הבת של המאמן

פרק בונוס

מעלה שוב מקווה שזה יתפרסם.

"הבת הקטנה שלי עוזבת" אמר אבי בדמעות בזמן שחיבק אותי חזק, "אבא אתה מביך אותנו אנחנו בשדה תעופה" אמרה מיכל המבויישת.

"זה בסדר אבא" אמרתי וחיבקתי אותו חזק.
"אני גם לא רוצה לעזוב אבל זה בשביל  הקריירה" אמרתי ומיכל חיבקה אותי חזק.

"אני יתגעגע אחות גדולה" אמרה בבכי ואני התפרצתי גם בבכי.

"אפשר לעמוד בזה" אמר איתמר וחיבק גם הוא אותי, "אנחנו צריכים לזוז יובל" אמר אור ואני ניגבתי את הדמעות.

"אנחנו נדבר כל יום וכל דבר תתקשרו עליי נראה סרט ביחד ו... ו.." אמרתי בגמגום והם חזרו לחבק אותי.

"אני אוהבת אותכם משפחה" אמרתי וחזקתי את ידו של אור. "פרדות הם לא לנצח" אמרתי בלחש והסברתי את זה לעצמי.

"בואי יובי אנחנו נבוא עוד שלושה חודשיים לביקור" אמר אור ונישק את הראש שלי.

"אנחנו מכנסים ארבע מזודות לבטן המטוס" אמר אור בניסיון שדיי חרמן אותי לא דיי הוא חרמן אותי.

"מה קרה יובל עושה לך את זה?" אור לחש לי באוזן, "אני ישקר אם יגיד לא" אמרתי ונהייתי נבוכה.

"טוב הנה כרטיסים חופשה נעימה" אמרה הדיילת וקרצה לאור שגלגל עיינים.

"אני לא אוהבת את העיינים שעשתה לך" אמרתי שאני ואור הלכנו לבדיקות.

"סתם מעצבנת, טוב לסחוב לך את הטרולי?" שאל ואני חייכתי. "אבל אתה סוחב כבר אחת אז לא" אמרתי והנחתי את המזוודה במסוע.

"תבחרי ספר לטיסה" אמר אור ואני הסתכלתי על ספרים.

מצאתי ספר עם תכנים ארוטים. "את זה" אמרתי והלכתי לקופה לשלם.

"ספר מאוד מעניין אה?" שאל אור שישבנו בדיוטי פרי ושתינו קפה ואכלנו קורסון.

"בעיקר הקטע שהוא על ארבע והיא גונחת" אמר בזמן שלגם מהקפה.

"לא מפתאום" אמרתי במהירות.
"מאמין לזה מאוד" אמר ונתן ביס בקורסון.

"טוב אז מי ליד החלון?" שאלתי משנה נושא.
"לא נראלי את צריכה להיות ליד החלון יש לך ספר מאוד מעניין" אמר אור שממש לא רוצה לעזוב את הנוסע.

"מה שתגיד אור סבן" אמרתי וסגרתי את הספר ולגמתי מהקפה.

"טיסה לספר הטיסה נפתחה הנה תגשו למטוס תודה" אמרה הבחורה ברמקולים ואנחנו קמנו ולקחנו את המזוודות.

_______

"איזה דירה יפה" אמר אור שנכנסנו לדירה שלנו בספרד בעיר ברצלונה.

"רוצה לבדוק את החדר שינה? או יותר נכון את המיטה?" שאל אור ומצץ לי את את הצוואר, הוא הוביל אותנו לספה והתישבנו.

"פאק כן" גנחתי שהוא הכניס את היד שלו מתחת לחולצה שלי.

"נו אז רוצה לבדוק את החדר השינה?" שאל אור וכבר הוריד חולצה.

"אולי?" שאלתי בחרמניות ואור כבר נהם ותפס אותי והרים אותי על כתפו בדרך למיטה.

נכנסנו לחדר העם החלון הענק, "יואי אולי נסגור את הוילון?" שאלתי בלחץ.

"למה חבל בלי שכל הספרדים יסתכלו עליינו" אמר אור וליטף את החזייה שלי.

"בסדר יש לך מזל שאני חרמניית" אמרתי וכבר אחרי כמה שניות נשארנו בלי בגדים.

"אני רוצה את זה עכשיו" אמרתי לאור והוא כבר נכנס עליי בכל הכוח מצואי ממני גניחה רועשת.

_______

"אני אוהבת אותך אור" אמרתי ששכבנו במיטה מזעים עייפים וחרמניים.

"אני מת עלייך" אמר ונישק את ראשי.

"איזה נוף יפה" אמרתי והסתכלתי על החלון ועל הנוף של האורות בחושך.

"למה החזה שלי הוא נוף מרשים לא?" שאל אור ואני הממתי.

"זה נוף מלשון אחרת" השבתי והוא נישק אותי השפתיים.

"עוד שנה שנתיים במקום הרק שם היה ילד או ילדה שיבכו כל הלילה" אמר אור וכבר עלה מעליי, "אולי שלוש וקודם חתונה" אמרתי ואור גיחח.

"העיקר שאנחנו נהיה ביחד" אמר אור ואני נישקתי אותו במהירות ולא רציתי לעזוב.

"שלום לך רותם חשבת סוף סוף לבוא לפגוש את אמא שלך" אמרה אמא מצד השני של התא.

"אני ישאל את השאלה הזאת פעם אחת ותתני לי תשובה אחת ויחידה" אמרתי בכעס והיא הננה לחיוב.

יופי הכי חשוב לי השאלה.

"מי האבא האמיתי שלי" אמרתי ופרצוף הלם עלה על פניה.

---------

הפרק האחרון האמיתי בסיפור של אור ויובל נתראה בהמשך💔

(עד שהוציא את הסיפור הבאה מומלץ לעבור על ספרים אחרים שלי
המומלץ
המפלצת שלי, וארבע תקוות חדשות)