נקודת מבט: לילה.
דריו גיחך וניגש אל השקית שעל הרצפה.
״לא.״ אמרתי כשהוא שלף מחוץ לשקית קופסת גלידה.
רצתי אליו, עמדתי על קצות האצבעות ושמתי את ידי מאחוריי עורפו, מנמיכה אותו. הצמדתי את שפתיי לשפתיו.
כששפתינו התנתקו, לקחתי את הקופסא מאחיזתו והצמדתי אותה אל חזי.
״אוי אלוהים, אני חושבת שאני בגן עדן. דריו, אני אוהבת אות—״
התחלתי להגיד והפסקתי כשקלטתי מה אני אומרת.
עמדתי להגיד לו שאני אוהבת אותו.
ואני לא מתחרטת על זה.
פתאום, הכול הרגיש כמו יותר מידי. כל הרגשות שנחתו עליי משום מקום.
אני אוהבת אותו.
דריו שתק והביט בי במבט שלא הצלחתי לקרוא.
לעזאזל.
״אני..״ התחלתי להגיד בקול רועד.
״לא משנה.״ הוספתי לאחר רגע וניגשתי אל אי המטבח, מתחילה לפתוח את קופסת הגלידה ששיבשה הכול.
נקודת מבט: דריו.
היא אוהבת אותי.
הבחורה הרגישה עם העיינים החומות הכי יפות שראיתי אוהבת אותי.
אף אחד לא אמר לי את זה. אף פעם.
ההורים שלי היו אנשים קרים, ובמקרה הכי טוב, אמא שלי חיבקה אותי ליותר משתי שניות.
אנטוניו לימד אותי ואת אחיי שרגשות הם עוול.
משהו שצריך להתבייש בו.
לא פלא שיצאנו ככה.
ועכשיו, שהיא אומרת לי את זה, כל כך הרבה רגשות עלו בי.
וזה כל כך פאקינג מבלבל. כל מה שהיא גורמת לי להרגיש.
אני דאגתי לה מקודם. ועכשיו. עכשיו אני.. אני חושב שאני מאוהב בה.
באישיות הקורנת שלה.
בהומור שלה.
בתחביב המוזר שלה לקרוא ספרים אירוטים.
בעיניים החומות האלה שתמיד מלאות בכל כך הרבה רגש.
בקימוריי גופה.
באופן שבו היא גורמת לי להיות מאושר.
אני אוהב כל דבר בה.
לא שאני יודע מה זה אהבה.
מה שאני כן יודע לגבי הרגשות שלי כלפי לילה, זה שהם עצומים. והם כל מה שטוב ומפחיד בעולם.
שום פאקינג דבר לא מפחיד אותי, אבל זה?
זה מפחיד אותי.
נקודת מבט: לילה.
״לילה.״ דריו אמר כשהתישבתי על הספה, במקום הכי מרוחק ממנו.
״כן?״ אמרתי, בתקווה שהוא לא מצליח לשמוע את הרעד בקולי.
״התכוונת לזה?״ הוא לחש. עיניו היו מלאות רגש. לא ציפיתי לראות אותו ככה לעולם. כל כך.. פגיע.
בלעתי את רוקי והנהנתי.
״במילים, אהובה.״ הוא אמר.
אני רוצה לשקר, לקום ולברוח. אני מפחדת ממה שיקרה לאחר שאני אגיד את זה שוב. אבל אלוהים, אני רוצה שהוא ידע מה אני מרגישה.
אני רוצה לספר לו.
וזה מה שעשיתי.
״כן. אני אוהבת אותך, דריו.״ אמרתי והבטתי בעיניו היפות.
הבעת פניו נראת כאילו יריתי בו.
״דרי—״ התחלתי להגיד אבל הוא קטע אותי.
״אף אחד לא אמר לי את זה. אף פעם.״ הוא אמר.
אף אחד? אף פעם? אפילו לא בתור ילד?
רציתי לשאול אותו למה אף אחד לא אמר לו את זה, אבל ראיתי שהוא לא רוצה שאשאל, אז שתקתי.
הוא פתח את זרועותיו וסימן לי להתקרב.
נעמדתי והלכתי לכיוונו, נעמדת מולו.
״בואי הנה.״ הוא אמר ושם את שתי כפות ידיו על מותניי, מושך אותי אל בין רגליו.
הוא נישק את מצחי, אפי, שתי לחיי, סנטרי ולבסוף, את פי.
אני מבינה מה הוא מספר לי דרך המעשים שלו. מה הוא לא יכול להגיד, אבל רוצה להראות לי.
ואני מקבלת את זה.
הוא לא צריך להגיד לי שום דבר בשביל שאני ארגיש אות. את המשמעות מאחוריי הנשיקות המתוקות שלו, שכל אחת מהן מלאת רגש.
עטפתי את צווארו בידיי ופתחתי את פי כשהצמיד את לשונו לתפר שפתיי, נענית לבקשתו השקטה.
YOU ARE READING
גבירת המאפיה
Romanceלילה אבאדו. בחורה בת 19 שממש לא מוכנה לנישואים. מאז שהוריה סיפרו לה שהם התחילו לחפש לה ארוס אפשרי העולם שלה התמוטט, והמרדנות לא איחרה להגיע. היא חגגה כל לילה אבל אף פעם לא הצליחה באמת להתקרב לאף אחד, בגלל טראומות העבר. כשהתבשר לה, שהחתן נמצא, הסיפו...
