Hating no. 41 (penwiil players 1)

פרק 28

פרק 28-
טליה-
לדג׳ר לויד מעולם לא פנה אליי. אפילו לא אחרי שאני והקפטן שלו הפכנו לזוג ובליתי הרבה זמן בבית ההוקי שבו גם הוא התגורר. אחרי הרבה שהחלפנו היה מנוד ראש שהכרנו זה הנוכחות של זו כשהוא חלף על פניי או פתח לי את הדלת כשהגעתי. וזה היה מאוד מוזר כשיצאתי מהשיעור של פרופסור מאלוי בלווית קייטי והבנות שהתחברנו אליהן אחרי שהבנו שהבנים כבר לא יהיו חברים שלנו וקלטתי שהוא מחכה בחוץ. זה היה שינוי מרענן וגליתי עולם חדש לגמריי כשיצאתי מצילם של חבורת החנונים כמו שקונרד אוהב לקרוא להם. ערבי הקריוקי היו מהנים יותר, החברה עדינה ומתחשבת יותר ולא הייתי צריכה לדאוג מביקורת ועקיצות מלאות אגו גברי מטופש.
״את מושכת אלייך שחקני הוקי כמו שצוף מושך דבורים״ קייטי צחקה.
גלגלתי עיינים. למדתי שלדג׳ר לויד לא מבשר טובות והעובדה שהוא צעד אליי מלא בביטחון ועם חיוך זאבי על השפתיים גרמה לבטני להתהפך.
״טליה״ קולו הרעים מעל כל הרעש במסדרון.
״היי לדג׳ר״ נסיתי לחייך.
״אני יכול דקה מזמנך. בפרטיות?״
הבנות החליפו מבטים אבל אני הנהנתי ונפרדתי מהן בניפוף צועדת אחרי גבו הרחב של לדג׳ר לויד. הגענו ליציאה מהבניין ואז הוא ניגש לאחד הספסלים תחת עץ רחב שהטיל עלינו צל. אני התיישבתי בהיסוס ונסיתי לא להראות מבוהלת מידי.
״מה העניין?״ שאלתי בחוסר נוחות.
לדג׳ר העביר יד בשערו בצבע השוקלד שנגע בכתפיו קלות. ואז עיניו היו עליי. בלעתי את רוקי. היו לו עיינים כחולות אבל בניגוד מוחלט לכחול החי והנינוח של קונרד הכחול שלו היה כהה, עמוק וחד גוני. היה ברור שהוא וקון שונים לחלוטין.
״למה נתת לקונרד את העבודה שלך מהקורס של פרופסור גלווין?״ הוא שאל בטון חד.
״מאיפה אתה יודע על זה?״
״אנחנו גרים באותו בית. ולי יש אוזניים את יודעת?״ החיוך המתנשא על פניו היה מפחיד.
״מה אתה רוצה?״
״היי אני רק שאלתי שאלה תמימה״ הוא הרים את ידיו בכניעה אבל על פניו נותר החיוך המתנשא והמתגרה.
״וגם אני שאלתי שאלה. מה אתה רוצה ממני??״ נהמתי.
״את דומה לג׳וסט... שניכם חמומי מוח״ הוא הניד בראשו.
״אז ביקשת לדבר איתי כדי לעשות ניתוח אופי לי ולחבר שלי?״
לדג׳ר נראה משועשע משהו כשהוציא את הטלפון שלו מהכיס. הוא פתח אותו ואז השמיע לי הקלטה. לרגע האויר היה דחוס בריאות שלי.
״אנשים כמוך מעוררים בי רחמים, טליה... איך שאתם נותנים לאנשים כמו ג׳וסט ולונגהורן לנצל ולדרוך עליכם... מה קרה? הזין שלו בלבל לך את המוח? גרם לך לצניחת איי קיו? או שאף פעם לא הייתי חכמה מההתחלה, אה?״
״הדעה שלך מעניינת לי את התחת. קונרד שלח לי את העבודה ששלח לפרופסור גלווין. היא הייתה פנומנלית והוא לא העתיק פסיק ממה שהיה כתוב בעבודה שלי. אתה פשוט קנאי מגעיל! אני מאחלת לך שאף אחד לא יפגין כלפייך רוע כזה!״ נעמדתי מולו ויריתי את המילים.
ואז הסתובבתי ומיהרתי לברוח על נפשי לפני שאני אכניס לו סטירה. הוא... אלוהים...
המילים ששמעתי בהקלטה התגלגלו בראשי. חשבתי על קונרד. על איך הוא הרגיש כשמאט הציע לו להעתיק... איך הוא הרגיש כשאף אחד לא האמין בו... איך הוא הרגיש כשהוא לא האמין בעצמו?.
הרגשתי דמעות מעקצצות בעייני כשצעדתי לעבר בניין ג׳רהול שבו ידעתי שמתקיים השיעור הבא של קונרד. חיכתי לו במקום למהר לשיעור הבא שלי בבניין ארלינט שהיה בצד השני של הקמפוס. קונרד הגיע לבניין כמה שניות לפניי יחד עם סקוט והם דיברו על משהו שלא שמעתי מהמרחק שבו עמדתי.
״קון!״ קראתי אליו וראשו מיד פנה לעברי.
עמדתי במקומי בזמן שהוא סגר את המרחק בנינו תוך כמה שניות בצעדים גדולים.
״בייבי? מה את עושה כאן?״
אני כרכתי את זרעותיי סביב קונרד. הוא מיד קיבל אותי אליו. אפי נצמד אל צווארו ושאפתי את הריח שלו. החרדה והעצבים שלי כמעט מיד קיבלו פרופורציות. אלוהים... אני באמת אוהבת את הבן אדם הזה. את האיש הטוב הזה.
״היי... קרה משהו?״ הוא לחש באוזני.
״אתה יודע שאני מאמינה בך, נכון?״ הרמתי את עייני אל שלו.
״כן... אני יודע...״ הוא ליטף את התלתלים שלי.
״לא הספקתי לשלוח לך הודעה אבל העבודה שלך מדהימה. רואים כמה השקעה ומאמץ שמת בה״.
חיוך יפה הופיע על שפתיו. ניגוד חד לחיוך המתגרה והמרושע של לויד.
״תודה, יפה שלי״.
״אין לך על מה להודות לי. כל הקרדיט שלך. רק רציתי להגיד לך את זה״ משכתי בכתפיי.
הוא תפס את פניי ושפתיו כבשו את שפתיי. מישהו שרק. בחורה אחרת קראה-״לכי על זה חברה!״.
״אני בר מזל, בייב. עכשיו תתני לי ללוות אותך לשיעור?״
הנהנתי והוא שילב את זרועו בשלי.
הלכנו יחד לבניין שבו התקיים השיעור שלי. כשעמדנו ליד הדלת אחזתי בידו בחוזקה.
״תבטיח לי שלא תתעצבן, טוב?״
הוא צמצם את עיניו אבל הנהן.
סיפרתי לו על המארב הקטן של לדג׳ר לויד. ראיתי איך פניו מאדימות וה-וריד בצווארו מתנפח.
״חתיכת בן זונה!״ הוא נהם.
״בייב...״
״אל תעזי להגן על החרא הזה! הוא בטח שלח את ההקלטה הזו... פאק! ואני שאלתי את עצמי על מה הדיקן, ראש מחלקת הספורט והמאמן יכולים לרצות פגישה איתי! ברור שהוא הלך להלשין להם!״ הוא קמץ את אגרופו.
״הוא שלח להם את ההקלטה?״ נחרדתי.
ידעתי את המשמעות של תלמיד שנתפס בהעתקה. גם למעתיק וגם למי שהרשה לו להעתיק.
״ברור שכן״.
״מה נעשה, קון?״
״אני אלך לשיחה הזו ואוכיח להם שלויד הוא פאקינג אידיוט. הוא יחטוף על החרא שהוא מנסה לעשות. הוא לא יודע להיות חבר לקבוצה.. לעזאזל הוא בקושי יודע להיות בן אדם. אם הוא היה מסבך אותך בצרות... פאק! הייתי מחטיף לו וגורם לו לשכוח מה השם הארור שלו!״ קונרד נהם וידעתי שהוא על סף פיצוץ.
״אל תיפול למלכודת שלו... בבקשה...״
״תסמכי עליי, מותק. השיחה שלי מיד אחרי השיעור האחרון שלי בשלוש. חכי לי ליד המשרד של מנלי. אנחנו נצא יד ביד עם חיוך של ניצחון ושילך להזדיין לויד״.
הנהנתי. קונרד נישק את מצחי והאיץ בי להכנס פנימה. אני נותרתי מודאגת וכך עברה עליי שארית יומי. קיוויתי שאכן קונרד יצליח לצאת עם ידו על העליונה. לטובת שנינו.

קונרד-
המשרד של ג׳ורג׳ מנלי היה מעוטר בכל גביע ספורט שהיה נודע לאנושות. הוא הציג את כולם כמו טווס מזדיין שלא מסוגל להפסיק להתהדר בנוצות המחורבנות שלו. מלבד המזכרות הדוממות שהפכו את החדר לארון גביעים מחניק היה את שולחן העץ המסיבי שמאחוריו ישבו מנלי שהיה ענקי ועם כרס שהייתה מתאימה יותר לאכלן מקצועי ולא לראש מחלקת הספורט. לצידו השמאלי ישב הדיקן גרינברג בחליפה מעוצבת, משקפיים מרובעות עם מסגרת אלגנטית דקה ושיער מוכסף שהיה מוחלק לאחור. מימינו ישב המאמן פורטר שדווקא כן נראה כמו איש ספורט בחולצת פולו לבנה שהציגה לראווה את זרעותיו השריריות ועל ראשו היה הכובע עם סמל הנבחרת.
אני התיישבתי בכבדות על הכיסא בצד השני של השולחן וזרקתי את התיק שלי בצד.
״מה שלומך, קונרד?״ המאמן חיכך בגרונו.
״היה יכול להיות יותר טוב אם לא היו מאשימים אותי במשהו שלא עשיתי״ עניתי בחדות.
״במה בדיוק אתה חושב שאנחנו מאשימים אותך, קונרד?״ מנלי תהה.
״בהעתקה. בקורס של פרופסור גלווין״ עניתי.
״אז אתה מודע להאשמות שהועלו נגדך?״ הדיקן שאל.
״כן. ואם לא הייתם מתייחסים לכל שטות שלויד פולט מהפה הייתם מבינים שזה שקר מחורבן״.
״תשמור על הפה שלך!״ המאמן הזהיר.
״אז אתה טוען לחפותך?״
״כן״
״יש לך הוכחות?״
״אני יכול להכנס לפורטל התלמיד שלי דרך המחשב שלך, מר מנלי?״
מנלי הנהן וסובב לעברי את מסך המחשב שלו. נכנסתי לפורטל ואז לעבודה שהגשתי דרכו לפרופסור גלווין. ואז הוצאתי מהתיק שלי את העבודה של טליה.
״אתם מוזמנים להשוות בניהם, מילה במילה. ואם זה לא אמין אתם יכולים להכנס לפורטל התלמיד שלה ולבדוק מול העבודה שהיא הגישה לו בשנה שעברה״ שילבתי את זרעותיי על חזי.
זה לקח להם עשרים דקות ארוכות מידי ופרופסור גלווין שעלה על הקו דרך הטלפון כדי שהם יסגרו את הסאגה המטומטמת הזו.
״זו לא אותה עבודה, ג׳ורג׳״ המאמן פורטר אמר בכובד ראש.
״אני מסכים, גאווין. כנראה שהמידע שהגיע לידינו שגוי לחלוטין״ מנלי נאנח.
״אני אף פעם לא אאכזב אותך ככה, המאמן״ הנהנתי.
״אתה בחור ישר, ג׳וסט. אני גאה בך שהוכחת לכולנו שטעינו.״
המאמן פורטר חייך חיוך כנה.
״כן אבל לויד הוא לא בחור ישר בכלל״ הרמתי את ראשי בהתרסה.
״אני חושב שלדג׳ר בהחלט הגזים הפעם״ המאמן הנהן.
״להעליל על חבר לקבוצה זה מאוד מאוד לא ספורטיבי״ הדיקן הסכים.
״להאשים אותי זה היה הדבר הכי פחות חשוב. אבל טליה דיאז לא עשתה לו כלום. היא תלמידת קדם רפואה. אם זה היה הורס לה את החיים...״ רק המחשבה גרמה לי לרצות לחנוק את הבן אלף הזה.
״אני אדאג בעצמי להטיל עליו עונש, קונרד. הוא חייב להיות שחקן קבוצתי או שהוא לא ישחק בכלל״ המאמן הבטיח ברצינות תהומית.
״זה מוסכם. אנחנו נטפל בלדג׳ר לויד. תודה שהקדשת לנו מזמנך, קונרד. תמשיך עם העבודה הטובה. יש לנו עוד 2 אליפות לרשום על שמך״ מנלי נעמד וגם אני ולחצנו ידיים.
לחצתי ידיים עם הדיקן והמאמן ויצאתי מהמשרד של מנלי. טליה חיכתה לי.
היא נראתה חרדה ואני קיללתי את לויד בכל קללה ידועה לאנושות על שגרם לה להגיע למצב הזה.
״לויד הולך לחטוף על מה שעשה לנו״ הודעתי לה.
היא משפה בהקלה וחיבקה אותי. גם אני חיבקתי אותה. זה כל מה שהייתי צריך. את החיבוק שלה.