Hating no. 41 (penwiil players 1)

פרק 6

פרק 6-
קונרד-
הפנוייל בורגר היה התחנה הראשונה שלי לנסות להבין מה הבעיה של טליה דיאז איתי. באופן אסטרטגי אני בוחר את חמישי אחר הצהריים כי אני יודע שברגע שהסופ״ש יתחיל המקום יהיה מפוצץ. כשאני נכנס רק מעט שולחנות תפוסים על ידי כמה אנשים בודדים בעיקר עם מחשבים ניידים שבאו לעבוד על משהו ללימודים. אני מתיישב בשולחן בודד ליד החלון ומתעלם משתי בחורות שמציצות לעברי מאחורי המסכים שלהן. אחרי חצי דקה המלצרית ניגשת אליי ואני יודע שלקחתי את ההימור הנכון. זו הבחורה הבלונדינית היפה שדיברה איתה בסוף השיעור. פאק, כן! היא בטח יודעת משהו עליה. אולי הן אפילו חברות. ידעתי שבנות מדברות על הכל גם אם הנושא לא בדיוק מלבב. למדתי את זה על בשרי היטב כשאחת מהבנות שהייתי איתן חלקה סיפור דיי מביך על משהו שקרה בנינו עם קבוצת החברות שלהן. כמובן שהוא התפשט כמו בשדה קוצים כי בנות מדברות הכל. בכל אופן המלצרית ניגשת אליי והצצה קטנה לתג השם שמחובר לחולצת המדים שלה מגלה לי ששמה איזבל. מוזר שמעולם לא הבחנתי בה למרות שחלקנו שיעור. היא הייתה בלונדינית גבוה עם רגליים ארוכות ורזות, עיינים ירוקות חתוליות וחזה מכובד שחולצת המדים הצמודה לא טרחה להסתיר. בדרך כלל שמתי לב לבנות היפות. זה לא היה משהו שכיוונתי אליו אלא פשוט אינסטינקט גברי טהור. זה הכל.
״ברוך הבא לפנוויל בורגר. הנה התפריט. תקרא לי כשתחליט.״
היא כמעט זרקה לי את התפריט על הפרצוף. כנראה שגם היא לא סבלה אותי. ואולי זה טוב. אולי זה כי היא יודעת בדיוק מה טליה טוענת שעשיתי לה.
״חכי רגע!״
בחוסר שביעות רצון מופגן איזבל הסתובבה אליי והדביקה לשפתיה חיוך מזויף.
״מה אתה רוצה?״
״את יודעת מי אני, נכון?״
״לצערי הרב״ היא נחרה בבוז.
אוי פאק. גם היא שונאת אותי. מה נסגר עם הטרנד הזה?? לא אהבתי אותו. ולא הייתי מודע לקיומו.
״את חברה של טליה דיאז״ ציינתי.
״והשותפה שלה לדירה״ היא הוסיפה.
יופי. זה טוב מאוד. עכשיו הייתי בטוח במאה אחוז שהיו לה את התשובות שחיפשתי.
״ואתן לא ממש מעריצות שלי״ נסיתי להשמע קליל.
״אולי בחלומות הלילה שלך, קונרד ג׳וסט״ הדרך שבה היא אמרה את שמי גרמה לי לרצות לברוח מכאן כל עוד נפשי בי.
אבל הייתי ילד גדול. ונמאס לי שאני צריך לנחש מה קורה עם כל האנשים שהתעוררו יום אחד והחליטו לשנוא אותי.
״אז את בטח מכירה את כל הסיפור בנינו, נכון?״ נסיתי לחייך לעברה אבל היא לא נראתה מתרשמת במיוחד.
״אני חייבת לטפל בשאר הלקוחות. החלטת מה אתה רוצה?״ היא הניחה את ידיה על מותניה וניסתה להתחמק.
״צ׳יזבורגר כפול עם תוספת חמוצים ובצל וצ׳יפס גדול עם צ׳ילי ואקסטרה גבינה. אה ואם אפשר גם קולה זירו אקסטרה לארג׳ פלוס״.
״אתה יכול לאכול את כל זה?״ היא נראתה סקפטית.
״תראי אותי, איז״ אמרתי בביטחון מלא.
היא גלגלה עיינים. אלוהים איפה הקסם שלי? לאן הוא ברח? ומי הקים את אגודת אנחנו שונאים את קונרד ג׳וסט לנצח נצחים?.
היא ברחה לה. אני חיכתי בסבלנות עד שהיא חזרה עם כל האוכל שלי.
״אני רוצה לתקן את זה... אני חייב להבין מה עשיתי... למה בגללי היא עובדת ב-3 עבודות? איך אני יכול לעזור לה?״ יריתי את השאלות לפני שהיא הספיקה להניח את כל האוכל על השולחן שלי.
״אין לך מה לתקן. ועצם העבודה שאתה אפילו לא זוכר את זה... זה פשוט כל כך שמוקי מצידך״ היא נעצה בי מבט קשוח.
״אוקיי אז אני לא זוכר את זה אבל היא זוכרת ואני לא מתכוון להניח לנושא. בבקשה תאמרי לי מה העניין״ גייסתי כל עצם כנה בגופי כדי לנסות לשכנע אותה.
היא התלבטה לכמה שניות אבל אז לקחה נשימה עמוקה. התפללתי בלב שהיא תחליט לומר לי מה קורה.
״בדרך כלל אני לא מתערבת בדברים האלה אבל בגלל שאני יודעת שהיא לא תספר לך ותמחול על גאוותה אז אני אגיד לך שיצאת ממש שמוק כשלמרות שהיא ביקשה ממך באופן אישי לא לתפוס את מקומה במצגת שהיינו צריכים להגיש בסמסטר שעבר בהיסטוריה אמריקנית שמת עליה קצוץ. במקום ללכת לראיון הסופי לקבלת המלגה שיכלה לשנות לה את החיים היא נאלצה לעשות את המצגת ומרוב עצבים היא לא הצליחה להתרכז. היא קיבלה 70. אתה קיבלת 100. אם היית מצליח לא להיות אנוכי לשתי שניות לא הייתי עושה לה את זה. לא היית מבקש את הזמן שלה ומשתמש בהטבות שקיבלת מהפרופסור בגלל שאתה יודע להחליק בלי ליפול על התחת ולהכניס דיסקית לשער. ואחר כך שהיא התלוננה לפרופסור אתה וחצי מהכיתה צחקתם עליה. כאילו יש משהו מצחיק הסיטאוציה. כאילו היא בכיינית. אתה צריך להתבייש, ג׳וסט. טליה דיאז היא מדהימה ובחיים שלך לא תוכל להשתוות לה אפילו אם ממש תנסה.״
בזמן שאיזבל דיברה פלאשבקים שטפו את מוחי בזה אחר זה. כל האירועים שהיא דיברה עליהם חזרו וצפו בתודעה שלי. מכיוון שחלף סמסטר ואני לא ייחסתי לסיטואציה שום חשיבות בזמן אמת ולא ממש שמתי לב לטליה אז בכלל לא קלטתי שכל העניין קשור למה שקרה.
באותה התקופה הכרתי באיזה בר בבוסטון דוגמנית של ויקטוריה סיקרט. היה בנינו קליק. אבל היה לה זמן מוגבל ומוגדר. אז כדי לזיין אותה ביקשתי מהפרופסור להחליף את שעת המצגת שלי. היא הסכימה מיד. אחר כך טליה ביקשה ממני לא לעשות את זה. זה היה ביציאה מהשיעור ביום חמישי ואני רציתי רק להיפגש עם החבר׳ה ולהתכונן ליציאה שלנו לפי-בי. בקושי הקשבתי לה ובטח שלא ייחסתי חשיבות למילים שלה. סירבתי ומיהרתי להותיר אותה מאחור.
לא ממש זכרתי את יום המצגת. חירטטתי בביטחון כמו שאני עושה רוב הזמן. ואז ביום של הציונים היא התלוננה. נזכרתי איך היא נעמדה בזעם והטיחה בפרופסור שהיא עושה אפליות וכמה לא הוגנת הייתה ההחלטה שלה. כמה היא נותנת יחס מועדף לספורטאים בכיתה כמוני וכמו דניאל מורו מנבחרת הכדורסל.
אני אמרתי משהו בסגנון של- תפסיקי להתבכיין ולהאשים אחרים בכישלונות שלך. אולי אפילו אמרתי את המילים חפרנית ובכיינית. אנשים הריעו לי. כמה אחרים צחקו. היא יצאה מהכיתה בזעם. עכשיו הבנתי שטליה היא הבחורה ההיא שהתלוננתי עליה במשך שבועות לחברי הקבוצה שלי. החפרנית מהשורות הקדמיות שתמיד חשבה שהיא יודעת הכל טוב יותר מכולם. זו הייתה טליה.
״אין לך משהו לומר? בדיוק כמו שחשבתי״ איזבל הנידה בראשה ונעצה בי מבט מאוכזב לפני שפנתה אל שולחן שאחד מהיושבים בו ניסה למשוך את תשומת לבה בנפנוף.
אני ישבתי מול האוכל והשתיה שלי והרגשתי כאילו מתחשק לי להקיא. הבנתי למה טליה חושבת שאני בן אדם רע. היא אולי הייתה קשוחה אבל כשעבדנו יחד על ההכנה שלי למבחן הצלחתי להבחין פה ושם בנינצוצות של האישיות שלה. היא הייתה סבלנית, היא הצחיקה אותי, היא הייתה שנונה וצינית וגם איכשהו הצליחה ל... להבין איך המוח שלי חושב ולהתאים את הלמידה שלנו לעניין. זה היה מוזר. אף פעם אף אחד לא ידע מה אני צריך אפילו לפני שאני ידעתי. זה היה נחמד. יותר נחמד מאיך שאני התנהגתי אליה.

מאט:׳איפה אתה?׳
אני:׳פנוויל בורגר׳

שתי דקות אחר כך כשאני עדיין לא נגעתי באוכל והייתי עסוק בהתבוננות עצמית הכיסא מולי הוזז ומאט נחת עליו בחבטה.
״למה לא אמרת שאתה הולך לאכול?״ הוא לקח מהצ'יפס שלי בלי לשאול.
״זה היה ספונטני״ משכתי בכתפיי.
״אוקיי... אז למה אתה נראה כאילו מישהו בעט לך בזין?״ הוא תהה ומשך אליו את צלחת הצ'יפס והתחיל לבלוס את תוכנה.
סיפרתי לו. לפחות את הגרסה המקוצרת.
״הולי שיט״ הייתה התגובה המלומדת שלו.
״כן זה מה שחשבתי״ נאנחתי.
״ממש דפקת את הילדה ולא במובן הכיפי״ מאט המשיך עם קו ההצרות שלא עוזרות לי בשיט ונופף כדי ללכוד את תשומת ליבה של אחת המלצריות.
״איך אני מתקן את זה?״
״מכיוון שאתה לא מיליונר שיכול להציע לה מלגה טובה יותר אני הייתי פשוט שואל אותה. עם נשים אי אפשר לדעת... קח לדוגמא את מנדי היקרסון משנה א׳. מאיפה אני אמור לדעת שפרחים לא מכפרים על העובדה שיצאתי במקביל עם אחותה הגדולה?״
״מי היה מנחש, אה?״ כולם בערך. חוץ ממת׳יו לונגהורן.
״בדיוק לכן אתה צריך פשוט לשאול אותה. היא תדע בדיוק את התשובה״ מאט חייך חיוך ניצחון.
ואז איזבל הופיעה עם התפריט.
״ברוך הבא לפנוויל בורגר. הנה התפריט שלנו פשוט תסמן לי שתהיה מוכן להזמין״ היא הניחה את התפריט על השולחן שלו ומיהרה להסתלק.
״הולי פאקינג שיט״ מאט בהה בגבה של איזבל כשהתרחקה והיה נדמה שעוד שניה עיניו יצאו מחוריהן.
״זו החברה של טליה שעובדת כאן״.
״מעולה! אז לגמריי תוכל לסדר לי אותה מכיוון שיש לך קשרים שם!״ הוא היה נראה נלהב כמו כלבלב בן יומו.
״בחלומות הלילה. היא לא סובלת אותי בדיוק כמו טליה״ נחרתי בביטול.
״אז תעוף לשולחן אחר, שהיא לא תקשר בנינו ותהרוס לי את הסיכוי לדבר המתוק הזה״ הוא כמעט שבר את הצוואר בניסיון לעקוב אחריה במבטו.
״נראה לי שכבר מאוחר מידי לזה, אחי״ צחקתי ודפקתי ביס בהמבורגר שלי.
״בסדר אני עדיין מתכוון להשיג את האישה המושלמת הזו. איך לעזעזאל לא הבחנתי בה עד היום?״
״אולי כי היא לא מסתובבת כל היום במסיבות אחווה חצי עירומה?״
״סתום את הפה, טוב?״ הוא נהם ונופף בידו.
״החלטת?״ איזבל שאלה.
״אני אקח את הטריפל בצל המבורגר עם פנטה תפוזים אקסטרה לארג׳ פלוס״ הוא שלח אליה את החיוך הכי מקסים שהיה לו בפנתיאון.
״אוקיי״ היא ממש לא התרשמה ורק רצתה להתרחק מאיתנו.
״איזבל?״
״כן?״
״רק לרקורד אני לא חבר שלו הוא פשוט משלם על האוכל ואני ממש רעב״ חתיכת בוגד עלוב.
איזבל צחקה. ואז הפנתה לו את הגב והלכה משם. הייתי אמור לכעוס על מאט אבל לא יכלתי. הוא לא היה הבחור הכי גרוע בחדר. הבחור הכי גרוע היה אני והייתי צריך לכפר על זה.