גבירת המאפיה

פרק 20 ❤︎

אני ודריו עלינו במהירות במעלה המדרגות, מודעים לשובל המים שאנחנו משאירים מאחורינו. ״אנחנו צריכים לנקות את המים אחר כך.״ אמרתי והתחלתי להוריד את חולצתי כבר בכניסה לחדר שינה. עיניי נפערו כשהבנתי שדריו צופה בי.
החזקתי את הבד הרטוב מול שדיי והשפלתי את מבטי מפניו, לא שזה שינה משהו. מבטו היה מרוכז בחזה שלי, שהבד הרטוב לא עזר לכסות. הסמקתי כשהבנתי שאני בלי חזייה.
הוא כבר ראה אותי ככה אבל פאק, זה עדיין כל כך מוזר. נשימתי נתקעה בגרוני כשהבנתי שאני לא מפחדת ממנו, גם במצב הזה. את מתחילה להרגיש יותר מידי בנוח.

כחכחתי בגרוני לאחר 10 שניות של שקט. אפשר היה לחתוך את המתח עם סכין. ״אני, אה, אני אלך להתקלח.״ אמרתי, ועיניו עלו אל פניי במהירות. עוצמת מבטו שלחה רעד נעים אל עמוד השדרה שלי.
״אם היית יודעת על מה אני חושב כרגע, היית בורחת.״ דריו אמר בצרידות.
״על מה אתה חושב?״ שאלתי, בתקווה שלא אתחרט.
״את רוצה שאני אראה לך?״ הוא שאל וחיוך פלרטטני עלה על פניו.
כן. אני רוצה שתראה לי. נמאס לי לא להיות מסוגלת.
״כן.״ אמרתי, חסרת נשימה. וזה כל מה שהיה צריך להיאמר כדי שדריו ייקח שני צעדים גדולים וימשוך אותי אל בין זרועותיו. שפתיו נחתו על שפתיי. ידו השמאלית נחה על מותני וידו הימנית מאחורי ראשי, מטה את ראשי הצידה כדי להעמיק את הנשיקה. לשונו הפרידה בין שפתי העליונה והתחתונה, מלטפת אותה ומושכת אותה אל ריקוד איטי מענג.
נאנחתי אל תוך פיו ופתחתי את אגרופיי סביב הגופייה באיטיות, נותנת לה ליפול. הנחתי את ידי על חזהו והרגשתי את הבד הרטוב של חולצתו. גררתי את ידי במורד חולצתו עד שהגעתי לקצה הבד. התנתקתי מפיו ועמדתי לשאול אם הוא יכול להוריד אותה, אבל לא יכולתי להתאפק וצחקקתי נוכח הבעת פניו הזועפת.
״אלוהים, מי ידע שאתה כל כך.. נזקק?״ שאלתי בין צחקוקים.
דריו העביר יד בשערו והסיט את מבטו מפניי.
בלעתי את רוקי. הוא חושב שאני רוצה להפסיק? או שהוא כועס שאני צוחקת? הוא חושב שאני צוחקת עליו? אני בחיים לא אצחק עליו.
״אני רציתי לשאול אם אתה יכול.. אה.. להוריד את החולצה שלך.״
אמרתי ומשכתי את הבד בין אצבעותיי בשביל למשוך את תשומת ליבו.
עיניו זינקו אל עיניי, ואז אל אצבעותיי שאחזו בחולצתו, והוא הנהן.

הוא קילף מעליו את הבד הרטוב, חושף את גופו השרירי שכמו שחשדתי, היה בוהק ממים.
״זאת תחרות מי בוהה אחד בשנייה יותר? כי אני לא חושב שהחזה שלי מושך כמו שלך.״
עיניי נפערו ונתתי מכה לזרועו.
״אלוהים! זה לא מנומס, מר טרנטינו.״ אמרתי ודריו הרים גבה למשמע שם החיבה. ״תזכירי את זה לעצמך, גברת טרנטינו.״
צחוק התפרץ ממעמקי גרוני ולא יכולתי להפסיק גם כשדריו משך אותי אל בין זרועותיו.
״אוקיי, תרגעי, תרגע—״ ליקקתי את לחיו, מה שגרם לו להפסיק באמצע המשפט.
״את ממש ילדותית.״ דריו אמר ושפתיו התעוותו בחיוך.
״כן, בטח,״ אמרתי ובלעתי את רוקי בחוזקה כשפיטמתי התחכחה בעורו.
דריו הרים את גבותיו, כמובן ששם לב לתגובתי, וסובב אותנו כך שאחוריי רגליי נוגעות במיטה.
הוא התכופף עד שהיה בגובה אוזני ולחש בקול העמוק הזה שלו, שרק הוא יכול לגרום לי להרגיש כמו שאני מרגישה עכשיו,
״אני יכול לנסות משהו?״
גל החמימות שעכשיו כבר מוכר נבנה בבטני התחתונה והנהנתי, לא סומכת על קולי.

״תשכבי.״ הוא לא ביקש, הוא ציווה. כאילו זו הייתה פקודה מזוינת שהייתי אמורה לעשות ברגע זה. כמה שרציתי לצחוק עליו בגלל זה, להפוך את הדברים לחברותיים יותר ולשכוח ממה שעמד לקרות, ככה רציתי גם לגלות מה יקרה אם אקשיב לו.
אני גם שמחה שהוא לא נותן לעברי להשפיע על הרגע הזה. אני שמחה שהוא רואה אותי בתור לילה ולא בתור הילדה המפוחדת ששלטו בה. הילדה שלקח לה זמן לעמוד על שלה כי פחדה.

הסקרנות גברה עליי ונשכבתי אחורה, משעינה את משקלי על מרפקיי ומרימה את מבטי, פוגשת בעיניו השחורות.
״לכי אחורנית יותר.״ הוא אמר והבטתי בו בבלבול, עושה את מה שאמר.
״תפשקי את הרגליים שלך.״
עיניי נפערו וגבותיי כמעט הגיעו לקו שערי מההלם בישירותו, אבל בכל זאת עשיתי את מה שאמר. הוא התקדם לעברי, וכשעמד מולי הכניס את אגודליו משני צדדי גומי המכנסיים והוריד אותם. ליבי החל לפעום בחוזקה.

הוא לא כמו ברודי. אני פאקינג יודעת את זה, אבל קשה לא לפחד ממשהו שחווית לא מעט פעמים, שהסתיים בכאבים נוראיים. ברודי היה פאקינג נורא. לא היה אכפת לו אם כואב לי ועד כמה אני מתחננת שהוא יפסיק. הוא התחנן שאני אפסיק להתחנן. שאני אפסיק לגרום לו להרגיש רע.
הוא היה פחדן. הוא פחד להתמודד מול מעשיו.
דריו הוא ההפך מפחדן. אם דריו רצה לעשות לי משהו, הוא היה עושה ממזמן. אבל לא. הוא לא עשה לי שום דבר שלא רציתי.

שפתיים עדינות נגעו בבטני ורק אז שמתי לב שדריו נמצא בין רגליי. עיניי אוטומטית הסתכלו על התחתונים  שעדיין היו שם. שחררתי את האוויר שהיה כלוא בריאותיי, ופגשתי במבטו המבין של דריו. אפילו לא שמתי לב שעצרתי את נשימתי.
״אנחנו לא חייבים לעשות כלום, לילה.״ דריו אמר.
״לא, לא. אני רוצה.״ אמרתי וגייסתי כמה שיותר ביטחון לקולי, שיבין שאני רוצה את זה. כל כך רוצה. לאחר רגע שדריו פשוט הביט בפניי, כנראה מחפש את הפחד, הוא הניח את שתי כפות ידיו הגדולות על רגליי ושם אותן על כתפיו הרחבות.