His sunshine [4]

איידן (36)

"אלוהים, סאנשיין," גנחתי. "תפסיקי עם זה, הזין שלי כואב."
"ששש," היא לחשה והורידה לי את הבוקסר.
"תרכבי עליי." פקדתי והיא הנהנה.
היא החליקה את הזין שלי לתוכה, הוא קשה וארוך וכואב ומת להיות בתוכה.
"אלוהים, זה כל כך טוב." גנחתי והיא נעה את הזין שלי.
תפסתי את האגן שלה ועצרתי אותה.
הפכתי אותנו וחדרתי לתוכה עמוק יותר, מה שגרם לה לגנוח ולנשוך את ידי.
היא יפה כל כך, לעזאזל. אני רוצה לנשק אותה לנצח.
הורדתי לה את החולצה, שמסיבה לא ברורה עדיין הייתה עליה, ינקתי את הפטמה שלה לפי בזמן שנעתי בתוכה.
הורדתי את אחת מידיי על הכוס שלה.
לחצתי על הדגדגן שלה והיא גנחה ונצמדה אליי. "שם, כן.. אלוהים. בדיוק שם."
צבטתי את הפטמה שלה והיא זעקה.
הפסקתי לנוע בתוכה. "תגידי לי כמה את רוצה את זה, מותק.. תגידי לי כמה את רוצה לגמור." ליקקתי את הזיעה מהאזור של עצם הבריח ואז ינקתי את עורה לפי ומצצתי אותו.
"נו, ליליאנה.. תגידי לי,"
"הרבה. אני רוצה את זה הרבה." הנהנתי וקירבתי את שפתיי לאוזנה. "מה את רוצה שאעשה?"
"שתעזור לי לגמור, שתזיין אותי חזק." הנהנתי והמשכתי לנוע בה.
עיניה התגלגלו לאחור והיא נעצה את ציפורניה בגבי. "זה כואב?" שאלתי ובחנתי אותה. "זה נעים."
"יופי." לחשתי. "כי בפנים אני רוצה לזיין אותך חזק כל כך, שתגמרי בשנייה."
היא הנהנה ותפסה את התחת שלי, נעצה את הזין שלי בתוכה. "את צריכה להפסיק עם זה, גברת לומברדי."
"אבל-"
"להפסיק." נהמתי וטמנתי את ראשי בשקע צווארה. הריח שלה ממכר כל כך, יותר מסיגריות וסמים.
"תפתחי את הרגליים שלך עוד." היא פתחה אותם ושפשפתי את הדגדגן שלה.
יצאתי וחדרתי אליה.

"זה היה מדהים," לחשתי לאוזנה.
היא עדיין מנסה לסדר את הנשימה שלה. "מדהים?! אתה זיינת אותי חזק כל כך שזה כאב!"
"כן, מותק? כאב לך?" היא הנהנה והסמיקה.
נישקתי אותה וחייכתי.
"אני אפצה אותך," ירדתי וליקקתי את הדגדגן הטעים שלה. "לא. לא עכשיו, אני רוצה לישון," נאנחתי והנהנתי. "בסדר,"
הצמדתי אותה אליי והיא חייכה. "לילה טוב מר לומברדי."
"לילה טוב גברת לומברדי." נישקתי את ראשה והיא עצמה את עיניה. פאק כמה שהיא יפה.

ꕥ

"איידן! לא." ליליאנה נהמה ומשכה את ידי. "מה?"
"אמרת שלא נלך לכאן,"
"את כמעט רצחת אותה. עכשיו צריך להשלים את העבודה." נכנסתי לבית חולים והיא אחריי.
ג'יימס על המצלמות, בודק שאף אחד לא יתקרב לחדר. "המשפחה שלה לא איתה?"
"לא."
"וזה לא מוזר?"
"לא." נהמתי פעם נוספת והיא תפסה את ידי. "מה הבעיה שלך?!"
"את הבעיה שלי. את לא היית צריכה לעשות את זה!"
"היא הייתה צריכה לשלם על מה שעשתה לך!" היא צעקה.
"הייתה לנו תוכנית, ואת.. פאק. אני שונאת את זה שאת מחליטה החלטות על דעת עצמך. היית צריכה להגיד לי לפני, הייתי עוזר לך." היא השפילה את מבטה והצמדתי אותה אליי. "אני לא כועס עלייך, זה פשוט קצת.." היא בחנה אותי והנדתי בראשי. "אני לא יודע."
היא בחנה אותי והלכה למעלית, נכנסתי לשם אחריה ונצמדתי אליה שראיתי שאחד מהאנשים בוהה בה.
נישקתי אותה. "את יפה כל כך, סאנשיין," היא הידקה את לסתה.
"כל כך יפה, לעזאזל.. אני אוהב אותך בטירוף,"
"אתה מעצבן. אתה מנשק אותי רק בשביל לסמן טריטוריה,"
"כן, את צודקת, כי גם לא אכפת לי ממך ואני גם לא דואג לך." היא בלעה את רוקה ונראתה מובכת. "זאת אומרת, לא רצחתי עשרה אנשים בגלל שפגעו ממך ולא-"
"תשתוק." היא לחשה לשפתיי. "אני לא יכול, אבל אני אשמח להשתיק אותך." הצמדתי את שפתינו פעם נוספת ואפשרתי לה להשתלט על הנשיקה.
היא מצצה את לשוני והזין שלי התקשח בטירוף. היא לא אגרסיבית, היא עדינה בטירוף, וזה מחרמן הרבה יותר ממישהי מנוסה.
"אני שונאת אותך."
"את אוהבת אותי." נהמתי לשפתיה. "אני יודע שאת אוהבת אותי, ליליאנה. את אמרת שאת אוהבת אותי, יותר מפעם אחת. וגם אני אוהב אותך." היא חייכה ונישקה אותי עוד נשיקה.
יצאנו מהמעלית בקומה שבה גרייס אמורה להיות מאושפזת.
"יש לנו חמש דקות," אמרתי לה.
"המשפחה שלה ירדו להביא לה אוכל," היא הנהנה ונכנסנו לחדר שלה.
"לא ראו אותנו נכנסים?"
"אמרתי לך כבר, ג'יימס השתלט על המצלמות."
"אה.. מגניב," היא מלמלה. "את עומדת בצד ולא עושה כלום, לילי. רק מוודא שאף אחד לא מגיע."
התקרבתי לגרייס והיא בחנה אותי, שפתיה רעדו ודמעות נצצו בעיניה. "בבקשה, איידן.." היא מלמלה. "אני מצטערת, אני ממש מצטערת, אני הייתי שיכורה.. אני.. אני לא הייתי מודעת למה שאני עושה, אני מצטערת." לחשה וקולה נשבר. "גרייס, מה שעשית, זה לא משהו שמותר לעשות. לא עושים דבר כזה בטעות."
"אני לא התכוונתי, לא התכוונתי, אני מצטערת, מצטערת.. אני.. אל תהרוג אותי, אל תרצח אותי, בבקשה. אני כל כך מצטערת, גם את, לילי.. ההורים שלי לא יכולים לאבד גם אותי. אני מתחננת.." העברתי את מבטי לליליאנה.
"זה בחירה שלך, בעיקר.." היא מלמלה בשקט.
"בבקשה, איידן. אני יודעת שאתה איש טוב, ואני.. אני נוראית. אני מצטערת כל כך." עיניה היו מלאות דמעות.
לקחתי את הכרית שמתחת לראשה ושמתי אותה על ראשה, כך שהיא לא יכולה לנשום.
"איידן," הלחישה השקטה גרמה לי להשתגע.
אף פעם לא הרגשתי חמלה, אשמה, או משהו בסגנון.. אבל הפעם, למרות שזה הכי פחות הגיוני שארגיש את זה עכשיו, אני כן מרגיש את זה.
ליבי הלם בחוזקה בין צלעותיי.
הורדתי ממנה את הכרית, והיא השתעלה.
תפסתי את ידה של ליליאנה ויצאנו משם.
ההורים שלה יצאו מהמעלית, והצמדתי את שפתינו.
הם לא יכולים לזהות אותנו.
היא נישקה אותי בחזרה ומשכה אותי קרוב יותר אליה, העמיקה את הנשיקה, ליקקה ומצצה את לשוני.
שניתקתי את שפתינו, היא שאלה, "למה לא עשית את זה בסוף?"
"לא יכולתי."
"למה?" נכנסנו למעלית והנדתי בראשי. "אין לי מושג."
היא נצמדה אליי ובחנה אותי בדאגה. "מה קרה?"
"היא ילדה," לחשתי לשפתיה. "אני לא רוצח ילדים,"
"היא אנסה אותך."
"היא ילדה." חזרתי על עצמי. "זה לא תירוץ."
"זה לא, אני מסכים. אבל זו אחת מהסיבות."
"היא ילדה אבל אנסה אותך. אני ראיתי את זה."
"את לא היית-"
"יש לי סרטון." היא ליטפה את הלחי שלי ונישקה אותי. "את מאמינה לי שאני בקושי זוכר את זה? הכל מעומעם,"
"אני יודעת, אתה היית נראה מחוק," הצמדתי את מצחי למצחה ונאנחתי. "אני אוהב אותך." לחשתי לה.
"אני גם אוהבת אותך, איידן."
"את יכולה לנשק אותי?" היא הצמידה את שפתינו ונישקה אותי בעדינות.
לשונה ליטפה את לשוני וגניחה חמקה מפי ונבלעה בפיה. היא חייכה לנשיקה וניתקה בין שפתינו. "אנחנו יכולים לצאת על האופנוע בערב?" הנהנתי והיא חיבקה אותי.
חיבקתי אותה בחזרה ונישקתי את ראשה.
"יש לך ריח טוב," לחשתי לה והיא הרימה את מבטה אליי, החיוך הזה על פניה גורם לליבי לפעום בחוזקה.
"את מושלמת, לעזאזל."
"גם לך לא חסר," היא לחשה ונישקה אותי פעם נוספת. "בוא נלך מכאן,"

——

מעלה פרק עכשיו כי אני בבית ספר ולא אוכל לעלוץ מאוחר יותר💗