"מחר משחק אה?" אמרתי ליובל בזמן שעשינו באוויר.
"כן מתרגש מחר חצי גמר" הסבירה לי משהו שידעתי, "תמיד תזכרי שאת מדברת עם הקפטן שלך, אני יודע הכל" אמרתי והיא צחקה.
"קפטן השנה אה?" שאלה בציניות ואני הננתי לחיוב, "בכל מקרה את מוכנה?" שאלתי והיא הננה לחיוב.
"יופי כי אני צריך אותך" אמרתי והוספתי "ולא בתור מעודדת".
"טוב יאללה גם אני פה" אמר החבר שלה מייקי שרק חיכה לכדור מאיתנו.
"אופסי סליחה מייק" אמרה ומסרה לו תכדור, הוא מסר לי ואני חזרתי לו.
"יובל עוד מאת היום הולדת של יעל נכון?" שאל מייקי ויובל הננה לחיוב.
"ב2.2, רוצה לקנות לה ביחד מתנה אור?" שאלה ואני הננתי לחיוב, "ושלך ב10.2 אני צודק?" שאל מייקי והיא חייכה והננה לחיוב.
פאק! שחכתי את ביום הולדת שלה הוא עוד מאת ועדיין אין לי מתנה בשבילה לעזעזל!
"אור מתי שלך?" שאל מייקי מוציא אותי מהמחשבות, "אמממ" עניתי כי לא הייתי מרוכז.
"שלישי לסמפטמבר" אמרה יובל ועכשיו נתנה לי יותר רגשות השם. לעזעזל היא זוכרת את שלי ואני לא את שלה איזה חבר אני.
"אה יש לך זמן עד יום הולדת 20" אני נולדתי בסוף השנה הקודמת ואני הכי גדול בכיתה.
"אני כבר היה בצהל שאתם תעלו לכיתה יב" הסברתי ומייקי קרץ ליובל והיא צחקה, משהו מסריח קורה פה.
"בסדר אני הולך לכיתה שלי" אמר מייקי והלך, ויובל נשארנו לבד.
יובל התישבה על הדשא ואני לידה, "נו אז מה זה היה?" שאלתי את יובל שהתעסקה בטלפון שלה.
"סתם" אמרה ואני הבנתי שזה לא סתם, "זה ממש לא סתם את חייבת לי הסברים" אמרתי והיא אממה.
היא גללה בטלפון שלה ולרגע נראתה מוזר, פרצוף של פחד והלם.
"מה קרה יובי?" שאלתי ולוקח את הטלפון מהיד שלה.
"אור.." אמרה בקול חלש,
גללתי בטלפון שלה רואה תמונות שנשלחו מטלפון לא מוכר, בתמונות רואים את כל הקרובים יובל, וכתוב למטה אני תמיד שם.
"אור.." אמרה יובל ודמעות ירדו מעיינה.
"אני מסוכנת לכם"
YOU ARE READING
הבת של המאמן
Adventure*גמור* יובל בתו של מאמן הכדורגל המפורסם בעולם יובל ליו בת ה18 למדה מאביה הכל על הכדורגל, ליובל אין קבוצה כי אין קבוצות נשים באזור, ואביה נתן לה להיכנס לקבוצת הבנים ששם פוגשת את האויב שלה אור סבן הקפטן של הקבוצה. אור סבן בן 19 הקפטן של קבוצת הכדורגל...
