Hating no. 41 (penwiil players 1)

פרק 18

פרק 18-
קונרד-
יצאתי מחדר הבחינה ברגשות מעורבים. מצד אחד הרגשתי כאילו הצלחתי להעביר את התשובות הטובות ביותר ולהסביר את עצמי ולזכור את כל הפרטים שהייתי אמור לזכור ומצד שני הבחור שישב איתי וכתב בשבילי את התשובות גרם לי להרגיש כמו ילד קטן וחסר כישורים. הייתי צריך לבלוע את הגלולה המרה כדי שאוכל לסיים עם המבחן הזה ולהתחיל את עונת ההוקי ברגל ימין. בשבוע הבא נחזור לשגרת האימונים לקראת פתיחת העונה בתחילת החודש הבא. ההתרגשות בגופי גאתה בכל פעם שחשבתי על החזרה לקרח. אהבתי לשחק הוקי כמעט כמו שאהבתי לנשום. הייתי זקוק לזה... להרגיש את הקרח תחת המחלקיים, להילחם ביחד עם הקבוצה שלי, להרוס את היריבים שלנו, להעלות את הדופק, לדחוף את הגוף לקצה, לעשות את מה שאף אחד לא מאמין שאתה יכול לעשות. רציתי להיות שם שוב. רציתי להחזיר לקבוצה את התואר שהיה שלה זמן כה רב עד שהתרסקנו בשנה שעברה.
הטלפון שלי רטט בכיס ואני מיד הוצאתי אותו ובדקתי את ההודעות.

טליה:*תמונה*
טליה:׳אני והחבר׳ה מקווים שהלך לך טוב. כולנו מאמינים בך׳

מיד חיוך רחב עלה על שפתיי למראה התמונה של טליה עם חבורת הכלבים שהיא לקחה לטיול בתור דוגווקרית בפארק. היא ישבה על הדשא והכלבים היו סביבה ולרגליה הייתה שמיכה כחולה שעליה היא כתבה בעזרת ענפים ואבנים-׳בהצלחה קון!׳.
למרות שלא יכלה להיות כאן היא עדיין חשבה עליי. היא שוב חשבה עליי ועשתה משהו בשבילי. לא משהו שהוסיף לי חומרית או הקפיץ לי את האגו... משהו פשוט ואם זאת חשוב כל כך. והיא האמינה בי. היא לא תלתה בי תקוות או ציפיות היא פשוט האמינה בצורה הכי טהורה שיש. זה הרגיש טוב. כמעט כמו הידיעה שבעוד כמה שעות ניפגש בפנוויל בורגר אחרי המשמרת שלה. אחרי כל מה שקרה אתמול רציתי לדעת איך ממשיכים מכאן. הייתי מוכן לתת את האשך השמאלי שלי כדי שאוכל לראות אותה גומרת שוב ושוב, כדי פאקינג לגרום לה לגמור שוב. זה היה הדבר הכי מחרמן שראיתי בחיי וראיתי כמה וכמה דברים מחרמנים בחיי.
״מר ג׳וסט!״ הקול הנמוך מיד מצליח לגרום לי להעמד בדום מופתע.
״פרופסור רוטרמן״ אני בולע את רוקי למראה הגבר בעל השיער המאפיר שנועץ בי מבט מבעד לעדשות משקפיו.
״אני רואה שאתה עדיין בחיים אחרי המבחן״ הפרופסור מנסה להתלוצץ.
״אתה צריך לתת לי קצת יותר קרדיט פרופסור רוטרמן״ אני מנסה לגייס חיוך.
״אני חושב שהקרדיט דווקא מגיע למיס דיאז, לא כך?״ הוא הרים גבה.
״אני מניח שכן״ הודיתי והחיוך הפך לאמיתי באחת.
״היא חדת אבחנה. היא ראתה מה שלא הצליחו לראות שנים. מה שאני לא הצלחתי לראות״ הוא נשמע מהורהר כשצעדנו יחד לעבר גרם המדרגות.
״היא ראתה אותי״ הודיתי.
״לא היה לי ספק שהיא תעשה זאת״.
לרגע הייתי בטוח שפרופסור רוטרמן טווה את כל החיבור הזה בנינו בכוונת תחילה אבל המחשבה חלפה כלעומת שבאה. הוא לא קופידון, הוא רק פרופסור משועמם בגיל העמידה.
״אני מקווה שאוכל לקבל לפחות B כדי שאוכל לפתוח את העונה על הקרח״ הודיתי כשהתקרבנו ליציאה מהבניין.
״אני בטוח שהמאמצים של מיס דיאז איתך ישאו פרי מוצלח. קיבלת את התנאים הטובים ביותר להצלחה״.
פרופסור רוטרמן צדק. מאז שטליה נכנסה לחיי קיבלתי את הכלים הטובים ביותר להצלחה. זה היה ברור.
הנהנתי. פרופסור רוטרמן טפח על כתפי כשהגענו ליציאה.
״בהצלחה עם הכדורסל, מר ג׳וסט. נתראה בשיעור.״
הוא קרץ אליי לפני שהמשיך בדרכו. עכשיו כבר הייתי כמעט בטוח שהוא עושה את זה בכוונה והוא ידע טוב מאוד שאני משחק פאקינג הוקי. אבל לא היה לי אכפת.
אני הייתי במצב רוח מרומם לשארית היום. הלכתי למכון הכושר ודפקתי אימון קשוח שהצליח להחזיר את החיוניות לורידים שלי. אחר כך עברתי בבית והתקלחתי ואפילו הספקתי לסיים את התרגילים לקורס שלי בסטטיסטיקה לפני שהייתי צריך לצאת לפגוש את טליה. הנסיעה לפנוויל בורגר הייתה קצרה. פנוויל הייתה עיירה לא מאוד גדולה והכל היה דיי קרוב.
ברגע שנכנסתי למקום יכלתי להרגיש כמה זוגות עיינים עליי. הייתי רגיל להרגשה אז זה לא היה ביג דיל. קבוצה דיי רועשת של בחורי אחווה השתלטו על אחת הפינות והצחוק האווילי שלהם היה הפסקול העיקרי של המקום.
חיפשתי במבטי אחרי טליה ובמהירות איתרתי אותה מאחורי הדלפק. היא ואיזבל היו שקועות בשיחה. איזבל הייתה לבושה במדים של המקום ואילו טליה כבר החליפה לשמלה פשוטה בצבע תכלת שהחמיאה לגוון העור השחום שלה. הזין שלי כמעט מיד הגיב למראה שלה וזכרונות מהמפגש שלנו הציתו את מוחי.
״טליה!״ החלטתי לגשת אליה לפני שאני אקבל חצי זקפה בפומבי וזה יהיה מאוד לא נעים.
״קון!״ טליה מיד חייכה ומיהרה לצאת מאחורי הדלפק.
חיבקתי אותה והיא חיבקה אותי. היה לה ריח נעים של אפרסק ו-וניל. יכלתי להסניף את הריח הזה במשך שעות. אבל לא הייתי פאקינג קריפ כמו רובי אז שיחררתי אותה אחרי כמה שניות.
״איך היה?״
״מעניין. אבל אני חושב שעניתי כמו שצריך. לא היססתי אפילו לרגע. נראה לי שנצליח לעבור את זה״ שלחתי לעברה חיוך אסיר תודה.
״אנחנו נצליח״ היא לחצה בעדינות את שריר הזרוע שלי בעידוד.
״שנשב?״
היא הנהנה והובילה אותי לשולחן פניתי שבו הקולות של חברי האחווה היו בקושי רעש רקע. היא הכירה היטב את כל המיקומים האסטרטגים כאן.
״אני כל כך עייפה... זה היה יום עמוס״ היא פיהקה פיהוק קטן וחמוד.
״הספקת לאכול משהו היום?״ שאלתי בדאגה.
״ארוחת בוקר וקצת צ׳יפס במשמרת בין לבין״ היא הודתה.
אני מיד נופפתי לעבר איזבל שמיהרה להגיע לשולחן שלנו.
״היי איזבל״ שלחתי אליה חיוך מסנוור בתקווה שהיא לא תהיה תוקפנית כמו בפעם האחרונה שבה דיברנו.
״היי קונרד״ היא הדביקה לשפתיה חיוך שברור שהיה מזויף למידי.
״בואי נאכיל את הדבורה העסוקה שלנו, טוב?״ ליטפתי ברכות את ידה של טליה.
״אני אוהבת את הרעיון הזה בעיקר אם אתה משלם״ איזבל טפחה על כתפי.
״איז!״ טליה פלטה במבוכה.
״איזה מין גבר מרשה לבחורה לשלם בדייט ראשון?״ משכתי בכתפיי.
עכשיו איזבל חייכה חיוך שיכל להאיר עיר שלמה למשך כמה שנים. פניה של טליה נצבעו בגוון אדום יפיפה.
״ד... דייט?״
״דייט״ אישרתי.
היא נראתה נבוכה אבל בו זמנית היה נראה שהרעיון דווקא מוצא חן בעיניה. תודה לפאקינג אל.
״אז מה תרצו לאכול חברים?״
״אני אקח הצ׳יזבורגר הכפול עם תוספת אקסטרה חליפניו וכוס של ספרייט XL" הצהרתי כשהבטן שלי קרקרה.
״אני אקח את הצ׳יקן נאגטס עם צ'יפס קטן וקולה בגודל רגיל״ טליה ביקשה.
איזבל הנהנה והצהירה שהאוכל יגיע מיד לפני שמיהרה להעביר את ההזמנה שלנו.
״אז זה הדייט הראשון שלנו?״ טליה הרימה גבה.
״כן, זה הדייט הראשון שלנו״ אישרתי למרות שלא היה לי מושג שזה יהיה עד לפני כמה דקות.
״ולקחת אותי למקום העבודה שלי.... כמה מקורי, ג׳וסט״ היא גלגלה עיינים.
״אני לא מקורי אבל לפחות אני יודע שאת אוהבת את האוכל כאן ואני לא סוחב אותך לפעילות מתישה אחרי שאני יודע שעבר עלייך יום מעייף״.
החיוך המתגרה שהיה על שפתיה עד לפני שנייה מתמוסס. כן טליה גם אני יכול להפתיע אותך בכמה אכפת לי ממך.
״מה עשיתי שזכיתי במישהו כה מתחשב?״ היא עפעפה בריסיה בצורה קומית ומוגזמת.
״היית טליה״ עניתי בכנות וליטפתי קלות את הלחי שלה.
היא השתנקה ועיניה החומות והגדולות הביטו בי בחוסר אמון מוחלט. ליבי נצבט כשהבנתי שגם אני אחראי על חוסר הביטחון הזה. גם אני הייתי חלק מהאנשים שהכו בה ללא רחם וגרמו לה לא להאמין שהיא מספיקה. שהיא יותר ממספיקה. שהיא הכי.
״טל?״
״הממ?״
״אני מקווה שאת יודעת שאת הדבר הכי טוב שקרה לי... את הכי, הכי שיש״ אחזתי בידה והבנתי מיד שאני לא רוצה להרפות ממנה.
״תפסיק לדבר שטויות״ היא הנידה בראשה.
״את שינית בי משהו, טליה דיאז וזה לא נתון לויכוח. את ראית אותי. לא את קונרד ג׳וסט הקפטן של נבחרת ההוקי אלא את קונרד שמתבייש להודות במגרעות שלו ושפוחד שיראו את החלושות שלו ולכן תוקף את כל מי שמערער על זה. ברור שאני עדיין צריך לעבוד על כמה דברים אבל... אבל זה הכל בגללך״ הכנות שפרצה ממני באמצע השבוע בלב מסעדת בורגרים כשמסביבי בחורי אחווה קולניים הצליחה להפתיע גם אותי.
״אני חושבת שאני לא רעבה יותר״ היא הידקה את אחיזתה בידי.
״אבל...״
״דידי נסעה עם אחיה ליום ההולדת של סבתא שלהם ואיזבל נשארת אחרי המשמרת לעשות סגירה. הבית ריק.״
ציפורניה ננעצו קלות בעורי ועיניה ברקו בתשוקה שאי אפשר היה לטעות בה. פאק מי. אנחנו צריכים לצאת מכאן. עכשיו.
״הנה האוכל שלכם, בתיאבון!״ איזבל הכריזה בעליצות כשהניחה את האוכל על השולחן שלנו.
״תשמרי את העודף. אנחנו זזים.״
אפילו לא הסתכלתי לעברה כשזרקתי שטר של חמישים דולר על השולחן.
״מה? אבל...״
״ביי איז״ טליה עוד הספיקה לומר לפני שתפסתי בידה וכמעט רצתי לכיוון היציאה.
ברגע שהיינו בחוץ משכתי אותה מעבר לפינה והצמדתי אותה לקיר.
״קונרד...״ היא לחשה בקול צרוד מתשוקה.
הצמדתי את שפתיי לשלה ומשהו סוער ולא שקט בתוכי מיד נרגע. כאילו היא הייתה מין חוף מבטחים מכל מה שהיה רע ודפוק. היא מיד הגיבה ונתנה לי להוביל את ריקוד השפתיים והלשונות שלנו. ידיה נשזרו בשערי וקול קטן ומתוק של הנאה נמלט מפיה כשמצצתי את שפתה התחתונה לפי.
״אני רוצה לקחת אותך הביתה ולגרום לך לצרוח את השם שלי שוב ושוב, טליה״ לחשתי לנקודת הדופק שפרפרה בצווארה.
״אני רוצה שתעשה את זה קונרד.... ואז אני אגרום לך לצרוח את השם שלי״ פאק מי. פאק מי. ופאק מי.
נישקתי אותה שוב הפעם קצר ומתוק לפני שאחזתי בידה והתכוונתי להגיע לרכב שלי כמה שיותר מהר.
התוכנית שלי השתבשה כש- 3 בנות שהגיעו מכיוון החנייה חסמו את דרכנו.
״קונרד! היי מתוק!״ הבלונדינית הגבוה שעמדה במרכז החבורה בירכה אותי בקול צווחני.
שאלוהים יכה בי בברק אם זכרתי איך פאקינג קוראים לה או מאיפה אנחנו מכירים.
״המממ היי״ נסיתי לחייך אבל כל מה שרציתי היה שהיא תעוף לי מהדרך.
״אחרי הסוף שבוע הסוער שלנו צפיתי שלפחות תשלח לי הודעה או משהו״ היא חייכה אליי בשפתיים מרוחות ליפגלוס נוצץ.
״אני מצטער כנראה זה פרח לי מהראש״ משכתי בכתפיי.
״לא נורא... תוכל לפצות אותי בסוף השבוע הזה... אני בטוחה שלא תתנגד לשידור חוזר של הדברים השובבים שעשינו בתא השירותים של הפי-בי״ היא ניסתה להתנחמד ולעשות לי עיינים אבל זה לשווא.
היא לא עניינה אותי. אף אחת חוץ מטליה לא עניינה אותי. זה היה מאמץ לריק.
״מצטער אבל אני תפוס״ לקחתי את כף ידה של טליה ונישקתי אותה.
הבחורה והחברות שלה מיד סקרו את טליה מכף רגל ועד ראש. עד לרגע זה היא זכתה להתעלמות מוחלטת אבל פתאום הן מצאו בה עניין. העיינים שלהן היו שיפוטיות, המבטים מודדים.
״זו של סוג של בדיחה, קונרד?״ הבלונדינית גיחכה.
״אני לא רואה שום דבר מצחיק כאן מלבד הנסיונות שלך להתחיל עם מישהו שיש לו חברה ממש לפניה״ משכתי בכתפיי.
״אתה לא רציני...״ היא החליפה מבטים משתאים עם חברות שלה.
״אנחנו ממהרים. היה מאוד לא נעים לפגוש אתכן״ הנדתי בראשי ועקפתי אותן כשטליה לצידי עדיין אוחזת בידי.
כשהתרחקנו עדיין יכלנו לשמוע את הצחוק הלעגני שלהן. אבל לא היה לי אכפת. הבחורה הזו היא כלום בשבילי. ואילו טליה? טליה היא הכל.