Hating no. 41 (penwiil players 1)

פרק 17

פרק 17-
טליה-
אנשים חכמים מתמודדים עם הבעיות שלהם ישירות, בדרך לוגית ובלי להתבלבל כשהם עושים את זה. ברור שאני לא מאוד חכמה. או מאוד יודעת לפתור בעיות. כשעמדתי מולו... הרגשתי כמו מקל דינמיט שפשוט לא יכול לעשות שום דבר אחר מלבד להתפוצץ. אם אני לא אקח את ההזדמנות הזו אני בחיים לא אזכה לעוד אחת. נישקתי אותו. אני פאקינג נישקתי אותו. את הגבר הזה שכל כך הרבה בנות רצו. הייתי אידיוטית שלא ידעה כלום על כלום. במיוחד לא על גברים כמוהו. רק ידעתי שהוא עשה בשבילי משהו גדול ושהוא נלחם. הוא עשה מאמץ בשבילי. מאמץ אמיתי. לא הכרתי מישהו שעשה בשבילי את מי שהוא עשה מלבד הבנות. לא דמיינתי שבחור יעשה את זה בשבילי. שיהיה לו אכפת. הרגשות הציפו והכניעו איתי ואני פשוט עשיתי את מה שעשיתי. כמה מביך. אלוהים יודע מה הוא חושב על זה. איך אני אוכל להסתכל לו בפנים שוב? זה אסון. והכל באשמתי. למה לא יכלתי להגיד לו פשוט תודה? זו מילה אחת לא מסובכת בכלל. רק תודה. וזהו זה.
ברחתי לבית וסגרתי את עצמי בחדר. על ידית הדלת תליתי את השלט הורוד עם הכיתוב באבנים נוצצות שדידי הכינה לכל אחת מאיתנו כשעברנו לגור יחד- ׳נא לא להפריע! כאן עושים סקס!׳. שמתי האוזניות שלי את האלבום של פינק funhouse בווליום הכי גבוה וכיסתי את עצמי בשמיכה. התכוונתי להתחבא עד שאני לא אוכל עוד או עד שדידי תגרור אותי בכוח החוצה. סך הכל תוכנית מאוד רצינית. מאוד.
אבל מסתבר שתוכניות לחוד ומציאות לחוד. אני אפילו לא מגיעה לסוף האלבום לפני שמישהו מושך מעליי את השמיכה. אני עוצמת עיינים בכוח. כאילו שזה יעצור את דידי מלחקור אותי ולתת לטראומה והבושה להציף אותי שוב.
באוזניה נשלפה גם היא מאוזני אבל סירבתי לפקוח עיינים. אם אני לא רואה את זה אז לא קיים.
״איפה הוא?״
עייני נפקחו בבת אחת כאילו לא לפני שנייה נשבעתי שאני לא כאן.
״מי?״
״הבחור שאת עושה איתו סקס כמובן״ קונרד נופף מול עייני בשלט הזרחני והגס.
אלוהים... איפה השמיכה הזו כשצריך אותה ולמה אין בור באדמה שבולע אותי פנימה??.
״מה אתה עושה כאן?״ שאלתי בלב הולם והסתכלתי לכל מקום מלבד על פניו.
״דאלאס הכניסה אותי אחרי שסיפרתי לה שנישקת אותי״.
אוי לא. הוא סיפר על זה לדידי? כמה זה עוד יכול להתדרדר.
״אני לא רוצה לדבר״ הנדתי בראשי ונסיתי לתפוס את השמיע הפרחונית אבל הוא היה מהיר ממני ולקח אותה.
״אבל אני כן״ הוא היה נשמע נחוש.
״למה? בוא פשוט נשכח מזה... על מה צריך בכלל לדבר?״
להפתעתי הוא התיישב על המיטה לצידי. לרגע שכחתי איך נושמים. נסיתי להזכיר לעצמי שאני לא באמת מחבבת אותו ואת כל הסיבות שבגינן שנאתי אותו במשך חודשים אבל פתאום הכל התגמד והתפוגג. כל מה שיכלתי לחשוב עליו היה שאכפת לו. וכמובן שהוא מנשק כל כך טוב. כמעט טוב מידי.
״תסתכלי עליי״
הנדתי בראשי כמו ילדה.
״בבקשה״
עוד הינד ראש.
״תסתכלי עליי״ הפעם אצבעותיו הגדולות והמחוספסות אחזו בסנטרי וגרמו לי להסתכל עליו כמו שצריך.
הוא עדיין היה יפה בצורה מרגיזה. ואני עדיין הייתי... הפריקית המוזרה שהתנפלה עליו בלי אזהרה. כמה מביך.
״בבקשה אל תעשה לי את זה״ קולי היה שקט ומתחנן.
״את היית זו שהתחילה, זוכרת?״ הוא הרים גבה.
״אתה היית זה שגרמת לי לעשות את זה״ האשמתי.
״מה?״
״אתה זה שדיבר עם גברת צ׳ן ומצא לי את המלגה! ו... ו...״ המילים נתקעו לי בגרון. הכל הרגיש כמו חלום הזוי במיוחד.
״הם חזרו אלייך?״ עיניו נדלקו לפתע כאילו הוא התרגש.
״הם קבעו ראיון. אני בין 3 המועמדים הסופיים״.
הוא משך אותי לחיבוק. אני חיבקתי אותו חזרה. טמנתי את פניי בכתפו הרחבה. היה לו ריח נעים ונקי וגברי. הוא היה ענקי וחום גופו הצליח להרגיע את ליבי המשתולל.
״ידעתי. זה מגיע לך. כל כך.״
״למה עשית את זה?״
״כי רציתי לעשות משהו בשבילך. אחרי מה שאת עשית בשבילי. כי למרות שהתנהגתי כמו זבל אנוכי לך עדיין הייתה לך ההגינות להתייחס אליי בצורה אנושית ואכפתית״.
״עשיתי את זה בשביל הכסף אם שכחת״ גלגלתי עיינים.
״אולי בהתחלה אבל שנינו יודעים שזה בולשיט עכשיו״ הוא חייך אליי את החיוך המרושע שלו בשפתיים תפוחות ומשורטטות שנישקתי לפני לא הרבה זמן.
״אתה לא יודע כלום״
״אני יודע שנישקת אותי״ הוא הטיח בי חזרה.
״זה לא היה נראה שסבלת מזה״ נסיתי להתרחק אבל זרעותיי עדיין החזיקו בי במקום ולא נתנו לי לזוז.
״כי פאקינג אהבתי את זה״ הוא הודה ללא שמץ של בושה.
אני הרגשתי כאילו אני עולה בלהבות. שקרן. הוא חתיכת שקרן.
״אתה לא. אתה מנסה לגרום לי להרגיש טוב יותר ואני ממש מעריכה את זה. אבל אני הייתי זו שנישקה אותך. נסחפתי. כל הרגשות האלו התפרצו בבת אחת וגרמו לי לעשות משהו שבחיים לא הייתי עושה. זה היה טיפשי. לכפות עלייך נשיקה.״
״סיימת עם הנאום?״ הוא הרים גבה.
הנהנתי.
ואז הוא היה זה שנישק אותי. לא... הוא לא נישק אותי הוא פשוט עשה בי משהו שלא ידעתי שאפשרי. הוא גרם לגוף שלי לרחף על העננים. הכימיה הייתה מחשמלת. משהו שמעולם לא הרגשתי לפני. במיוחד לא עם החבר היחיד שהיה לי בשנה האחרונה בתיכון וגם לא עם אף עם בן אחר שהייתי איתו. הניסיון שלי בתחום אולי היה מוגבל, מוגבל מאוד אבל הרגשתי את זה. מכף רגל ועד ראש. הפה שלו על שלי, ריקוד הלשונות שלנו, הדרך שבה הוא אחז בי ולקח שליטה על הסטיאוציה ביד בוטחת ובלי שמץ של פאניקה.
אצבעותיו חפרו בתלתלי והוא מצץ לפיו את השפה התחתונה שלי מה שהוציא ממני צליל שבחיים לא השמעתי לפניי. משהו פרוע ומלא תשוקה.
״הולי פאקינג שיט״ הוא נהם לתוך פי.
ואז הוא אחז במותניי ומשך אותי לחיקו. לא הצלחתי לחשוב על כלום. לא הצלחתי אפילו לעכל את מה שקורה.
פיו נצמד לצווארי ואני זרקתי את ראשי לאחור ונתתי לו גישה מלאה. פיו היה חם, לוהט למעשה וידיו גלשו לישבני. הוא מחץ אותו בידיו הגדולות וחסרות הזהירות.
הרגשתי את הבליטה הנוקשה במכנסי הג'ינס שלו מתחככת בירכי. הידיעה שאני עשיתי לו את זה גרמה לפרץ של רטיבות בין רגליי. הצורך בתוכי גאה כמו גל צונאמי שאיים להטביע אותי.
התחלתי להתחכך בו כמה שהצלחתי רק כדי להקל על הצורך המטורף הזו שהופך את גופי לפקעת עצבים אחת גדולה.
הוא אחז בי כאילו הייתי שלו מאז ומתמיד והפך אותי על המיטה כך ששכבתי על הגב. הוא טיפס מעליי גופו אתלטי ושרירי ומהיר. ידו הגדולה מצאה את דרכה במהירות אל בין רגליי וכשהוא נגע בי שם זה היה בלתי ניתן לתיאור.
״הו... הו מיי גאד...״ התנשפתי חסרת אוויר.
״אם אני אכניס את היד שלי לתחתונים שלך את תהיי פאקינג רטובה, נכון בייב?״
הו מיי גאד... הוא מדבר אליי מלוכלך. הוא ממש מדבר אליי מלוכלך.
״כ..כן״ אין לי מושג איך הצלחתי לדבר.
״אני רוצה לשמוע את הפה החצוף הזה כשאני גורם לך לגמור לי על האצבעות״ המילים שלו היו גסות ועוררו כל דבר שהיה קבור בתוכי.
שנינו התרנו את הכפתורים של הג'ינס שלי. הוא פתח את הרוכסן.
ידו צללה בביטחון גמור אל תחתוני הכותנה עם ההדפס של דובני אכפת לי שלבשתי. הוא חייך כשקלט אותם. חיוך שובב.
״את מלאה בהפתעות טליה דיאז״ הוא נישק אותי ושתיים מאצבעותיו צללו בין קפליי.
גנחתי לתוך הנשיקה שלו בזמן שהוא התגרה בי בתנועות חוזרות ונשנות לאורך הכוס שלי. ואז הוא צירף את אגודלו שנחה על האיזור הכי רגיש והתחיל לשחק בו בתנועות מעגליות בזמן שאצבעו גלשה פנימה.
״שיט! אלוהים!!״ מצאתי את עצמי גונחת כמו מטורפת כשהעונג שהוא העניק לי גאה בתוכי.
ואז הוא פשוט החליט לפרק אותי לרסיסים. הוא זיין אותי עם אצבעותיו מהיר וחזק ונחוש. הבטנו זה על זו, התנשפנו, גנחנו, התנשקנו ואז זה הכה בי. כמו גל הדף מפיצוץ בלתי צפוי. כל גופי חש את האורגזמה והעונג השמיימי שהוא העניק לי.
״תני לי לשמוע אותך, תני לי את זה בייבי״ הוא פקד עיניו לא משות משלי.
ואני גנחתי ונאנקתי ונתתי לעצמי להיסחף ולפי להוציא את הצלילים שהגיעו יחד עם העונג המשכר.
הוא הביט בי בעיינים נוצצות מעונג ואני לא יכלתי שלא להביט בחזרה, בעיינים פקוחות. הוא הוציא את ידו מתחתוניי והפתיע אותי שוב כשניקה את אצבעותיו בעזרת פיו. הייתי מהופנטת לכל תנועה ולכל ניואנס קטן. זה היה קסם.
״אני לא מאמינה שעשינו את זה״ נסיתי לכסות את פניי בכפות ידיי אבל הוא תפס אותן והרים אותן מעל לראשי לא נותן לי את ההזדמנות לחמוק מפניו.
״זה היה עניין של זמן, בייבי... אי אפשר לשנוא את קונרד ג׳וסט״ החיוך המתנשא שלו גרם לי לחייך.
ואז הוא חיבק אותי ואני חיבקתי אותו. לא אמרנו שום דבר פשוט שכבנו יחד על המיטה שלי והתחבקנו. זה הרגיש טוב. זה הרגיש שונה. זה הרגיש כמו התחלה של משהו שאסור היה לי להאמין בו אבל התחוור לי כמה רציתי. היינו ביחד כמו שלא חשבתי שאי פעם אוכל להיות עם מישהו כמוהו. וזה הרגיש נפלא.