גבירת המאפיה

פרק 26 ❤︎

אני ודריו חיכינו באזור ה VIP לכריסטאין אדריאנה וניקו.
מסתבר שהוא ראה אותם בדרך חזרה מהשירותים בדיוק כשהוא גמר ׳לעבוד׳.
אני לא יודעת מה הוא עשה, ואני גם לא רוצה לדעת, למען האמת.

״היי!״ שמעתי את קולה של אדריאנה והסתובבתי במקומי על כיסא הבר.
היא חייכה אליי והגבירה את הליכתה, חייכתי אליה בחזרה.

ניקו וכריסטיאן היו כמה צעדים מאחוריה, ועיניי נפערו כשראיתי כתם אדום שעוד לא הספיק להתייבש על קצה חולצת הטי שירט הלבנה של ניקו.

דריו כנראה הבחין בכתם ובתגובה שלי, כי הוא קפץ מכיסא הבר לידי והלך לכיוון ניקו. הוא תפס בזרועו והוביל אותו אל אזור מרוחק יותר, מסתובב לאחר שנייה בשביל לסמן לכריסטאין להישאר איתנו.

אדריאנה התיישבה בכיסא הבר כשדריו בדיוק פינה את הכיסא, וכריסטיאן התיישב לידה, מיד מקבל תשומת לב מלאה מהברמן.

נקודת מבט: דריו.

״מה?״ ניקו נהם ומשך את זרועו מאחיזתי. לא שחררתי מידו וסימנתי בראשי אל כתם הדם הטרי שעל חולצתו.

״פאק.״ הוא סינן בשיניים חורקות והעביר את ידו הפנויה בשערו.
שחררתי מזרועו ושילבתי את ידי על חזי.

״אתה צריך להיות אחראי יותר. לילה שמה לב, ניקו.״ אמרתי.
״אני יודע, טמבל. אני אהיה אחראי יותר.״ ניקו אמר וסגר את ג׳קט העור השחור שלו.

״זה לא משנה אם היא שמה לב בכל מקרה, מה היא תעשה?״ הוא הוסיף והביט בי במעט בלבול. ככה אני יודע שהוא סומך עליי, כשהוא מראה לי שהוא מבולבל. נגיד, ליד אויב, הוא בחיים לא היה מראה רבע מהרגש שהוא מראה איתי.

נאנחתי ונענעתי בראשי.
״אני לא רוצה שהיא תדע מה אנחנו עושים.״
״אבא שלה קונסיליירי, היא לא מטומטמת.״ ניקו אמר בחזרה.
״עדיין. ניקו, פאק, היא לא יכולה להיות מעורבת. היא לא תהיה מעורבת.״
אמרתי וגל מגונן הציף אותי. אני רוצה לשמור עליה בטוחה, לא רק בגלל שהיא אשתי. לא רק בגלל נדר בכנסייה, שהיה יותר לאנשינו מבשבילנו.

״אוקיי, בסדר. היא לא תהיה מעורבת.״ ניקו הסכים עם דבריי.
בדיוק כשהסתובבתי, מתכוון ללכת חזרה אל האישה שלאט לאט מוצאת את דרכה אל ליבי השחור, ניקו אמר,
״מה אתה עושה כשהיא שואלת שאלות? היא בטוח מסתקרנת.״
״אני לא אומר הרבה. אני לא רוצה שהיא תראה אותי כמו שאחרים רואים אותי.״ עניתי לו, והתכוונתי לכל מילה.

מגיע לה טוב יותר מהגרסה הזאת שלי. מהגרסה שרוצחת ומענה. מגיע לה טוב יותר מכל גרסה שלי. אם הייתי יכול, הייתי מושיט לה את כל מה שטוב בעולם על מגש.

פתחתי את דלת הפנטהאוז, ולילה מיד מיהרה להיכנס ולהוריד את נעליי העקב מרגליה.

״פאק, זה עינוי. אתה צריך לנסות לשים את זה לערב שלם. אני לא צוחקת, הנעל הזאת רצחה לי את כף הרגל.״ לילה אמרה בדרמטיות וזרקה את נעליי העקב לפינת החדר.

גיכחתי כשהיא מיד רצה אל נעלי העקב והרימה אותן.

״חשבתי שהן רצחו לך את הרגל.״ הזכרתי לה.
״אני לא רוצה שהן יהיו עצובות.״ היא ענתה וחיבקה אותן קרוב אל החזה שלה.
״נעליים לא יכולות להיות עצובות.״
״אני עדיין ארגיש רע. אתה לא תבין.״
״למה שאני לא אבין?״ אמרתי והאווירה מיד הפכה למתוחה. היא לא שכחה מי אני, מה התפקיד שלי ואיך השגתי אותו.

״כי, נו, אתה יודע.״ היא אמרה והלכה לכיוון המדרגות.
עקבתי אחריה כשעלתה במדרגות ופתחה את דלת חדר השינה, מניחה את נעליי העקב ליד כל הנעליים האחרות שלה בעדינות.

״תגידי את זה.״ אני רוצה לשמוע אותה אומרת את זה.
לא משנה כמה רגעים טובים כאלה יהיו לנו, אני תמיד אשאר מי שאני.
והיא תישאר מי שהיא. כלי להשגת מטרה. הפסקת אש. לא הסחת דעת. אני לא יכול לשכוח מי אני שוב, גם כשאני איתה.

״אתה הקאפו. זה למה אתה כנראה לא תבין.״ היא אמרה.
״אנחנו עדיין מדברים על נעליים?״ שאלתי והרמתי גבה.
״כן. הוכחת לי שאתה מבין ועדין במובן האחר.״ במובן האחר.
היא מדברת על מה שהיא עברה, ועדיין עוברת, בגלל הבן זונה.
הוא נתן לזין שלו לשלוט בו והרס לה את החיים.

״טוב, בוא נפסיק נדבר על זה. השיחה הפכה לכבדה מידי.״ לילה אמרה וניגשה אליי.

״אתה יכול לעזור לי להוריד את השמלה?״