פרק 11 ❤︎

9.2K 414 78
                                    

נקודת מבט: דריו.

דריו בן ה10.
קמתי כשצעקות נשמעו. מה קורה עכשיו? אבא בדרך כלל מבקש ממני להצטרף לעינויים בשביל לחשל אותי. הוא עדיין חושב שאני לא מספיק מחושל למרות כל מה שגרם לי לעבור.
המכות שאני ואחיי נאצלנו לספוג ועדיין, הוא טוען שאנחנו לא מחושלים מספיק. חלשים. זה מה שהוא מספר לנו. לניקו ודייגו עדיין יש תקווה וגם לי. יהיה טוב. הוא אוהב אותנו.. נכון?

עוד צעקה נשמעה וקטעה את חוט המחשבה שלי. אמא?
ירדתי מהמיטה באיטיות והפחד השתלט עליי. נשימתי נעתקה בגרוני כשפתחתי את דלת חדרי והצעקות רק התחזקו. ״שקט!״ קול גברי נהם ולאחר מכן קול סטירה נשמע. מה הוא עושה לאמא? בחיים שלי לא הרגשתי כל כך מבולבל.
צעדתי בשקט מחוץ לחדרי על המסדרון החשוך וניסיתי להבין מאיפה הרעש בא. עוד צעקה שקטה יותר נשמעה מחדר השינה של אמא ואבא. לא. הוא לא יפגע באמאפתחתי את הדלת השינה שלהם מעט ועיניי נפערו. אמא הייתה על ארבע ואבא מעליה. ראיתי רק את גביהם. אף פעם לא ראיתי אנשים עושים.. דברים קודם. אמא נראתה כאילו כואב לה. למה כואב לה? אמור לכאוב לה? ״בבקשה, תפסיק. כבר מאתמול כואב לי.״ כבר מאתמול כואב לי.
״תשתקי, אישה! התחתנתי איתך בשביל סקס ויורשים. רחמים הם לא משהו שתקבלי.״ רחמים הם לא משהו שתקבלי. שמעתי את אבא אומר משפט דומה כשעינינו מישהו מהברטווה.

גבירת המאפיהWhere stories live. Discover now