His sunshine [4]

איידן (15)

"אני הולכת לשירותים," ליליאנה אמרה וקמה מהשולחן. מבטה ננעץ בקולטון והוא בחן אותה וחייך. תפסתי את ידה וקמתי להסתכל עליה. "מה את עושה?"
"קולטון ביקש ממני לעשות משהו בשביל לעצבן את קים, אני עוזרת לו."
"בטוח?" היא הנהנה והנהנתי גם.
שחררתי אותה והיא הלכה, התיישבתי בחזרה ליד מיה, שיושבת מהצד השני שלי ונעצתי מבט בקולטון. "מה קרה?" סופיה שאלה ובחנה אותנו.
"כלום." אמרתי והיא נשכה את שפתיה. אני רואה את הגלגלים מסתובבים במוח שלה ולא כל כך קשה להבין שהיא כבר הבינה מה קורה כאן.
אחרי פחות מדקה קולטון גם הלך לשירותים וקים בחנה אותו ומלמלה, "מניאק."
סופיה חייכה ונעצתי בה מבט זועם. "קולטון ואת עדיין ככה? חשבתי שכבר התקדמתם שגיליתם לפני כל מי שהיה במשרד של ג'יימס שאתם מתמזמזים ושוכבים אחד עם השני," רוז אמרה.
לוסיאנו וקייד נשארו עם לאונרדו, ניקול, כריסטופר, שון, ריס, אלה וג'ואי, לוסיאנו וקייד פחות או יותר הצילו את לאונרדו, אבל עדיין יש מדי פעם שהוא סוטה מהמסלול וחוזר לסמים, בעיקר בגלל שמזכירים לו את סקרלט. ג'יימס עדיין לא סיפר לו שסקרלט בניו-יורק וברור לי לגמרי שכשהוא יעלה על זה הוא ירצח אותו. סקרלט היא האישה שהכי חשובה ללאונרדו בעולם, יותר חשובה מכל אחת. הוא מוכן לעשות הכל בשבילה והוא מתגעגע אליה יותר ויותר בכל יום.
מה שהם עברו שם.. מה ששניהם עברו שם, היה מזעזע. סקרלט סבלה הרבה יותר מדי, האונס, ההתעללויות.
זה שהיא הייתה בת שתיים עשרה, הוא היה אז בן עשרים וחמש, ואנס כל כך הרבה נשים.. אני יודע שהוא ניסה להתאבד כמה פעמים שהיה שם וכמה פעמים אחרי שהוא נתן לסקרלט ללכת, לדעתי היא לא ניסתה את זה, שהיא עבדה אצל סבתא שלה ואני הייתי בודק מה איתה מדי פעם כי סבתא שלה חייבת לי כסף, היה הייתה נראית עצובה, אבל לא נראה לי שהיא ניסתה להתאבד. לאונרדו אמר שהיא אהבה את החיים, שהיא העריכה את זה שהיא חיה בכל יום שהיא הייתה שם. הוא אמר שהניסיונות התאבדות היחידים שהיו לה היו אחרי שהמצב היה ממש נורא, שהתעללו בה בגלל שהוא לא הסכים לאנוס אותה ואז הוא אנס אותה ואחריו גם אריק, בשביל להכאיב לה יותר ולגרום ללאונרדו להרגיש רע עם כך שהוא סירב. אני יודע שג'יימס מדי פעם היה עוזר לאביו ויודע מה הלך שם, אבל הוא מדבר על זה. הוא אף פעם לא מדבר על זה. הוא בכלל לא מזכיר את אבא שלו. רוז כן מדברת עליו לפעמים, בעיקר עם דומיניק. אבל היא גם לא מרבה לדבר עליו.
"העובדה שאנחנו מתמזמזים אחד עם השני לא אומרת שאנחנו גם שוכבים אחד עם השני, וגם אם כן, זה לא נוגד את זה שהוא מניאק." קים ענתה לרוז ונעצה בה מבט. דומיניק נעץ בקים מבט והיא נשכה את שפתיה.
דומיניק יודע על קים וקולטון יותר ממה שכל אחד אחר יודע, ממה שרוז או מיה אי פעם ידעו.
הם קמו הצידה ודיברו על מה שקרה.
לא לקח הרבה זמן עד שהיא התחילה לצעוק עליו. "אתה לא מבין, דומיניק! אתה לא מבין כלום! תפסיק להתנהג כאילו אתה כן-" היא לא הצליחה להשלים את המשפט כי שפתיה התחילו לרעוד והיה נראה שקשה לה לנשום.
קולטון וליליאנה שחזרו בדיוק מהשירותים בחנו אותנו.
מבטו של קולטון ננעץ בשל קים והוא מיהר אליה. "תסתכלי עליי," הוא לחש לה. "תסתכלי עליי, קים." היא הרימה את מבטה אליו, שפתיה רעדו והעיניים שלה מוצפות דמעות.
זה התקף חרדה, זה מובן לגמרי. אבל.. למה? לפי מה שאני יודע לקים אין עבר מסובך כל כך.. ידעתי שיש לה סיוטים, אבל התקפי חרדה?
"את לא שם, קים."
"אני מפחדת," הוא הניד בראשו וליטף את הלחי שלה. "אין לך ממה, קטנה שלי, את כאן איתי. את מוגנת." הוא חיבק אותה והיא בכתה בשקט.
"זה בסדר, את לא שם. את מוגנת. הם לא יכולים לפגוע בך. הם לא כאן." היא הנהנה והוא נישק את מצחה.
היא ניגבה את הדמעות שלה וחייכה אליו. "את בסדר?"
"אני בסדר." לחשה. "אני מצטערת,"
"על מה?"
"על זה.." הוא נאנח והעביר את שיערה אל מאחוריי אוזנה. "קים, את לא צריכה להצטער על זה, לא אשמתך שההורים שלך בני זונות."
"הורים מאמצים," היא תיקנה בשקט והוא חייך אליה. "את רוצה שנחזור הביתה?"
"לא, זה בסדר." הוא הנהן והרים אותה.
הוא חיבק אותה חזק ונישק את ראשה.

חזרנו הביתה ושון קפץ עליי. צחקתי וחיבקתי אותו. "לוסיאנו וקייד מסחיקים!"
"אתה צודק, הם מצחיקים." נישקתי את הלחי שלו. שמתי לב שלפעמים הוא מתבלבל עם אותיות וזה קצת מצחיק. "ליליאנה גם חזרה?"
"כן," היא אמרה מאחוריי והבאתי אותו לה.
היא נישקה את ראשו והורידה אותו לרצפה. "אני אלך ללוסיאנו וקייד!" הוא אמר ורץ לשם.
הסתובבתי את ליליאנה. שפתינו כל כך קרובות.. פאק.
קירבתי את שפתיי אל שלה והיא הסיטה את ראשה. "אני.. אני הולכת להתקלח," היא ברחה והידקתי את לסתי.
קולטון וקים נכנסו לבית ובחנו אותי. "הכל בסדר?" קולט שאל. "כן.." מלמלתי.
הלכתי לחדר של ליליאנה ונכנסתי לחדר המקלחת שלה. היא נגעה בעצמה ונראתה כמו הדבר הכי מחרמן בעולם. פשטתי את בגדיי ונכנסתי למקלחת. "לא." היא לחשה והתרחקה ממני. "למה לא?"
"אני ראיתי אותך במשרד שלך עם האישה הזאת."
"לילי-"
"אתה הבטחת לי," היא לחשה וקולה נשבר. "אני אידיוט, בסדר? אני לא יכול בלי סקס ולא יכולתי לקבל את זה ממך באותו הזמן." היא הנהנה וחיבקתי אותה. "את סולחת לי?"
"כן.. מה שתגיד."
"את תבואי איתי מחר לאירוע המאוד מעצבן שיש לי?"
"אתה רוצה שאבוא?" הנהנתי. "יותר משאת יכולה לדמיין, סאנשיין."
"אתה רוצה שאני ארד לך?"
"את באמת צריכה שאני אענה לך על זה?"
"לא." היא לחשה וירדה על ברכיה.
היא הכניסה את איברי לפה המתוק שלה, אתמול שהיא מצצה את האצבעות שלי, הייתי חרמן ברמות, אבל עכשיו, שהיא עושה את זה, אני חרמן אפילו יותר.
העברתי את ידיי בשיערה השחור וגנחתי.
הכנסתי אותה עמוק יותר לתוכי והיא תפסה בי.
השיניים שלה פגעו בי והיא הרימה את מבטה אליי. "תיזהרי, אולי את רוצה לכרות לי את הזין, אבל חבל לעשות את זה עכשיו.. תהני מעוד כמה סיבובים של זיונים." היא מצצה אותי חזק יותר.
לעזאזל, אני לא יכול איתה. זה גורם לי להשתגע.
הלשון שלה שיחקה עם איברי.
לא לקח הרבה זמן שגנחתי את שמה וגמרתי אל תוך פיה.
פאק, היא רק בת שבע עשרה.. אסור לי לעשות את זה. אני לא חושב שהיא מודעת עד כמה סקסית היא נראית שהיא בולעת את הנוזל שלי.
כמה סקסית היא נראית שהיא על הרגליים, שהזין שלי בתוך הפה החם והמתוק שלה ושעיניה הכחולות בוהות בשלי. היא קמה על רגליה והמשיכה להתקלח, כאילו לא קרה כאן שום דבר.
הצמדתי אותה אליי, הזקפה שלי התחככה בגבה.
הורדתי את ידי אל איברה ושפשפתי את הדגדגן שלה. "די, איידן," היא לחשה והתנגדה לאחיזתי. שחררתי אותה והיא בחנה אותי עם דמעות בעיניה הכחולות.
"מה קרה?" שאלתי אותה. "למה את בוכה, מותק? מישהו הכאיב לך?"
"אתה!" היא צעקה. "אני שונאת את העובדה שאף פעם לא נוכל להיות ביחד וזה שאתה כל הזמן מנסה לגעת בי ו..ולזיין אותי.. הדברים האלה מכאיבים לי יותר, איידן. אני בסך הכל רוצה שנהיה ביחד וזין על מה שאני רוצה, כי פאקינג אסור לנו!" נאנחתי והעברתי את שיערה אל מאחוריי אוזנה. "אם את רוצה שנתרחק, נעשה את זה. אני אעשה כל דבר שתרצי, אבל תפסיקי לצעוק. אני לא רוצה להכאיב לך, אני לא רוצה לפגוע בך. אני לא רוצה שתצעקי כל כך, טוב?" היא הנהנה ונישקתי את ראשה.

——

שבת שלום אהובות שלי💞
מחר יעלה פרק במוצ"ש🤍