בבלבול, בבירור לא יודע מה לעשות.

״לך איתה!״ אמרתי לו.
הוא נראה מהוסס ושלף את הטלפון שלו מכיס הג׳ינס האחורי.
״חכי רגע.״ אמר לאדריאנה לפני שהקליד משהו על המסך שהאיר את פניו במועדון שכרגע דלק במנורות לדים סגולות.

״אני אלך עם אדריאנה.״ כריסטיאן הכריז וכיבה את הטלפון שלו, מחליק אותו בחזרה אל כיס הג׳ינס האחורי.

״אה, אוקיי.״ אמרתי.
את בטוחה, לילה. זה רק חמש דקות עד שהם יחזרו.

התלבטתי אם להמשיך לרקוד או לחזור לשבת ולפתע זוג ידיים חזקות נכרחו סביבי מאחורה ופלטתי צווחה.

״אלוהים, מי זה! כדאי לך פאקינג להיזהר כי ראיתי סרטון של חמש דקות איך לבעוט כמו בקארטה קיד!״ אמרתי בקול הכי מאיים שיכולתי לגייס והגוף מאחוריי נרעד מצחוק.

הוא צוחק עליי?

הסתובבתי בזרועותיו של הבחור ונשפתי בהקלה כשראיתי את דריו. כפות ידיו נותרו על מותניי ועכשיו הצמידו אותי אל גופו אפילו קרוב יותר.
״חשבתי שיש לך פגישה.״ אמרתי ונשפתי בהקלה. אם זה לא היה דריו..
כריסטיאן לא פה כדי להגן עליי. אני לא רוצה אפילו לחשוב מה היה עלול לקרות.

״נגמר קצר יותר ממה שציפיתי ודייגו יכול ללוות אותם החוצה.״
דריו אמר ועיניו סרקו את גופי בפעם השנייה הערב, רק שהפעם הוא כיווץ את גבותיו.

״את בסדר?״ הוא שאל, ודאגה נשמעה בקולו. אני אצטרך להתרגל לזה שהוא ככה, לא חסר רגשות כמו שחשבתי וכמו שעדיין, העולם חושב.
זה קשה, שכל החיים שלך שמעת דברים נוראיים על מישהו ופתאום את מתחתנת אתו, נשואה לו. לחשוב על כל מה שעברנו גורם לי לצמרמורת. אם היו מספרים לי ביום שלפני החתונה שדריו מתחשב ודואג, ושיהיה לי כל כך טוב איתו, הייתי צוחקת להם בפרצוף.

״כן, אני בסדר.״ אמרתי.
״זה לא נראה ככה.״ ירה דריו בחזרה ותפס את סנטרי בין אגודלו ואצבעו המורה, ידו האחרת עדיין נחה על מותני.
״לא, אני באמת בסדר. סתם נבהלתי.״
דריו הנהן ומשך את פניי אליו בעזרת ידו שעל סנטרי ונישק אותי.
זו הייתה נשיקה מהירה ומתוקה, ודריו לא ניסה להתחיל כלום.

אני אוהבת את זה, שהוא ככה.

״איפה אדריאנה? הוא שאל.
״היא הלכה עם כריסטיאן לשירותים, היא אמורה כבר לחזור.״
״הוא לא ינסה לעשות איתה כלום, הוא—״ דריו התחיל לומר אבל קטעתי את דבריו.
״אני יודעת.״

*לא קשור לסיפור*

הייי 3>
תודהתודהתודה אל 30k קוראים!!
יעלה עוד פרק בהמשך היום, אוהבת מלא 💞