His sunshine [4]

ליליאנה (22)

"בן- לעזאזל, קולט! אני שונאת אותך!" קים צווחה ופקחתי את עיניי.
הראייה שלי הייתה מטושטשת וראשי כאב בטירוף.
למה אני בסלון?
"בחייך, קים, את יודעת שאני מעדיף שאת עם שיער פזור,"
"אבל אני לא! זה מכוער."
"את יפה תמיד," הוא לחש והעביר את שיערה אל מאחוריי אוזנה. "תשתקו כבר, לילי ישנה." קול מוכר נשמע, אבל לא הצלחתי להבין של מי, זה לא של סופיה או מיה.. אולי ניקי? אבל למה שהיא תהיה כאן?
"היא קצת לא מרגישה טוב, היא בסדר."
"היא התעלפה, קים. פעמיים." הנהמה של איידן נשמעה. "אני ערה," לחשתי בקול צרוד מהשינה ושפשפתי את עיניי.
בחנתי את עיניו הכחולות ושיערו הבלונדיני והוא חייך.
"איך את מרגישה, מותק?"
"כואב לי הראש," לחשתי וניסיתי לקום לישיבה, אך לא הצלחתי.
הוא קם מהכורסא לידי ועזר לי להתיישב.
"תישב לידי?" הוא הנהן והתיישב לידי.
"מי כאן?"
"ניקול." הוא אמר וחיבק אותי אליו. "דיברתם?"
"סלחתי לה."
"סלחת לה?" הוא הנהן ובחנתי אותו. "היא גם צריכה לסלוח לך." לחשתי לשפתיו.
הוא נישק אותי. "לא, לא.. היא בסדר עכשיו."
"זה לא יהיה שלם אם היא לא תסלח לך גם, אתה הרחקת אותה ממך במשך שנים. אחת עשרה, ליתר דיוק.. וזה על משהו שהיא בכלל לא התכוונה לו," הוא בחן אותי והניד בראשו. "אני אחשוב על זה,"
ניקול נכנסה לסלון והביאה לי כוס מים. "תודה." אמרתי וחייכתי אליה.
לגמתי מכוס המים ונעצתי מבט באיידן, עיניו נצצו והרגשתי את הזקפה שלו מתקשחת מתחתיי.
"תפסיק," מלמלתי בשקט ונעצתי בו מבט זועם.
"זה לא בשליטתי, ליליאנה." הוא לחש לאוזני.
"איידן, אני הולכת למטווחים."
"מה את תעשי במטווחים?"
"אני הולכת לאחד החיילים שלך, הוא ממש נחמד והוא אמר שהוא ילמד אותי לירות באקדח." קולטון הידק את לסתו ואיידן גיחת.
"קולטון יכול ללמד אותך, אני מעדיף שלא תרדי לשם לבד." היא נעצה בו מבט זועם ואז בקולטון. "אני מעדיפה למות." היא נעצה אצבע בחזו. "ואני שונאת אותך." הוא הנהן. "כל כך שונאת שרכבת לי כל הזין בפראות אתמול?"
"סקס שונאים זה הכי טוב, לא לימדו אותך?"
"כן, רק חבל שאת לא שונאת אותי." הוא נעץ מבט בעיניה והיא לחשה לו משהו שגרם לו לצחוק.
היא נאנחה והלכה למעלית.
העברתי את מבטי לאיידן והוא הצמיד את שפתינו ונישק אותי נשיקה עמוקה.
לשונו מצצה את לשוני בתאווה וגרמה לליבי לפעום בחוזקה. "מגעילים.." שמעתי את ניקול והפרדתי את שפתינו. "אני לא רוצה שתידבק,"
"אני כן.. נהיה חולים יחד." לחש וליטף את הלחי שלי. "לא.. אתה צריך לטפל בי,"
"את זה אני יכול לעשות גם כשאת לא חולה." גלגלתי עיניים והוא צחק. "את מושלמת."
"אני יודעת, אידיוט."
"יופי." הוא נישק אותי נשיקה שטוחה וחייכתי אליו.

ꕥ

"אבא?" שאלתי שהוא ענה לטלפון. "כן, לילי?"
"אתה בסדר?"
"אני בסדר, אבל את בסדר? מה שזאנדר עשה.. רציתי לרצוח אותו."
"כן," מלמלתי ואיידן יצא מהמקלחת, עטוף רק במגבת.
נשכתי את שפתיי, אבל הוא אפילו לא הסתכל לעברי. הוא כועס עליי? למה הוא כועס עליי? מה עשיתי?
"זה בסדר.. זה לא כאילו אני לא רגילה למבטים של ילדים מהתיכון, יש לי ג'ולס וגרייס.."
שמתי לב לשריטה שנמצאת בצד של הבטן שלו. היא נראית חדשה, כנראה שזה ממקודם, שג'יימס, הוא וקולטון יצאו לאיפשהו. "לילי, אסור לך לסמוך על אף אחד, זוכרת?"
"כן, אבא.. ואני לא רוצה להעליב, אבל אני בעיקר לא סומכת עליך." איידן הוריד את המגבת וחשף את זקפתו המרשימה.
הוא התקרב ונשכב על המיטה, שהוא עירום לגמרי.
"אני גם לא הייתי סומך על עצמי." הוא אמר. "נדבר מחר לילי, בסדר?"
"כן, ביי אבא." ניתקתי ובחנתי את איידן ניסיתי לנשק אותו אבל הוא התרחק.
בחנתי אותו בבלבול. "אני.. אני מצטער," הוא אף פעם לא מצטער, הוא אף פעם לא עשה את זה לפני.. מה הוא עשה.
"למה?"
"אני רצחתי אותם," הנהנתי ונעצתי מבט בעיניו, שנוצצות לגמרי. "זה היה ברו-"
"ואז נסעתי למועדון והשתכרתי וזיינתי מישהי," עצמתי את עיניי ונאנחתי. "אני חשבתי שזאת את.. היא הייתה דומה לך."
"אתה עדיין שיכור?"
"אני עשיתי את זה אתמול," לחש.
"אתמול אחרי שלקחת אותי לאגם? אחרי ששכבנו ברכב שלך? אחרי שחזרתי לכאן וקילחת את שון ועזרת לו להירדם ו..אלוהים, אני כזאת מטומטמת שחשבתי שתוכל להחזיק מעמד בלי לזיין בנות אחרות!"
"אני מצטער," לחש עוד פעם והצמיד אותי אליו. "את לא מטומטמת, את האישה הכי חכמה שאני מכיר. את יפהפייה ומושלמת וחכמה ואני פדופיל ואידיוט ומכוער."
"אני סמכתי עליך, איידן. סמכתי רק עליך."
"אני חשבתי שזאת את. אני גנחתי את השם שלך, לא שלה. אני חשבתי עלייך. היא יצאה משם זועמת בגלל זה ואז הבנתי איזו טעות עשיתי." הצמדתי את מצחי למצחו והוא נאנח.
הוא נישק אותי עוד פעם ועוד פעם עד שהתרחקתי ממנו. "אל תעשי את זה.. בבקשה אל תעשי את זה, ליליאנה. אל תכעסי עליי."
"אני חושבת שאני אשן בחדר שלי היום," לחשתי לו והוא הניד בראשו.
הוא משך אותי וריתק אותי לגופו. "את לא הולכת לישון שאת כועסת עליי. אני לא אתן לך ללכת לישון שאת כועסת, אני רוצה שתידעי שלא התכוונתי. אני הייתי שיכור. היית בטוח שזו את עד שהיא עזבה בזעם. אני מצטער, אני לא רוצה שתכעסי עליי."
"אני לא כועסת, איידן, פשוט קצת מאוכזבת."
"בסדר, אבל אני לא רוצה שתלכי, לילי.. בבקשה," הנהנתי והשתחררתי מאחיזתו.
נשכבתי בצד השני של המיטה.
זה מוזר לא להרגיש את החום שלו.
ניסיתי להירדם במשך הרבה זמן, אבל לא הצלחתי. הסתובבתי ומבטי ננעץ בו, הוא כבר ישן. נאנחתי והסתובבתי בחזרה.
הוא באמת חשב שמי שהוא זיין זו אני או שזה תירוץ שהוא מספר לעצמו ולי?
הרמתי את הטלפון שלי וכתבתי הודעה לג'יימס: יש לכם מצלמות במשרד של המועדון שלכם?
לקח לו כמה דקות לענות ונשפתי בהקלה שהוא עשה את זה. אני צריכה לדעת.
ג'יימס: כן. למה את שואלת?
אני: אני יכולה לרדת לדירה שלכם ותעזור לי לבדוק משהו?
ג'יימס: תבקשי מאיידן, הוא מחובר למצלמות.
נאנחתי והעברתי את ידי בשיערי. אני: אני לא יכולה, הוא ישן וזה קשור אליו.
לקח לו כמה שניות ואז הוא התקשר אליי. "ליליאנה, זה מאוחר.. אם אתן לך את הקוד למחשב את תוכלי להסתדר לבד?" קולו היה צרוד, אבל לא מעייפות או מכעס, אלא מתשוקה. "אתה יודע, אם אתה מזיין את סופיה ואין לך כוח לעזור לי, זה בסדר.."
"את מבינה הכל, אה?" שמעתי את קולה של סופיה. "כאילו את לא, סוף. את קוראת את המחשבות של כל הסובבים אותך."
"הם פשוט שקופים,"
"ברור.." מלמלתי. "בכל מקרה, מה הקוד?"

ירדתי למפקדה של איידן לאחר שהוא אמר לי את הקוד ומה לעשות.
"אלוהים!" שמעתי את קים צועקת ומבטי ננעץ בקולטון שפניו בין רגליה. "כן, קולט, בדיוק שם. פאק.." גנחה.
הוא קם ממנה ומבטו ננעץ בי.
"אם את אוהבת לצפות את יכולה לבקש,"
"אני.. אני לא.. למה אתם כאן?" הוא משך בכתפיו. "אתה מניאק." קים נהמה. "אתה אמרת-"
"אני אמרתי שמגיע לך עונש. קיבלת את העונש שלך."
"אני הייתי קרובה כל כך ואתה.." היא נאנחה ובחנה אותי. "ירדת פעם לאישה?"
"לא." לחשתי ושפשפתי את לסתי.
בחנתי אותה, למען האמת, קים יפהפייה. השיער והעיניים החומות שלה פאקינג משגעות, אני לא מבינה למה היא וקולטון לא ביחד.
הלכתי למחשב והכנסתי את הקוד. זה נפתח על המצלמות.
"מה את עושה?" קים שאלה תוך כדי שהיא מתלבשת.
"בודקת משהו,"
"את צריכה עזרה?" קולטון שאל והנדתי בראשי.
אולי עדיף שלא אדע את האמת, שיתמודד עם המידע שיש לי עכשיו ואבחר להאמין לו.
לא, ליליאנה. מגיע לך לדעת את האמת.
פתחתי את המצלמות וכיוונתי לזמן שהגיוני שזה יהיה בו.
איידן ישב על הכיסא והאישה הזאת עליו, היא עם שיער שחור ועיניים כחולות גם, אבל חוץ מזה היא לא ממש דומה לי. היא רזה הרבה יותר וממש גבוה.
הוא הוריד לה את הבגדים והשכיב אותה על השולחן ודמעות נצצו בעיניי.
"את כל כך יפה, סאנשיין.." הוא לחש וליקקתי את שפתיי. אולי הוא כן התבלבל?
הוא נישק אותה ובלעתי את רוקי.
הוא חדר לתוכה וליבי נשבר. שיכור או לא שיכור, הוא לא היה צריך לעשות את זה.
"תודה," היא לחשה בגניחה.
"ליליאנה, אלוהים.. את האישה הכי יפה בעולם."
"ליליאנה?" האישה שאלה בבלבול וכיביתי את הסרטון.
השגתי את מה שהייתי צריכה.
"את בסדר?" קים שאלה ובחנה אותי. "אני צריכה.. אמ.. לעלות למעלה," מלמלתי וברחתי למעלה.