Hating no. 41 (penwiil players 1)

פרק 21

פרק 21-
קונרד-
סקוט היה האחרון שהצטרף אלינו בבית. אומנם הוא לא גר איתנו אבל הוא היה חלק בלתי נפרד מהחברים שלנו והיה חשוב שגם הוא יישר קו. לא רציתי לאבד את אחד השחקנים הכי טובים שלי שגם היה חבר. הוא היה נראה קצת לא מאופס הטי שירט שלו מקומטת ושערו נראה כאילו הוא נפל מהמיטה הרגע. אבל זה תמיד היה כך בשבוע שלפני תחילת העונה. חלק מהבנים השתוללו וביקרו בכל מסיבה ברדיוס הקרוב שיכלו להגיע אליה. בדרך כלל זה היה אופייני לצעירים יותר אבל לא היה אכפת לי שסקוט יבלה כל עוד הוא יהיה על זה ברגע הנכון. אם אני עדיין אהיה קפטן אז. פאק אפילו המחשבה החרידה אותי. רציתי לדפוק למשהו או יותר נכון למישהו אגרוף. הריסון היה כמעט קשה מידי.
״מה העניין, ג׳וסט?״ טרייס היה הראשון לשאול והתיישר בספה.
אני לקחתי נשימה עמוקה ומיקדתי את מבטי על האייקון שהודפס על אחת מפחיות הבירה שהנחתי מבעוד מועד על השולחן כדי לרכך את האוירה.
״היום הייתה לי שיחה עם המאמן פורטר״ פתחתי את הדלת לגיהנום במילים פשוטות.
״זה משהו שקשור לעונה? פורטר הולך להכנס בנו פי 3 הפעם, נכון?״ מאט הניד בראשו.
״זה לא היה נושא השיחה״ מלמלתי.
״אז? דבר כבר! אני עוד שנייה מחרבן בתחתונים פה!״ מאט דרש ונראה שכולם הסכימו איתו.
״אני רוצה קודם כל שכולכם תשמרו על קור רוח. אף אחד לא צועק ולא פאקינג מרים יד ובטח שלא מפוצץ את הסטיאוציה. אם נעשה את זה אנחנו נפסיד את העונה ואת כל מה שעבדנו למענו. אני מובן?״
כולם הנהנו אבל לא הייתי בטוח שהם הפנימו. זה הכי טוב שאני אגיע איתם לפני שאזרוק את הפצצה.
״לדג׳ר לויד הגיש ערעור אצל ג׳ורג׳ מנלי בנוגע למינוי שלי לקפטן. הוא טוען שזה בגלל... בגלל המצב הסוציו-אקונומי שלי. הולך להיות דיון עם מנלי ועם הדיקן גרינברג והמאמן. כך שיכולים להיות שינויים קריטיים לפני שתתחיל העונה״.
ראיתי את זה קורה מול עייני. הפנים של כולם השתנו. לחייו של מת׳יו האדימו, פניו של גריפין הפכו למסכה של הלם, טרייס כיווץ את אגרופיו שנחו על ברכיו, פיו של סקוט נפער כאילו הוא לא מאמין למשמע אוזניו.
״מה?״ הייתה המילה היחידה שנפלטה משפתיו של סקוט והפרה את הדממה.
״אני הולך לזיין אותו!״ מת׳יו שאג וזינק מהספה כמו חץ מקשת.
כמעט מיד אני וסקוט חסמנו אותו יחד ועמדנו מולו כחומה בצורה.
״עופו לי מהפרצוף!!״ הוא הורה.
״תרגע לונגהורן!״ הנחתי יד מרסנת על כתפו.
״גם אני רוצה לתפוס אותו ולהכניס לו מכות רצח! אבל זה יגרום לו לקבל בדיוק מה שהוא רוצה!״ טרייס נהם.
״אני מוכן לתת לו את מה שהוא רוצה״ מאט גיחך.
״אבל אנחנו לא ניתן לך!״ גריפין הכריז.
״איזה מזל שאתה לא אמא שלי ואני לא שואל אותך!״ מאט ניסה לעבור שוב אבל אנחנו לא אפשרנו לו.
״אם אתה חושב שאני לא רוצה לעשות את אותו הדבר אתה טועה! אבל אנחנו צריכים לנצח אותו במשחק שלו. אני לא נותן לו את התענוג לעמוד מול הועדה עם פנס בעין ולטעון ששלחתי אנשים להרביץ לו. אם אתה חושב שזה יגרום למנלי להחליט שאני נשאר קפטן אז תחשוב שוב!״ הבטתי ישירות לעיניו של מאט.
הרגשתי את העצבים שלו וראיתי את אישוניו הרחבים, לחייו האדומות ושריריו הממוקדים והמנופחים. הסטיאוציה הייתה נפיצה ואם לא אטפל בזה נכון לא רק שאפסיד את תפקיד הקפטן גם חברים שלי יפסידו את העונה וגם הקבוצה.
״חתיכת בן זונה!!״ מאט בעט במנורה שלנו שנפלה ברעש רם ונשברה לתפארת.
״אני לא מאמין שהוא עשה את זה״ טרייס העביר את ידיו על פניו בתסכול.
״הו אני דווקא מאוד מאמין... הוא לא היה זה שדפק את חברה שלך בזמן שאתה היחיד בקבוצה שספג את הגישה המגעילה שלו וניסה להיות חבר?!״ מאט נעץ בטרייס מבט מלא עצבים.
״מה שהיה היה, לונגהורן. עכשיו אנחנו חייבים להשאר מאופקים. לפחות ביומיים הקרובים.״
ידעתי שהמשימה תהיה קשה אבל קיוויתי שנצלח אותה יחד.
״מה המאמן אומר?״ גריפין שאל.
״לא משהו קונקרטי אבל אני חושב שהוא בצד שלנו״.
״אני מקווה מאוד שהוא בצד שלנו ולא בצד של לויד״ סקוט פתח את אחת הפחיות ברעש.
ואז כאילו סקוט פאקינג זימן את השטן לויד נכנס בדלת. הוא היה לבוש בחליפת ספורט לבנה של אנדר ארמור ותיק האימון היה על כתפו.
״עושים מסיבה ולא מזמינים אותי?״ הוא הרים גבה בחיוך והוריד את התיק לרצפה.
מאט זינק ממקומו והפעם לא היה לנו זמן לעצור אותו. הוא נעמד מול הפרצוף של לויד וגופו הקרין שליטה וריסון שהיה תלוי על חוט השערה.
״איך לעזעזאל עשית את זה?!״ מאט נהם.
״תצטרך להיות יותר ספציפי, אני עושה הרבה דברים״ לויד לא זז אפילו סנטימטר ודפק חיוך של מיליון דולר.
״הבקשה ההזויה שלך להיות קפטן במקום קונרד״ כל מילה של מאט הייתה כמו חץ שנועד להכאיב.
״הבנתי... אז אתם עושים לו מסיבת פרידה״ התשובה של לויד הייתה מתריסה.
״אתה תהיה קפטן על גופתי המתה, לויד!״ מאט דחף את אצבעו המורה לחזהו הרחב של לויד.
״אז אתה מוזמן מעכשיו לקפוץ מהגג של בניין ג׳רהול. זה גם ככה בדרך לזירה. בהחלט אוכל לדלג מעלייך בדרך לאימון של הקבוצה שלי״.
אני וסקוט היינו אלו שתפסו את מאט רגע לפני שהוא התנפל על לויד. הצלחנו לרסן אותו אך בקושי כשמפיו פרצו קללות שהיו גורמים לגברים בוגרים לדמם מהאוזניים.
״תשחררו אותו. בוא נראה איך האגרופים שלו ואם הוא יעלה על הקרח שוב במדים של הקבוצה אחר כך״ לויד המשיך להתגרות במאט שלא הפסיק להאבק ולקלל.
״אם אתה תהיה הקפטן של הקבוצה אני לא משחק״ טרייס הכריז ונעמד כחוצץ בנינו לבין לויד.
״גם אני״ גריפין אמר מיד.
״גם אני״ סקוט הנהן בזמן שמאט הפסיק להאבק בנו.
״גם אני!״ מאט היה הבא בתור.
״לא תהיה לך קבוצה להיות בה, לדג׳ר. וככה זה ייגמר.״
לראשונה מאז שנכנס לבית המסכה על פניו של לדג׳ר לויד התרופפה מעט. הוא ידע היטב שבלעדינו הקבוצה לא תנצח את העונה. לא תעפיל לגמר. וכמעט בטוח שלא יהיה מי שישחק לצידו.
״אז? יש עוד מאה שמחכים בתור להחליף אתכם!״ לויד שילב את זרעותיו המסיביות.
״אבל אף אחד מהם לא טוב כמונו״ טרייס ציין בפשטות ללא שמץ של גאוותנות.
״אתם יכולים לעשות מה שמתחשק לכם. אתם אלו שצריכים את הקבוצה למלגות שלכם, לא אני״ הוא משך בכתפיו.
״כן... ילד שמנת שרגיל שהוא מקבל כל מה שמתחשק לו... כמה בכית כשלא זכית בתפקיד הקפטן? אני מופתע שלא התקשרת לאבוש והתלוננת״ מאט לגלג למרות שהוא בעצמו הגיע מבית עשיר.
״אתה פתטי, לונגהורן. היית מת שיהיה לך רבע מהכישרון שלי או של אבא שלי על הקרח״ לויד לא הרבה לדבר על אבא שלו, שחקן ההוקי המפורסם אבל עכשיו כדי להכניס למאט לא היה לו אכפת.
״פתטי? לא אני זה שזחל כמו נחש מחורבן למנלי והתלונן כמו ילדה עם קוקיות שלא בחרו בו להיות קפטן״ מאט צחק צחוק קר ונטול רגש.
״זה מספיק. אנחנו נתראה בשימוע, לויד. תשמור על עצמך, חבר״.
אני וסקוט שעדיין אחזנו במאט גררנו אותו בכוח לא מואט על פניו של לויד. גריפין וטרייס היו בעקבותינו. אני רציתי להסתלק מהבית ולהרגיע את מאט. המלחמה שלנו בעיצומה ולא רציתי הפסד טכני.
״חבל שלא נתתם לי לחסל אותו!״ מאט הכה בלוח המכוונים של הג'יפ החדיש של סקוט ברגע שנכנסנו אליו.
״זה לא היה מועיל בשום צורה״ נאנחתי.
״זה היה מועיל לבריאות הנפשית שלי״ מאט הניד בראשו ונשען לאחור בעיינים עצומות במושב האחורי.
״בואו נלך לשתות משהו. המתח הזה עשה לי לא טוב.״
סקוט התניע את הג׳יפ ותוך כמה דקות מצאנו את עצמנו בפי-בי.
חלק מהחברים לקבוצה כבר תפסו מקומות בבר וגם כמה שפנפנות הוקי וכל מיני מעריצות ספורטאים למניהן.
״אני מקווה שלא הייתם רציניים״ מלמלתי אחרי הטקילה תפוזים השלישית שלי.
״אני לא משחק איתו, הוא לא יודע לשחק יפה״ מאט הניד בראשו ושתה בבת אחת שני שוטים צבעונים.
״כשאני אפסיק לשחק... אני אחזור לבית של אמא שלי ואעבוד בסופרמרקט מעבר לכביש. איזה כיף!״ טרייס שהיה הראשון להכריז על פרישה במידה ולויד יהפוך לקפטן צחקק את הצחקוק הכי עצוב שאי פעם שמעתי.
הוא היה על מלגה. כמוני.
״אני אשלם על הלימודים של כולכם!״ מאט הכריז בצעקה.
״גם אני אשתתף, מבטיח״ גריפין גיהק ודפק בשלוק את הברנדי שלו.
״גם אני!!!!״ סקוט זימר.
״אני חושב שאני אוהב אתכם חברים שלי״ מאט נצמד לטרייס וחיבק אותו חזק.
״אני אוהב ציצי״ סקוט גיחך ובהה באחת הבנות שעברו לידנו.
״אין דבר יותר טוב מציצי״ מאט הסכים.
״יש״ חייכתי חיוך מטופש.
״כמה מה?״ מאט נראה נעלב כאילו אמרתי לו שהוא מכוער.
״ציצי של הבחורה שיש לך רגשות אליה״ הרגשתי את החיוך הדבילי מתגנב אל שפתיי.
״כן... שכחתי שאת מאוהב בטליה דיאז! לחיי טליה חברים!״ מאט הניף את כוסו ולא חיכה להקשת הכוסות שלנו לפני שבלע את הנוזל בשתי לגימות ענקיות.
״לחיי טליה!!!״ כולנו צעקנו יחד.
זה הרגיש טוב. להיות שיכור. ולהיות עם טליה. לרגע שכחתי את הצרות שלי. רק לפאקינג רגע.