"נו איך היה הלילה?" שאלה אותי יעל,
"סביר" עניתי בזמן פיהוק,
"טוב מותק יש עכשיו כיתות הצטיינות אז ביי" אמרה יעל ניפפה לשלום ורצה,
התקדמתי לכיוון המגרש.
ראיתי את המגרש הוא היה גדול וירוק טוב חלקית,
נשמעתי עמוק ונרגעת לא יודעת למה אבל הייתי לחוצה.
"היי בובה הבלט הצד השני" אמר קול בסי,
הסתובבתי לראות שלושה מי חבריו של הבחור המעצבן,
זה שפנה עליי היה גובה ועיניו היו חומות ושערו חום.
"יואלה באמת לא ידעתי" עניתי משלבת ידים על החזה,
"אז למה את לא הולכת באת לראות אותנו חכי קצת עדין לא התחלנו לאתמן" אמר וקרץ לי.
"לא אני מעדיפה לראות את הצטיינות מחשבים עושים קודים מאשר לראות אותך מתמאן יותר מושח" אמרתי וגלגלתי עיינים,
"בישבלך אני יעבור למחשבים" אמר וחיוך ארמומי עלה על פניו.
הלכתי לא היה לי כוח עליו הוא חתיך אבל לא הטעם שלי,
ראיתי את אבא שלי עומד שמה ולידו עומד בחור גינגי ככה נראה.
"שלום" אמר לי וחייך, רגעה הוא לא מפלרטט איתי או שואל מה אני עושה פה.
"רגעה למה אתה לא שואל אותי מה אני עושה פה?" שאלתי ההייתי חייבת אנשים,
"עם את פה כנראה את בכיתת הצטיינות" אמר וריגש אותי,
"או כל כך נכון" אמרתי מרוגשת כל כך,
"יופי" "מה שמך?" הוסיף ובאמת פתחנו שיחה בלי לדעת את שמנו.
"יובל ליו" אמרתי שולחת את ידי ללחיצה,
"נעים מאוד יובל" אמר לוחץ את ידי,
"ושמך?" שאלתי מגיעה לי גם לדעת.
"מייקי גרינברג" אמר והצביעה על עצמו,
"לא מתאים לך" אמרתי והוא צחק,
"כולם אומרים לי את זה" ענה וצחקנו.
"טוב באו כולם!" צעק אבי ואני ומייקי הסתובבנו.
מהר עמדו לידנו מלא בנים גבוהים ממני בראש,
מייקי יחסית נמוך הוא רק חי ראש מעליי ושערו גיניגי החלק יפיפה, הנמשים ועיינים הירוקות המושלמות שלו כל כך יפות לו.
אבי התחיל לקראו שמות,
"יובל ליו כמובן פה" אמר ואני התקפלתי במקומי.
"את מכירה אותו?" שאל אותי מייקי,
"הוא אבא שלי אז יש מצב" אמרתי ומייקי היה מופתע.
"יש חוק אחד יחיד אחד מכם שנוגעה ביובל חוץ במשחק וגוף מת" "ברור?!" אמר אבי ואני מובכת ממנו ומייקי צוחק,
"למה?" אמר החבר של המעצבן,
"כי הוא אבא שלה זה לא ברור" אמר הבחור המעצבן בעצמו.
"יופי סבן אור" אמר אבי,
"עכשיו צאו לשתי סיבובי ריצה" צעק אבי ושרק.
"אין פלא שאת פה הוא רוצה שהיא בזווית העין שלו" אמר מייקי וצחק,
"גם אבל אני מאוד טובה בכדורגל אז גם" אמרתי וקרצתי,
"את מאוד צנועה" ענה לי מייקי בציניות
"נכון מאוד מייקול" עניתי לו אם הכינוי החדיש שלו,
"יותר מהר ליו" אמר הקול החביב עליי הזמן האחרון.
"לא בלי סבן" עניתי מסובבת את ראושי.
"נכון כי את פחות מהירה ממני" אמר וקרץ לי ,
חתיכת בן אלף אני יראה לך מה זה לא מהירה!
"אז רוצה תחרות?" שאלתי מרימה גבה,
"השמח שנסיים את הסיבוב הראשון נתחיל בתחורות" אמר וכבר היה לידי,
"סגור" אמרתי רואה שהקו הסיום קרוב,
"טוב מוכנה?" אמר בטון מזלזל,
"תמיד סבן" אמרתי מוכנה לספרינט של חיי,
התחלנו לרוץ ספרינט הוא היה לפני אבל אני שומרת אנרגיה חשוב מאוד,
היינו בחצי בזמן שנראה שהוא מתייעף ניצלתי את זה והגברתי מהירות.
אני כבר לידו ועוד רגעה הוקפת אותו
ראיתי את הסוף אבל אז
ראיתי אותו נותן ספרינט לסוף אני אחריו וכמעט הוקפת אותו,
אבל הוא הגיעה קודם.
"חח" צחק בזלזול ועביר יד בשערו הפחמי,
"את לא יכולה לנצח אותי" "אבל את לא היית כל כך רעה חשבתי שתנצחי" הוסיף וגרם ללב שלי לרקוד שם בעיקר החיוך שלו.
או החיוך שלו....
רגע מה קורה לי!
"את מחמיאה לי שאת מסמיקה שם בגללי" הוא אמר וחיוך זדוני על שפתיו שבדיוק ליקק,
פאק!
---------------
שלטי בעצמך יובלבל
YOU ARE READING
הבת של המאמן
Adventure*גמור* יובל בתו של מאמן הכדורגל המפורסם בעולם יובל ליו בת ה18 למדה מאביה הכל על הכדורגל, ליובל אין קבוצה כי אין קבוצות נשים באזור, ואביה נתן לה להיכנס לקבוצת הבנים ששם פוגשת את האויב שלה אור סבן הקפטן של הקבוצה. אור סבן בן 19 הקפטן של קבוצת הכדורגל...
