"קומי כבר נודניק" צעק אחי רותם בזמן שמושח את השמיכה שלי.
"עוד קצת בבקשה" אמרתי ועייפות פוקדת את קולי.
"יש כתבה מאוד משמעותית בשבילך יובלבל" אמר וקולו היה תחמני,
קמתי די מהר בשבלי,
ההייתי מסוקרנת לדעת מה הכתבה.
נכנסתי לחדר המקלחת שלי,
שמתי חולצה אדומה וג'ינס כחול בהיר.
סירקתי את שערי החום והכנסתי אותו לקוקו בינוני.
ירדתי למטה שתיקי על כתפי הימנית.
"בוקר טוב קופיפה" אבי צעק לי מי המטבח.
"בוקר טוב הקוף הראשי" אמרתי ונכנסתי למטבח.
אבא שלי מכין פנקקים,
שעור החום כמו שלי רק קצת מתולתל וקצר ועיניו החומות דבש כמוני.
"איחוד הקופים אה?" אחי איתמר אמר בזמן שאוכל את הפנקקים שלו,
"שקט איט אתה לא שימושי" עניתי לאחי המפגר.
"מתחילה מלחמת אחים ולא קראתם לי?!" צעקה מיכל מי הסלון,
"מיכל תחזרי לגן" צעק איתמר ואני התפוצצתי מצחוק,
אנחנו ארבעה אחים איתמר הבכור (21) רותם השני (18) אני השלישית (17) מיכל (12) שלושתנו נולדנו שער חום בין חלק למתולתל ומיכל נולדה אם שער שחור כולם עם עיניים חומות דבש מלבד מיכל ועייני סיפר שקיבלה מאמא.
"איזה מרגש כל ילדי סימו יסודי" אבא שלי אמר מזיל דמעה,
"אבא בגללך נאחר להסעה" אמרתי מנופפת לשלום,
"בואי שלא נאחר!" צעקה מיכל מושחת בידי לכיוון השער.
"ביי אבא" אמר רותם ואיתמר רק מנופף.
הגענו לתחנה והקו של איתמר הגיעה,
"ביי תמסרו לאבא לא להיכנס לחדר שלי עד שאני חוזר" אמר מרים את תיק הצבא שלו.
"זה קולל להסניף אץ הבגדים בארון?" רותם אמר ואני גיחחתי.
"כן וקולל גם אותכם" אמר וקרץ,
גילגלתי את עייני ידעתי שאבא יכנס זה ברור.
"ראיתי את זה" אמר איתמר והדלת נסגרה.
ראיתי אוטובוס מתקרב ומיכל תפסה בידי ידעתי שהיא רוצה לשבת איתי לא נלחמתי בה בזה.
עלינו לאוטובוס ומצאנו מקום פנוי וישבנו.
נראה שמיכל לחוצה
"למה את לחוצה?" שאלתי אותה היא הפנתה את מבטה עליי,
"את יודעת..." היא המשיכה "יום ראשון בכיתה חדשה מורה חדשה בית ספר חדש" אמרה ומבטה הושפל.
"לכולם קשה באמת" אמרתי שמה את ידי על כתפה,
"תודה סיס אבל זה עדיין קשה" אמרה בחיוך מאולץ,
שמעתי צחוקים וסובבתי את ראושי לכיוון הצחוקים,
"אוי אני כל כך מפחד חבק אותי אחי" שמעתי אותם אומרים בזלזול,
חבורה של ילדים בגילי חתיכים אבל אם מחקים את מיכל,
היא התפתלה המושב
הם צוחקים על אחותי?!
קמתי ממושבי לכיוונם כולי עצבנתי,
"איזה חארות אתם ככה מזלזלים על ילדה בת 12?!" צעקתי עליהם מי הם חושבים שהם?!
"כן למה זה מצחיק" הכי חתיך מהם השבי וחייך,
"תמות מכוער!" צעקתי עליו והוא חייך חיוך מזלזל,
הוא כל כך מעצבן,
אז נתתי לו סטירה מצלצלת וחזרתי למקום שלי,
מיכל הייתה שמחה ותנו התפקנו מצחוק,
זאת תהיה שנה מאוד מיוחדת אה?
-----------------
איזה פרק ראשון לפנטאון
YOU ARE READING
הבת של המאמן
Adventure*גמור* יובל בתו של מאמן הכדורגל המפורסם בעולם יובל ליו בת ה18 למדה מאביה הכל על הכדורגל, ליובל אין קבוצה כי אין קבוצות נשים באזור, ואביה נתן לה להיכנס לקבוצת הבנים ששם פוגשת את האויב שלה אור סבן הקפטן של הקבוצה. אור סבן בן 19 הקפטן של קבוצת הכדורגל...
