גבירת המאפיה

פרק 35 ❤︎

״זה רק כדור, הוא בסדר. הוא התמודד עם דברים גרועים יותר.״ כריסטיאן הוסיף כשלא אמרתי כלום. רק כדור? הוא רציני?

הוא פצוע.
הגבר שגנב את ליבי, פצוע.

״הוא.. הוא בדרך לפה? לאן לוקחים אותו?״ שאלתי במהירות, ואדריאנה עטפה את זרועותיה סביב מותניי מאחורה, כנראה שמה לב שמשהו לא בסדר.

״הוא בדרך.״ כריסטאין אמר.
״לבד?״ שאלתי.
ליבי דפק כל כך חזק ורעדתי.

זה לא רק כדור, ולא אכפת לי שהוא התמודד עם דברים גרועים יותר.
אני דואגת לו כל כך.
אדריאנה הורידה את אחיזתה ממותניי והתיישבה על הרצפה מולי, תופסת את פניי בידיה, מנגבת משהו רטוב מלחיי.

״לילה, את בוכה?״ שאלה

ורק אז הבנתי.
הדבר הרטוב הזה הוא דמעות.
והן יורדות במהירות מעייני, בלי כל אזהרה לבואן.

נשענתי אחורנית, מתנתקת מידיה של אדריאנה ומכסה את פניי בידיי.
זו הפעם הראשונה שבכיתי מאז ברודי.
ואני אפילו לא בוכה בגלל מה שקרה לי. אני בוכה בגלל שהגבר שאני אוהבת בסכנה.

״הוא לא לבד. הוא עם דייגו וניקו.״ כריסטאין ענה לשאלה ששאלתי ממקודם.
עכשיו, שכבר התחלתי לבכות, אני לא מצליחה להפסיק. אבל לא אכפת לי.
כי הפעם, אני בוכה בגלל דריו.
והוא חשוב לי כל כך. יותר ממה שחשבתי שיהיה לי.
לפני שהתחתנו, לא חשבתי שיהיה בנינו משהו. ממש לא.
מה שכן חשבתי זה שהוא יהיה.. שונה.
חשבתי שהוא יעשה את מה שצריך בשביל הסדינים עם הדם וזהו.
חשבתי שהוא יבגוד בי.
חשבתי שהוא לא ינסה להשקיע בי אפילו רגע.

אבל הוא הוכיח לי שטעיתי. הוא הוכיח לי שגם האדם הכי אכזר בניו יורק יכול להיות טוב כשהוא רוצה.
ואין טהור ממנו.

דלת הפנטהאוז נפתחה לאחר חמש דקות וקפצתי ממקומי על הספה.
דריו נכנס פנימה, דייגו וניקו משני צידיו עם אקדחים בידיהם.
החולצה של דריו קרועה בצד גופו וידו כיסתה את החור המדמם.
בנוסף, שריטה גדולה הופיעה על לסתו.
לא חשבתי על מעשיי ורצתי אליו.
עטפתי את זרועותיי מסביבו והוא חיבק אותי בחזרה עם יד אחת.
הרגשתי את כל הרגשות עולים שוב, ורציתי לבכות.
הוא פה. איתי.
הוא גנח מכאב ומיד קפצתי אחורנית, מתנתקת מהחיבוק שלו.
מבטו של דריו עצר על פניי ולא הוסט ממני גם כשכריסטאין אמר,

״פאק, אתה נראה נורא.״ קולו של כריסטאין נשמע מאחוריי.

הוא הביט בעיניי ולא יכולתי שלא לתהות על מה הוא חושב.
דריו הרים את ידו שלא שמרה על הפצע בצד גופו וניגב את דמעותיי מלחיי בעזרת אגודלו.

הוא הביט בי במבט שמיד הבנתי. דאגה.
״את בסדר?״ לחש, והנהנתי.
הוא שואל אם אני בסדר למרות שירו בו.
״אתה בסדר?״ שאלתי והבטתי בפצעו. האזור דימם והיה נראה שידו לוחצת קצת חזק יותר מהפעם הקודמת שהסתכלתי עליה. כואב לו.
״אני אהיה.״ אמר ונשק למצחי.

״אוקיי, זוג יוניים, עם כמה שכיף לי לראות אתכם עושים פוצי מוצי, הבחור הזה כאן צריך טיפול.״ דייגו אמר ועטף את זרועו סביב כתפו של דריו.
צחקקתי ולקחתי צעד אחורנית, נותנת לו מקום לנשימה.

אדריאנה מיד החזיקה בידי וכשהסתובבתי להביט בה, היא כבר הביטה בי כשחיוך עדין על פניה.

דייגו גרר את דריו לקומה העליונה, אני מנחשת בשביל ערכת העזרה ראשונה שבשירותים.

״אכפת לך ממנו.״ אדריאנה לחשה והסמקתי.
״ברור שאכפת לה ממנו, לא ראית איך היא רצה אליו?״ ניקו אמר ואדריאנה קפצה למשמע קולו.
״אויש, ניקו, זה בסדר לקנא בזה שאת אח שלך נשים רוצות.״ אדריאנה התאפסה על עצמה ואמרה.
״ואת אומרת שאותי נשים לא רוצות?״ שאל והרים גבה.
״כן. זה בדיוק מה שאני אומרת.״ אדריאנה ענתה לו, והרגשתי כמו אמא גאה.
״אה, בייבי, אני אוהב כשאת חוצפנית.״ ניקו אמר ואדריאנה הסמיקה.

אדריאנה הסתכלה עליי בהתנצלות ועטפה אותי בזרועותיה בחיבוק מוחץ.
״אנחנו זזים לפני שהוא יחרטט עוד משהו מיותר. נדבר מחר?״ שאלה.
״כן. מתי את חוזרת לשיקגו?״ שאלתי. אני הולכת להתגעגע אליה כל כך.
״בעוד יומיים. אבל אל תדאגי, נתראה בקרוב. יש איזה אירוע מפגר אצל אלברטו.״ אדריאנה אמרה.
״מה? איזה?״ שאלתי והרמתי את גבותיי. לא ידעתי שאלברטו מארגן משהו. אני אומנם לא גרה יותר בשיקגו, אבל הם היו מספרים לי.. נכון?
״לא יודעת, לא שאלתי.״ ענתה ומשכה בכתפיה.
״אוקיי. ביי, אני אוהבת אותך.״ אמרתי ונשקתי ללחייה.
״אני אוהבת אותך גם.״ אדריאנה אמרה והסתובבה, והלכה לכיוון הדלת כשניקו עוקב אחריה.