Hating no. 41 (penwiil players 1)

פרק 8

פרק 8-
טליה-
״את באמת לא כועסת עליי, נכון? אני ממש מצטערת. לא התכוונתי לעשות משהו שיפגע בך, טל״ איזבל ביקשה סליחה בפעם האלף ואחת מאז שכל העניין עם קונרד התפוצץ.
״כבר אמרתי לך שזה בסדר, איז. אני וקונרד הסתדרנו. ואני יודעת שעשית את זה לטובתי״ אמרתי בכנות בזמן ששפכתי את הפופקורן מהשקית לקערה ענקית.
״אני עדיין לא מאמינה שאת מבלה שעות עם קונרד ג׳וסט... זה כמו התחלה של סרט רומנטי״ דידי נמרחה על הספה בדרמטיות יתר.
״אולי כמה התחלה של סרט אימה, דידס״ גיחכתי.
איזבל צחקה בזמן שהיא מילאה קערה אחרת בטורטייה צ׳יפס.
״בחייך את אומרת לי שאת מצליחה לבלות שעות בחברת האל היווני הזה ולא מרגישה כלום? אפילו לא טיפה של רטיבות בתחתון?״ היא הרימה גבה ספקנית.
״קודם כל איכ ודבר שני הדבר היחיד שאני מרגישה כשאני מלמדת את קונרד זה ייאוש תהומי ואולי גם קצת אושר כשאנחנו סוף כל סוף מסיימים עם זה״ משכתי בכתפיי.
זה לא היה שקר. אבל ביני לבין עצמי הייתי חייבת להודות שקונרד הפתיע אותי מאוד. הוא היה הוגן ולא סירב לבקשתי. היה אכפת לו יותר משיכלתי להבין. ולא באמת הבנתי אותו... זכרתי כל שנייה מהאינטראקציות שלנו. איך עמדתי מולו עם דמעות בעיינים והוא אפילו לא התבונן בי ופשוט הלך בפנים. איך עמדתי מול הכיתה והמוח שלי היה במה שהפסדתי באותם רגעים בדיוק. ואז חלוקת הציונים. וכל הכיתה צופה בהתפרצות שלי ומגחכת איתו. הימים האלה שעברו עליי בבכי וחרדות ואז לדעת שהמלגה שייכת למישהו אחר. הפנים שלו מחייכות בעמודי הסושיאל מדיה בזמן שאני אוכלת את עצמי על מה שאיבדתי.
העובדה שהוא בכלל נסע לפנוויל בורגר והוציא את המידע מאיזבל הייתה לא מובנת, ההתעקשות שלו איתי, המגע הזה והסירוב שלו להרפות מידי ואולי הכי חשוב המחילה על כבודו וההסכמה ללכת איתי לקבוע איבחון. למזלו היו לו מעריצים בכל מקום ברחבי הקמפוס, כולל במרכז ללקויות למידה. קבעו לו איבחון מזורז ליום שני, נתנו לו הנחה משמעותית אפילו יותר מהנחת הסטונדט הנהוגה ופרופסור ונרדבלט הגיע בכבודו ובעצמו וצילם איתו סלפי. הם דיברו דקות ארוכות על הוקי ועל העונה הבאה וקרבה. הפרופסור הבטיח שהוא יעשה את האיבחון בעצמו ויזרז את התהליך כדי שהקפטן יקבל את כל ההטבות שמגיעות לו ויוכל להיות בראש שקט לקראת המשחקים.
כשיצאנו הוא היה נראה מותש והראש שלו היה באדמה. הוא לא דיבר. מצב רוחו היה שונה לגמריי מקונרד המשועשע שנכנס איתי פנימה. היה ברור שהוא לא אוהב לעמוד ככה מול אנשים שמכירים אותו. הוא התבייש בלקות הלמידה שלו למרות שזה הדבר האחרון שהיה צריך לבייש אותו. היו לו מספיק סיבות אחרות להתבייש בהן.
״אני לא יודעת מה הבעיה שלך, טל״ דידי נאנחה.
״אין לי שום בעיה. אני פשוט לא נמשכת לקונרד. הוא לא הטיפוס שלי״ משכתי בכתפיי והוצאתי את היין מהמקרר.
עוד חצי אמת. קונרד היה מושך. הוא היה יפה. עיינים כחולות-כחולות מוקפות ריסים צפופים וארוכים, לסת חדה, עצמות לחיים כמו של פסל שפוסל בידי אומן, שפתיים בשרניות ואף סימטרי להפליא. הוא היה מושך. וזה מה שהפך אותו לא לטיפוס שלי בעליל. הוא היה טיפוס של בנות אחרות, של רבות מהן אבל לא שלי. אני הייתי בלתי נראית בעולם שלו. והוא היה באוטמיספרה אחרת שבה היו מסיבות, בנות יפיפיות שרדפו אחריו ומעריצים שצצו בכל פינה.
״הוא לא הטיפוס שלך? אז מי כן הטיפוס שלך?״ דידי נעצה בי מבט חשדני כשהנחתי את הדברים על השולחן בסלון.
״המממ אולי מישהו כמו ג׳ונתן פורז המנכ״ל של מדיקל טאק״.
גם דידי וגם איזבל נעצו בי מבט.
״אין לי מושג מי הבחור הזה אבל את באמת מסובבת על כל המוח, טליה״ דידי הנידה בראשה.
״הוא המנכ״ל של חברת ה...״
״לא מעניין. בואו נדבר על מישהו שבאמת אפשר לעשות איתו מאץ׳ באפלקציה״ דידי חיבקה לחיקה את הכרית עם ההדפס של ג׳ייסון ממואה שהייתה חלק מאוסף כריות החתיכים שלה.
״אם זה מעניין אתכן מת׳יו לונגהורן הגיע שוב לפנוויל בורגר. אני חושבת שהוא ניסה לפלרטט איתי או ווטאבר״ איזבל התיישבה על הכורסא אחרי שסיימה להביא את שאר הדברים מהמטבח.
״מה?! את חייבת לספר לנו את כל הפרטים!״ דידי התנפלה על הסיפור כמו חיה מורעבת.
״אין מה לספר כל כך... הוא הגיע, התיישב באחד השולחנות באיזור שלי והזמין לאכול ואז הוא החמיא לי על הצמה שלי שנראתה זוועה אחרי שעות של עבודה אני בטוחה ואז הוא אמר שוב שהוא לא באמת חבר של קונרד ג׳וסט הם רק חברים לקבוצה וזה מכריח אותם לבלות זמן יחד. אבל אם אני אגיד לו הוא לגמריי ישכח שהוא אי פעם הכיר את קונרד. ואז הוא הזמין אותי למסיבה. יום הולדת של מישהו בשם טרייס נראה לי. וזהו.״
איזבל נשמעה דיי אדישה בזמן שתיארה את המפגש שלה עם מת׳יו. אני בטוחה שהיא לא שמה עליו בדיוק כפי שהיא לא שמה על אף גבר אחר. מאז שהכרתי את איזבל היא מעולם לא דיברה על גברים או זוגיות או חיפשה מישהו. גברים כמובן שמו לב אליה אבל היא לא התעניינה בחזרה אף פעם. הם התייאשו דיי מהר והיא לא ממש התרגשה מאף אחד מהם. היא לא רצתה שירדפו אחריה.
״או מיי גאד!!! הוא הזמין אותך ליום הולדת של טרייס אלכסנדר?!״ דידי נראתה כאילו היא עומדת להתעלף במקום.
״אין לי מושג על מי את מדברת״ איזבל הנידה בראשה.
דידי הוציאה את הטלפון שלה מתחת לכרית של הנרי קאוויל ואחרי חצי דקה דחפה לפנים שלנו את המסך שעליו הייתה מרוחה תמונה של בחור ענקי ושרירי עם עור שחום, ללא חולצה מה שלגמרי הדגיש את הקוביות שבבטנו.
״זה טרייס אלכסנדר! מטר תשעים של שרירים שחומים, עיינים ירוקות מהממות וכריזמה מתפרצת! והוא שחקן הוקי!״ ההתלהבות של דידי גורמת לי ולאיזבל לפרוץ בצחוק.
אני אודה שטרייס נראה לא רע בכלל. אבל בדיוק כמו קונרד ג׳וסט הוא חי בכוכב אחר ולנו לא הייתה שום חללית כדי להגיע לשם.
״אני חושבת שכדאי שתדפיסי גם את הפרצוף שלו על כרית ככה תוכלו להתכרבל בלילה״ ציחקקתי.
וככה קיבלתי את הכרית של מייקל בי ג׳ורדן לפרצוף.
״תמשיכי לצחוק טליה! אבל זו פעם ראשונה שקיבלנו הזמנה למסיבה ממישהו מגניב שהוא לא קרוב משפחה שלי! החיים שלנו אמורים להראות כמו בסדרה the sex lives of college girls אבל אנחנו יושבות בבית ועושות מרתון סרטים של דיסני בשישי בערב! בחייכן בנות למה אנחנו לא יכולות לעשות נורמלי לשם שינוי?! ועוד כשמישהו כמו מאט לונגהורן הזמין אותנו?!״ דידי עפעפה לעברנו בעיניה הגדולות ומלאות הדמעות ונראתה כמו ילדה קטנה ועזובה שמקבצת נדבות בפינת הרחוב.
״אם את רוצה אנחנו יכולות ללכת למסיבה, דידס. נכון, טל?״ איזבל בעלת הלב הטהור התקפלה ממש מהר ושלחה לי מבט חסר אונים.
השלב הזה לא ממש הייתה לי ברירה. דידי עשתה למעננו כל כך הרבה. היא הייתה חברה מדהימה ותמיד יכלנו לסמוך עליה בכל מצב. היה לה לב גדול ודימיון עשיר. היא הייתה רומנטיקנית חסרת תקנה והסתכלה על החיים בעדשה של ספר או סרט רומנטי. התמימות שלה הייתה מה שהפך אותה לכל כך מקסימה. ואם איזבל קיבלה את ההזמנה אז לי לא נותרה ברירה אלא להסכים.
״אנחנו יכולות ללכת״ הנהנתי.
״ייאי!! הולך להיות כל כך כיף!!״ דידי צהלה.
אני ואיזבל החלפנו מבט לא נלהב במיוחד.
״כן, כיף״ איזבל מלמלה.
״מתי המסיבה? שאני אכין את עצמי מבחינת בגדים והכל״ דידי כבר בטוח התחילה לחשוב על הכל.
״שישי הבא״.
״תזהרו לכם בחורי פנוויל! הבנות השוות של הקמפוס סוף כל סוף מצטרפות לסצנה!״ דידי הניפה באוויר את הכרית של ג׳ייסון ממואה.
אנחנו רק צחקנו. מסיבות לא היו הקטע שלנו אבל למען דידי הן יהפכו להיות הקטע שלנו ל-לילה אחד.
״עכשיו אפשר להתחיל לראות את הסרט?״ איזבל לקחה לידה את השלט.
היא התחילה את הסרט הראשון במרתון שלנו ׳הנסיכה והצפרדע׳ ובשאר הערב היינו כמו תמיד צופות בסרטים מצוירים, מצטטות שורות מפי הדמויות, צוחקות, בוכות, שרות יחד, מבלות ושוכחות מכל הלחצים של השבוע. היה לי מזל שהיו לי חברות כמו איזבל ודידי.
*
ביום שני בבוקר נקשתי על דלתו של פרופסור רוטרמן. למזלי הצלחתי להשיג פגישה איתו בהתראה קצרה במיוחד.
״בבקשה הכניסי מיס דיאז״ קולו של פרופסור רוטרמן הזמין אותי פנימה.
נכנסתי למשרד וסגרתי אחרי את דלת העץ הכבדה והעתיקה. המשרד של פרופסור אר היה מתאים לאופי שלו. מדפים עמוסי ספרים, עציצים מטופחים וחלון פתוח באופן תמידי שמכניס את הבריזה פנימה. פרופסור אר מיד נתן לי את תשומת ליבו וסגר את הלפטופ שלו. אני התיישבתי בכיסא העור הנוח מולו מעבר לשולחן העץ הכבד שהיה מעוטר בגילופי עץ מהממים ותמיד הסיח את דעתי כשהייתי במשרד הזה.
״במה אוכל לסייע לך הבוקר, מיס דיאז?״ פרופסור אר שאל.
״האמת שלא באתי בשבילי. רציתי לדבר איתך על קונרד ג׳וסט. הבחור שאני מלמדת למועד ב׳ בקורס שלך״.
״אה, את מתכוונת לקפטן נבחרת הכדורגל״ הפרופסור חייך כאילו ידע היטב שקונרד הוא לא קפטן נבחרת הכדורגל.
״הוקי. אבל כן זה הוא״ הנהנתי.
״מה זה משנה? הוא לא יודע לשחק שחמט. היית מאמינה? למה לילדים בדור שלכם אין כישורי חיים פשוטים כמו לשחק שחמט?״ הוא נאנק.
״אתה צודק, פרופסור. חבל שאתם לא מכניסים קורס שחמט לתוכנית הלימודים״ חייכתי.
״אני אוהב את המחשבה שלך, מיס דיאז״ גם פרופסור אר חייך.
״אני בטוחה שהדיקן גרינברג יהיה פתוח לרעיון. אבל אני לא רוצה לבזבז את הזמן היקר שלך, פרופסור. אני חייבת לדבר איתך על הנושא הזה. זה חשוב״ התיישרתי בכיסא וקיוויתי שאני אצליח לשכנע את הפרופסור.
״אוקיי. אני מקשיב.״
פרופסור אר הרים את משקפיו במעלה גשר אפו והיה ניתן לראות שהוא בהחלט מקשיב לי. יופי. קיוויתי שהוא יתייחס לבקשתי ברצינות.
״במהלך הזמן שלימדתי את קונרד הבחנתי בכך שהוא סובל מלקות למידה כלשהי. הוא לא הצליח לקרוא כמו שצריך את קטעי הקריאה, הוא ענה בעל פה באופן מדהים ורהוט אבל לא יכל להעביר לכתב את התשובות.. לקח לו המון זמן לנסח תשובות וזה גרם לו להרים ידיים מהר ולקצר ולשכוח דברים קריטיים. אני כמעט בטוחה שהוא יקבל הקלות ועזרה בעקבות האיבחון שהוא עושה היום במרכז ללקויות למידה. רציתי לבקש ממך אם זה אפשרי כמובן ש... שתיתן לו הארכה והזדמנות להשתמש בהקלות שמגיעות לו כדי שהוא יוכל להוציא את הציון שמתאים להשקעה שלנו בשיעורי העזר. אני יודעת שאם תיתן לו את ההזדמנות הזו הוא יוכיח לך שהוא אחד התלמידים הכי טובים בכיתה. אני יודעת שזה חורג מהנהלים הרגילים אבל... אבל לדעתי זה חשוב מאוד״.
בלעתי את רוקי בכבדות אחרי שסיימתי עם הנאום הארוך. פניו של פרופסור אר היו פני פוקר. לא ידעתי אם הנאום עשה עליו רושם אבל קיוויתי שכן. קיוויתי שהוא יתן לו את ההזדמנות הזו. קונרד יכל לעשות את זה. האמנתי בשנינו. אני זו ששלחתי אותו לאיבחון למרות שזה היה קשה לו בטירוף. וזה היה חייב להיות שווה את זה.
״את יודעת שאני לא נוהג לתת הארכות ולא דוחה מועדים בדרך כלל מיס דיאז״ קולו של הפרופסור היה שקט ורציני.
״אני יודעת אבל אני מבקשת ממך להתחשב בו. הוא לא ידע שיש לו לקות למידה ואני לא חושבת שהוא אפילו שקל את האופציה הזו. חבל כל כך לראות אותו נכשל במקצוע כה חשוב בגלל שלא קיבל את ההזדמנות שמגיעה לו״.
האמנתי בכל ליבי במילים שלי וקיוויתי שהוא יראה את זה ויאמין גם הוא. הייתי חייבת לנסות.
״בסדר, מיס דיאז. אם את כל כך מאמינה במר ג׳וסט אני מניח שנוכל לדחות את המבחן עד לאחר קבלת תוצאות האיבחון. כמובן בתנאי שהן יגיעו במסגרת השבועיים הקרובים עד למבחן אמצע הסמסטר״.
הוא הסכים! הוא באמת הסכים!!!. כמעט צווחתי בהתרגשות אבל ריסנתי את עצמי. זה היה מדהים. הוא הסכים. הצלחתי.
״תודה רבה פרופסור אר״ לא יכולתי שלא לחייך.
״תעדכני אותי ברגע שהוא יקבל את התוצאות ונקבע מועד. עכשיו... יש לך זמן למשחק שח מט קטן?״ פרופסור אר חייך והוציא את ערכת המשחק שלו מאחת המגירות בשולחן.
אני נענתי במהירות ואת החצי שעה הבאה בילינו במשחק שח. הוא ניצח כמובן אבל כשיצאתי מהחדר שלו הרגשתי כאילו אני ניצחתי.