גבירת המאפיה

פרק 15 ❤︎

נקודת מבט: דריו.
״ואיך אני אמור להאמין לזה שבאת לבד?״
נהמתי והוצאתי את הסכין מכתפו של החייל הרוסי.
״פאאקקק.״ הוא סינן בצעקה. ״תפסיק לבכות ופאקינג תדבר, נקבה.״ אמר דייגו והתקרב באיטיות אל מרכז תא העינויים שמתחת למועדון הכי גדול בניו יורק.

דייגו מרשים בעינויים. המיומנות שלו בלהשאיר אנשים בחיים תוך כדי שהוא עושה להם את המוות מרשימה. הוא עינה רוסי בשבוע שעבר במשך שלושה ימים. ברצף. שלושה ימים שלמים של עינויים, כשבכל פעם שהוא סוף סוף הרגיש תקווה למוות, דייגו לקח את תקוותו, וריסק אותה.

דייגו החזיק בלסת של הרוסי ביד אחת ובשנייה פתח את פיו.
הוא שלח אליי מבט ומיד הבנתי למה הוא מתכוון.
בתנועה חלקה, חתכתי את לשונו של השבוי שלנו. כשהשריר האחרון נחתך, הגיע הריגוש. שום דבר לא משתווה לריגוש בעינויים. לראות את ניצוץ התקווה אוזל מעיניהם של השבויים, לראות איך הם נשברים. לאט, לאט.

הטלפון שלי צלצל ונאנחתי, תוך כדי שאני מוציא אותו מכיסי. ניקו.
״תוציאו ממנו את המידע. לא משנה פאקינג איך.״ אמרתי לדייגו ומסימו, שעינה מישהו בכיסא ליד. הנחתי את הסכין מכוסת הדם על השולחן עם כל שאר כלי העינויים.
״לאן אתה הולך?״ דייגו שאל כשסובבתי את מנעול דלת הפלדה.
״ניקו מתקשר. הוא נשאר עם לילה היום.״
״מה קרה לכריסטיאן?״
״הוא התקשר אליי ב4 לפנות בוקר טען שהוא בהריון.״ אמר מסימו בקול משועמם, מתעלם מצרחות הרוסי.
דייגו גיחך אבל הרצין כשהרים סכין מלוכלכת מעוקלת. ״תעשו את מה שאתם צריכים לעשות.״ אמרתי ויצאתי מהתא.
הייתי
כל כך מרוכז בשיחה הארורה שלא היה אכפת לי מה הם יעשו. הייתי כל כך מרוכז בה. בלילה.

״מה כל כך חשוב?״ עניתי לצלצול הרביעי כשנכנסתי למשרדי. אני צריך להחליף את בגדיי המלוכלכים לחדשים ולהתקלח לפני שאחזור, אם זה לא מקרה חירום.
אם מישהו נגע בשערה מראשה של לילה.. אני פאקינג אהרוג את כולם.

במשרד שלי יש מקלחת צמודה וארון עם כמה בגדים, כדי שלא אצטרך לחזור הביתה עם בגדים מלוכלכים שוב.
״לילה. היא ראתה משהו בטלפון והתחילה לדבר על איזו סדרה. פאק, אחי, לא ראיתי אף פעם אישה עצבנית כל כך.״ אמר ניקו.
״בגלל סדרה שהיא ראתה יצאתי באמצע עינוי?״
״כן. ספוילר לפרק שלא ראתה או משהו. אין לי מושג איך להרגיע אותה.״
יצאתי מעינוי בגלל שאשתי ראתה ספוילר לסדרה מזוינת.
״היא נרגעה?״
״לצעוק על בת דודה שלה בטלפון נחשב לנרגעה?״
״אני בדרך.״ אמרתי וניתקתי, לא טורח להיפרד.

״איפה היא?״ שאלתי את ניקו והנחתי את ג׳קט החליפה על כיסא בר.
״מרפסת.״ הוא אמר ולא הרים את מבטו מהטלפון, בזמן שהחיוך הכי מטופש בעולם הונח על פניו. ״על מה אתה מסתכל?״ שאלתי וראיתי תמונה של בחורה מזווית העין. כשהתקרבתי לראות בבירור יותר את התמונה עיניי נפערו. אין פאקינג מצב.
״ניקו.״
״מה עכש—״ הוא אמר והסתובב. כששם לב שהייתי מאחוריו, והבחנתי בו בוהה בתמונה, פניו קפאו. ״זאת אחותה של אשתי, ניקו.״
״אני יודע.״ הוא ענה בשעמום, אבל ראיתי זיק של עצבנות בעיניו.
״מאיפה יש לך את זה?״
״היא שלחה לי את זה עכשיו.״
״שכבת איתה?״ אם הוא שכב איתה זה יהיה פאקינג נורא.
היא חייבת להישאר בתולה עד לנישואים. אי אפשר לסכן את הפסקת האש, כשאנחנו במקום כל כך גרוע עם הרוסים.
״נראה שגם אתה וגם אשתך מתעניינים מאוד בחיי המין שלי.״
״היא חייבת להישאר בתולה, ניקו—״
״לא באת בשביל אשתך?״ ניקו שאל וקטע אותי.
״תשתמש במוח ולא בזין לפחות פעם אחת בחיים הדפוקים שלך. פאק, אתה מבין שאתה יכול להתחיל מלחמה בגלל שטות כזאת? הפסקת האש רק התחילה.״ נהמתי.
״אני יודע. לך תזדיין, דריו.״
נענעתי בראשי אבל לא עניתי לו. באתי לכאן מסיבה אחרת. לילה.