גבירת המאפיה

פרק 19 ❤︎

שתי דקות לאחר שכריסטאין עזב, דריו נכנס.
שערו השחור כפחם היה רטוב ומבולגן מהגשם החזק בחוץ ומבט שלא הצלחתי להבין נראה על פניו. הוא נראה כאילו שקע עמוק במחשבותיו.

״היי.״ הוא אמר ומיקד את מבטו בי. היה משהו במבט שלו, להט, שגרם לי להסמיק. הוא הסתכל עליי כאילו היה אדם צמא במדבר והייתי מקור המים היחיד. עוצמת מבטו שלחה זרם נעים חמים לבטני התחתונה.

״היי.״ אמרתי לו, מחייכת חיוך מבויש.
נשענתי על הבר ולגמתי מהשוקו שלי, בעזרת הקש הוורוד, בזמן שדריו התקדם לעברי. הוא נראה כל כך טוב עם שיער רטוב ומבולגן, צריך להיות אסור להראות כל כך טוב.
הוא עכשיו עמד מולי, גבוה ורטוב ומושלם ו— תפסיקי. חיוך איטי התפשט על פניו, כאילו הוא יודע על מה אני חושבת, והוא הגניב את ידו אל מאחורי ראשי והתכופף, עכשיו מול אוזני.

״היי.״ הוא אמר בקול מחוספס וצרוד.
גרוני לפתע הרגיש יבש ובלעתי את רוקי בחוזקה. ״היי.״ אמרתי בקול חלש, שהסגיר כמה הוא משפיע עליי.
הוא התרחק מעט והסתכל על כוס השוקו שלי, ופאקינג גיחך. אפילו הגיחוך שלו נשמע טוב.
״קשית וורודה? אלוהים, לא השתמשתי בהם כשהייתי ילד אז עכשיו?״
״אוי, לך תזדיין, הקשיות האלה מדהימות.״ אין מצב שהוא הולך לדבר ככה על הקשית הוורודה שלי.
״אוקיי, גברתי, רק שלא תכעסי עליי.״ הוא אמר והוריד את ידו ממאחורי ראשי, מחזיק את מותניי עם שתי ידיו הגדולות, מקרב אותי אליו. למה זה מרגיש כל כך טוב שהוא מחזיק אותי?

״מאוחר מדי.״ מלמלתי. שקרנית. איך אפשר לכעוס עליו כשהוא נראה כמו סקס מהלך ומחזיק אותי ככה?
הוא התחיל להזיז את אגודליו קדימה ואחורה, ואלוהים אדירים. אם הוא לא יפסיק עכשיו אני עלולה לרצות לנסות להיות איתו במצב אינטימי.. שוב. פעם קודמת זה לא נגמר טוב אבל, לא כדאי שאוותר לעצמי כל כך מהר.
אני בטוחה שהוא ירצה לנסות שוב, אם הוא לא חושב שאני מפחדת ממנו.
כי אני לא. הוא לא נתן לי סיבה לפחד ממנו. ועם הזמן הבנתי את זה. אני פשוט מקווה שאני לא טועה.

דריו פתח את פיו לדבר, אבל קטעתי אותו.
״דריו.״ לחשתי, ומבטו ירד אל שפתיי.
״כן?״ הוא שאל ולא הסיט את מבטו, גורם לי להסמיק עוד יותר. אני בטוחה שאני כבר אדומה עכשיו.
״בוא נצא לרקוד בגשם.״ אמרתי וחייכתי. אני מפחדת שאם נשאר בפנים, כנראה נדבר על הריב-לא ריב שלנו.
״את רוצה לצאת לרקוד בגשם?״ הוא שאל ועיניו זינקו משפתיי אל עיניי בשנייה, מבטו מבולבל.
״כן, איתך.״ התעקשתי.

״אוי, שיט!״ אמרתי כשטיפות הגשם הכבדות שירדו במהירות פגעו בראשי ועורי. לא הייתי לבושה בהתאם למזג אוויר כזה. לבשתי מכנסי פיג׳מה לבנים וגופיה לבנה, והסמקתי כשהבנתי שהיא כנראה מעט שקופה עכשיו.

״את בטוחה שאת רוצה להישאר בחוץ?״ דריו שאל ומבטו הדואג סקר אותי.
סליחה, מבטו הלא דואג בכלל כמו שהוא אמר.
אבל אם הוא לא דואג לי, ולא אכפת לו, למה הוא מסתכל עליי ככה?
״כן!״ אמרתי וחייכתי.
עמדתי על קצות אצבעותיי והגנבתי את ידיי אל מאחוריי צווארו. ידיו חזרו למקומן על מותניי, אני חושבת שאצליח להתרגל אליו אוחז בי ככה, וצחקתי כשטיפת גשם נחתה על אפי.
התחלנו לזוז לצליליי המוזיקה שניגנו האוזניות שחלקנו ולא יכולתי שלא לחייך. דריו לא הוריד את מבטו מפניי לרגע והרגשתי פרפרים משתחררים בבטני. העיניים שלו. האופן שבו הוא מביט בי. הכול כרגע היה מושלם.
הוא ואני פה, בחוץ בגשם.
כשהתחתנו, לא העליתי בדעתי שאני אמצע את עצמי ככה, איתו.

דריו הוריד את ידיו ממותניי, שם את ידיו על ידיי שעל צווארו והוריד אותן. בדיוק כשרציתי לשאול מה הוא עושה, אחת מידיו שחררה את ידי וידו הימנית סחררה אותי. צחקתי כל כך הרבה, שאני חושבת שבלעתי קילו מים.

״את נראת מאושרת.״ דריו אמר כשמשך אותי בחזרה אל גופו השרירי. התנגשתי ברכות בחזהו, וכשהרמתי את מבטי אל פניו, חיוכי התרחב אפילו יותר. דריו חייך. לא סתם חיוך, חיוך גדול ומאושר. אני לא חושבת שהוא אפילו שם לב.
״אני מאושרת.״ אמרתי. הוא עטף אותי בזרועותיו החזקות והצמיד אותי אל גופו אפילו יותר, מנשק את קודקוד ראשי. אני חושבת שהוא שמח.

״אתה מאושר?״ שאלתי והתחרטתי מיד. רבנו על זה. על זה שלא אכפת לו. למה שהוא יהיה מאושר איתי, אם לא אכפת לו?

״תשכח מז—״
״כן.״ דריו אמר ונשימתו דגדגה את פניי.
״באמת?״ שאלתי וליבי פעם כל כך חזק, שחשבתי שהוא הולך לצאת מחזי בכל רגע.
״כן, פאק. לא הייתי מאושר ככה, אף פעם.״ הוא אמר.
שיערי נדבק אל פניי והבגדים שלי כבר היו ספוגים, אבל זה לא עניין אותי. כל מה שחשוב עכשיו זה הוא והרגש שהוא מראה לי.
״גם אני.״

הוא החזיק את פניי בשתי כפות ידיו, כל כך עדין שרציתי פשוט לבכות, ואז הוא נישק אותי. בהתחלה הנשיקה הייתה עדינה, מתוקה וכל מה שבחורה יכולה לרצות. אבל כשהגשם התחזק לאחר רגע, וברק נשמע, לשונו לחצה על תפר שפתיי, דוחקת בי לפתוח אותן. הנהנתי לבקשתו השקטה ופתחתי את פי בשבילו. לשונו הייתה מלאת ביטחון והיה ברור שיש לו ניסיון.

אני לעומת זאת, הייתי מהוססת יותר.
החזקתי בבד חולצתו בשתי ידיי ומשכתי אותו קרוב יותר אליי. אני רוצה אותו קרוב יותר. אני צריכה אותו קרוב יותר.
אפשרתי לעצמי לאבד את עצמי בתוך הנשיקה. אפשרתי לעצמי להתעלם מהכל. היה רק את דריו. נאנחתי אל תוך פיו כשעשה תנועת לשון מענגת ובתגובה, הוא עשה זאת שוב.

שפתינו התנתקו והתנשמנו בכבדות. התחמקתי מעיניו והבטתי בחזהו, לפתע ביישנית למרות הנשיקה שהרגע חלקנו.
״אל תהפכי לביישנית. לא עכשיו.״ דריו אמר והרים את מבטי, גורם לי לפגוש בעיניו. הוא הסיט את שערי מפניי ומיקם יד אחת על עורפי, בזמן שהשנייה נשארה על אחת מלחיי.
״אני—״ התחלתי לומר וטיפת גשם קרירה נחתה על עיניי.
״פאק.״ סיננתי ועצמתי את עיניי, משחררת את חולצתו של דריו מאחיזת המוות בשביל לשים את ידיי על פניי במגננה נגד הגשם.
דריו גיחך, מה שגרם לי לרצות להרביץ לו, ושחרר אותי מאחיזתו.

הוא הניח את כף ידו הגדולה על גבי התחתון והוביל אותי בחזרה פנימה.

״בואי נכנס לפני שתהיי חולה.״