גבירת המאפיה

פרק 8 ❤︎

כשנכנסו לפנטהאוז לאחר הריב שלי עם בריטני, הרגשתי יותר טוב. כאילו, מי לא רוצה להרביץ למי ששכבה עם בעלך?
אני לא יודעת אפילו למה אכפת לי. זה לא שדריו ואני מאוהבים מעל לראש וכל שנייה ביום אני חושבת עליו. אבל פאק— אני כן חושבת עליו. לא באובססיביות. ממש לא חשבתי כבר עשר פעמים על האופן שבו היד שלו הייתה על יריכיי. ממש לא. אולי רק קצת. אבל זה לא צפוי? אבא שלי צפה בי כמו נץ ולא הייתה לי טיפת רומנטיקה בחיים חוץ מספרים. לא יכולתי לעשות כלום והגבר היחיד שנגע בי באופן אינטימי עשה זאת אחרי שאמרתי לא. אל תחשבי עליו.

דריו פתח את המקרר ואחרי מבט זריז נאנח.
״מה קרה?״ שאלתי וניגשתי אל המקרר גם. ״את יודעת לבשל? איגדיה בחופשה.״ דריו שאל ושעשוע התפשט בפניו למראה הבילבול שלי. אף פעם לא ביקשו ממני לבשל קודם.
״אתה יודע לרקוד?״ שאלתי וגלגלתי את עיניי.
״כן, אם שכחת בחתונה שלנו רקדתי בלט.״ הוא אמר. נחרתי נחירת צחוק.
״לא משנה, מה הקשר בין ריקוד לבישול?״ דריו שאל.
״לבשל זה כמו פאקינג סינית בשבילי.״ אמרתי וכיווצתי את אפי. דריו גיחך והוציא את הטלפון שלו מכיס הג׳ינס האחורי שלו. ״אסייתי?״
״אהא.״ אמרתי בהיסח דעת והתיישבתי על כיסא בר.
פתחתי את הספר שעזבתי לילה קודם על הדלפק ומיד נכנסתי לעניינים. הרומן סחף אותי ובמהירות שכחתי מה קורה, עם מי אני ואיפה. רק כשדריו שם את ידו על ראשי וליטף את שערי כמה פעמים, ליבי החסיר פעימה. הפרפרים השתחררו בבטני והסתכלתי למעלה, רואה שהוא מדבר בטלפון ומביט בדלת הכניסה.
על מה אני קוראת שוב? אני לא יכולה להפסיק לבהות בו. הלסת החשוקה והזיפים המטופחים, העיניים שסיפרו כל כך הרבה סיפורים והשיער השחור כפחם. החיוך המודע של דריו סיפר לי שהוא יודע שאני צופה בו והסמקתי מיד. לאחר רגע הבעת פניו של דריו הרצינה שוב ופניו נעשו נוקשות. הוא התרחק ממני ונכנס למרפסת, תוך כדי שהוא עונה למי שעל הקו.

אני ודריו אכלנו בסלון אבל זמן קצר לאחר שהתיישבנו, הייתה לו שיחה חשובה לענות לה. קראתי ובדיוק הגיע קטע אינטימי. אף פעם לא הייתה לי בעיה לקרוא קטעים כאלה אבל עכשיו זה היה שונה. עכשיו היה לי את דריו ולא הייתי צריכה לקרוא על דברים כאלה יותר. עד כמה שהרעיון לשכב עם דריו קסם לי, עדיין פחדתי. המחשבה שלדריו יהיה גישה כזאת אליי מפחידה אותי ומרגשת אותי בו זמנית.
שמעתי את צעדיו של דריו כשחזר לסלון אבל לא יכולתי להפסיק לקרוא. הדמות הגברית בספר בדיוק אמרה משהו מלוכלך באוזנה של הדמות הנשית בזמן שהוא מזיין אותה. הרגשתי את סנטרו של דריו על קודקוד ראשי אבל לא נתתי לו להעסיק אותי. לאחר רגע דריו גיחך בשקט וקירב את פיו לאוזני. ״לא ידעתי שאת קוראת דברים כאלה.״ מלמל.
נשימתי נעתקה. ״אני.. כן, לפעמים.״ דריו נשך את תנוך אוזני ושלח עיקצוצים נעימים במורד עמוד השדרה שלי. ״מתי תתני לי לגעת בך?״ הוא שאל בשקט וליקק את המקום שנשך. נשימותיי לא היו סדירות וליבי ניסה לברוח מחזי. ״אני עוד מתרגלת..״
״אני יודע. את כל כך חזקה, אהובה.״ דריו אמר, נשק לקודקוד ראשי והזדקף. סגרתי את הספר וצפיתי בו כשהקיף את הספה והתיישב לידי. כל כך קרוב וכל כך רחוק בו זמנית. אני צריכה אותו קרוב אליי אבל כל אינסטינקט בגופי צורח לי לקום ולברוח. הוא יהיה הסוף שלי.