דפקתי בדלת משרדו של אבי בפעם החמישית. היום החלטתי לספר לו מה קורה. עבר כבר שנתיים, ואם לא אגיד משהו, אני סתם אמשיך לסבול בשקט.
״יבוא.״ אבא אמר בקול עצבני. נכנסתי ובלי לחשוב, התחלתי לדבר.
״אבא, אני צריכה לספר לך משהו שקורה כבר במשך שנתיים, אני יודעת שהייתי צריכה לספר לך קודם ו—״
״הכול בסדר, לילה?״ ברודי אמר, קןטע את דבריי. לסתי נשמטה ועייני נפערו. לא ידעתי שהוא בחדר.
״מ-מה הוא עושה פה?״ שאלתי בקול שקט ורועד.
״לא עניינך.״ אבא אמר, חוסר הסבלנות הרגיל נשמע בקולו.
״מה רצית?״ הוסיף והרים גבה.
״אה, לא משנה, אני אדבר איתך אחר כך..״ אמרתי וכשסגרתי את הדלת, שמעתי את ברודי אומר, ״היא סתם ילדה קטנה, אדוני. היא לא יודעת מה היא רוצה בכלל.״
שמעתי את אבא מגחך והלכתי במהירות במורד המסדרון.
הרגשתי את העצבים בעורקיי אבל החלטתי להישאר רגועה. להיות עצבנית לא עזר לי בעבר, וגם לא יעזור לי עכשיו.
אולי בתור הילדה הקטנה שהייתי הייתי מתחילה לבכות, אבל השנתיים האלו לימדו אותי דבר אחד.
בכי לא יקח אותי לשום מקום. וגם לא עצבים.
YOU ARE READING
גבירת המאפיה
Roman d'amourלילה אבאדו. בחורה בת 19 שממש לא מוכנה לנישואים. מאז שהוריה סיפרו לה שהם התחילו לחפש לה ארוס אפשרי העולם שלה התמוטט, והמרדנות לא איחרה להגיע. היא חגגה כל לילה אבל אף פעם לא הצליחה באמת להתקרב לאף אחד, בגלל טראומות העבר. כשהתבשר לה, שהחתן נמצא, הסיפו...
