נקודת מבט: דריו.
פתחתי את דלת הפנטהאוז ונדהמתי לראות את הדירה חשוכה לגמרי.
״לילה?״ אמרתי בקול רם והוצאתי את אקדחי.
אמרתי לכריסטאין ללכת מלפני שתי דקות. פגשתי אותו בכניסה.
אני בחיים לא אסלח לעצמי אם מישהו עשה לה משהו בזמן שהייתה לבדה.
הוצאתי אקדח מכיס הג׳קט הפנימי ולקחתי עוד שני צעדים גדולים פנימה.
״לילה?״ אמרתי שוב, הדאגה גוברת וגוברת.
לפתע, נשמע רעש מפינת החדר, וראשה של לילה הופיע.
״היי!״ היא אמרה וחייכה חיוך כנה ומאושר שחשף את שיניה.
״הפחדתי אותך?״ הוסיפה ונעמדה.
היא לבשה חולצה מכופתרת לבנה שבבירור גדולה למידותיה, כנראה שלי, שהייתה מכוסה בכתמי צבע. החולצה לא הייתה מכופתרת עד הסוף, ולא השאירה מקום לדמיון כיוון שלא לבשה חזייה.
בהיתי בשדיה לשלוש שניות נוספות לפני שהרמתי את מבטי, פוגש בעיניה.
היה כתם צבע כחול על לחיה שלא שמתי לב אליו קודם ולחייה עטו גוון ורדרד, שהצלחתי להבחין בו גם בחושך.
״מה את עושה?״ שאלתי לאחר שהכנסתי את האקדח חזרה לג׳קט העור.
היא עקבה אחר תנועת ידי, והבעה מבולבלת הופיעה על פניה.
״מציירת. חשבת שאני.. חשבת שאני פורץ?״ היא שאלה וכיווצה את גבותיה.
״לא, לא חשבתי שאת פורץ. חשבתי שפאקינג נחטפת, ולא ענית לי בפעם הראשונה שקראתי לך.״ אמרתי באגרסיביות ומיד התחרטתי על כך.
זאת לא אשמתה שככה עובדת המחשבה שלי, אבל כשכל חייך אתה מת מפחד שאביך יעשה משהו לבני משפחתך, כשהוא אמור להגן עליהם, קצת קשה להיפטר מהרגלים.
״א-אני מצטערת— לא התכוונתי להפחיד אותך—״ היא אמרה בלחץ ושמעתי מעט פחד בקולה.
היא לא אמורה לפחד ממני.
נאנחתי והנחתי את השקית שסחבתי על הרצפה, מתקרב אליה בשלושה צעדים גדולים.
החזקתי את פניה בשתי כפות ידיי והצמדתי את שפתיה לשפתיי בנשיקה קצרה ומתוקה.
״לא התכוונתי להרים עלייך את הקול.״ אמרתי וליטפתי את זווית שפתה בעזרת אגודלי.
״זה בסדר.״ היא אמרה וחייכה.
הרגשתי משהו רטוב מתחת לכף ידי וכשהורדתי אותה מלחיה וסובבתי אותה, צבע כחול הופיע.
לילה צחקקה וחייכה אליי במתיקות.
אני אוהב לראות אותה ככה. שמחה.
זה מרגיש כמו פרס לראות אותה מחייכת בזכותי.
״מה עשית בכל מקרה? בחושך עם צבעים?״ שאלתי.
היא נעמדה על קצות אצבעותיה בשביל לנשק אותי, אבל עדיין הייתה נמוכה מידי אז התכופפתי והצמדתי את שפתיי לשפתיה.
״בוא תראה.״ היא אמרה כששפתינו התנתקו.
היא החזיקה בידי ורצה אל קצה הספה.
״אוקיי, אז אחרי שכריסטיאן לקח אותי ואת אדרי ללונה פארק, היה לנו ממש משעמם אז החלטנו לצייר! לפחות לנסות.״
היא הרימה בריסטול מהרצפה וחייכה בגאווה כשסקרתי את הציור.
זה היה מערבולת צבעים והרמתי את גבותיי בהלם.
״עבודה טובה, אהובה.״ אמרתי בכל הרצינות שיכולתי לגייס.
״אם תצחק עליי אני אבכה.״ היא אמרה והסיטה את שערה מפניה בידה שלא החזיקה את הציור.
״אני בחיים לא אצחק עלייך.״ אמרתי ונשקתי למצחה.
״טוב מאוד, כי אם כן, אני ארצח אותך.״ היא אמרה ברצינות, ועיניה התרחבו כששמה לב למשהו מאחוריי.
״מה זה?״ שאלה.
YOU ARE READING
גבירת המאפיה
Romanceלילה אבאדו. בחורה בת 19 שממש לא מוכנה לנישואים. מאז שהוריה סיפרו לה שהם התחילו לחפש לה ארוס אפשרי העולם שלה התמוטט, והמרדנות לא איחרה להגיע. היא חגגה כל לילה אבל אף פעם לא הצליחה באמת להתקרב לאף אחד, בגלל טראומות העבר. כשהתבשר לה, שהחתן נמצא, הסיפו...
