His sunshine [4]

איידן (31)

חודש.
חודש מזוין שכל יום אני ליד המיטה של ליליאנה, והיא לא פאקינג מתעוררת.
היא בסוג של קומה, אבל אני צריך שהיא תתעורר כבר. אני צריך אותה איתי.
גרייס נכנסה לחדר וחייכה אליי. "איך היא?"
"כמו בכל החודש האחרון," מלמלתי והיא התקרבה אליי. "למה את כאן, גרייס?"
"חשבתי שאולי.. טוב.. אתה לא יוצא מכאן כבר חודש," היא התיישבה עליי והתחככה בזין שלי. "חשבתי שאתה צריך זיון," לחשה לאוזני ונישקה את הלסת שלי. "אני לא רוצה, גרייס."
"נו, איידן, זה לא כאילו לא הזדיינת עם בנות אחרות שהיית איתה," היא לחשה. "ליליאנה היא הבת זוג שלי, אני לא מזדיין עם אף אחת שהיא לא היא." נהמתי. "ובפעמים שזה כן קרה-"
"נו, אז כן הזדיינת עם מישהי שהייתי איתה."
"אבל אין לי שום כוונה להזדיין איתך," לעזאזל, הזין שלי זקוף כל כך, לא זיינתי אף אחת במשך חודש, ואני צריך את זה. אבל איתה? עם החברה שלה? שהיא בחדר.
"רק נשיקה," לא, איידן. אתה לא נופל לזה. אתה לא מזיין אותה ובעיקר לא מנשק אותה.
הורדתי את גרייס ממני והיא נעצה בי מבט נעלב. תעלבי, חתיכת זונה. מנסה להתחיל עם הבן זוג של חברה טובה שלך בזמן שהחברה סובלת? זה מגיע לה.
"לכי מכאן." פקדתי. "לא.. אני רק רוצה לעזור לך." היא הניחה את ידיה על הזין שלי ושפשפה דרך המכנס בעדינות. "פאק, גרייס.. תפסיקי עם זה," תפסתי בידיה והוצאתי אותה מהחדר.
חתיכת זונה מזדיינת. "איזה אידיוט!" צווחתה נשמעה מבחוץ והרעידה את החדר.
גלגלתי עיניים וחזרתי לשבת ליד ליליאנה.
עטפתי את ידיה הקטנות בידיי. "בבקשה, ליליאנה.. אם את שומעת אותי.. אני צריך לדעת שאת בסדר. אני אוהב אותך. אני לא אחיה בלעדייך." הדלת נפתחה פעם נוספת ורייל עמד שם.
הוא הביא לי את האוכל שקנה מקודם והתיישב מצידה השני של לילי.
למדתי להסתדר איתו בחודש האחרון, אבל אני עדיין רוצה לרצוח אותו.
"מה אמרת לה?"
"שאני צריך לדעת שהיא בסדר, שאני אוהב אותה." הוא הנהן והתחיל לאכול גם.
עיניה של ליליאנה התכווצו מעט ושמתי את האוכל בצד. "לילי?" לחשתי.
היא לא הגיבה. "מה קרה?" הוא שאל. "היא זזה." המשכתי להסתכל עליה. "לילי." לחשתי. "את שומעת אותי, סאנשיין?"
"אולי סתם דמיינת,"
"כן, אולי.." מלמלתי והתיישבתי בחזרה, המשכתי לאכול. "אתה באמת אוהב אותה?"
"כן."
"אז היא לא רק משחק מזוין שלך כמו שאר הבנות?"
"לא." נהמתי. רק המחשבה הזאת גורמת לי להתעצבן.
היא לא משחק.
אני אוהב אותה.
שון נכנס לחדר ורץ אליי. "שלום לך," אמרתי. ניקי וכריסטופר נכנסו גם לחדר.
"ניקי וכריסטוף קנו לי גלידה ענקית!"
"איזה גלידה?"
"שוקולד! זה היה טעים!" חייכתי וחיבקתי אותו. "אני בטוח שהיה טעים, שון-שון," פרעתי את שיערו והוא התיישב עליי. "מתי לילי סוף-סוף תתעורר? כמה זמן היא ישנה? מה היא היפהפייה הנרדמת?"
"היא יפהפייה ורדומה, אז כנראה שכן." לחשתי לו.
עיניה התכווצו עוד פעם.
"ניקי, תקראי לאחות,"
"מה? למה?"
"תקראי לה!" הורדתי ממני את שון ונעמד מעל ליליאנה. "תסתכלי עליי, לילי. תפקחי את העיניים היפות שלך, ליליאנה. קדימה,"
"האור.." היא מלמלה בקול צרוד.
חייכתי והצמדתי את שפתינו, נישקתי אותה, היא לא התנגדה אבל גם לא נישקה אותי בחזרה.
ליטפתי את הלחי שלה והצמדתי את מצחי למצחה בזמן שרייל כיבה את האור.
"כמה זמן?"
"חודש." לחשתי והיא הרימה את ידיה, ניגבה את הדמעות שזלגו מעיניי. לא בכיתי מאז שהייתי קטן, אבל מאז שהכרתי אותה, זה קרה.. ויותר מפעם אחת.
"אל תבכה," לחשה ונישקה אותי.
היא חלשה, אני רואה את זה בעיניה. "אם תבכה אני אבכה גם וזה יכאב לי.. אתה לא רוצה שיכאב לי, נכון?" הנדתי בראשי ונישקתי אותה. "אני אוהב אותך. אלוהים, כמה שאני אוהב אותך."
"איידן.. אני.. מה קרה? למה אני כאן?" האחות נכנסה לחדר ובחנה אותנו ביחד עם ניקול.

ꕥ

"איידן!" לילי צווחה שהרמתי אותה עליי. "אתה כזה אידיוט!"
"אמרת שאת צריכה להשתין!"
"אני. אני צריכה להשתין. לא אתה צריך להשתין לתוך הפה שלי!" צעקה. "את צודקת, אני לא צריך לשתין, אבל יהיה נחמד שתמצצי לי ככה."
"מגעיל, איידן." היא מלמלה בשקט.
נכנסנו לשירותים וסגרתי את הדלת.
עזרתי לה להוריד את המכנס והתחתונים והושבתי אותה על האסלה.
"תודה," היא לחשה והסתובבתי, כך שגבי אליה, היא לא אוהבת שאני מסתכל עליה שהיא משתינה, למרות שאני לא ממש מבין מה הבעיה.. ראיתי אותה בעירום המון פעמים.
"סיימתי," היא מלמלה והסתובבתי אליה.
עזרתי לה לקום והלבשבתי אותה בחזרה.
הרמתי אותה והושבתי אותה על השיש, כך שהיא תוכל לשטוף את הידיים שלה.
קשה לה לעמוד או ללכת. "אני צריך לספר לך משהו, ליליאנה.." היא בחנה אותי בבלבול ודאגה. "מה קרה?"
"אני-"
"רגע, אפשר לצאת לחדר? לא נוח לי בישיבה, זה כואב לי," הנהנתי והרמתי אותה עליי. "תודה." היא נישקה אותי.
יצאתי מהשירותים והשכבתי אותה על המיטה. "ואני רעבה," היא מלמלה. "את רוצה שנרד לקפטריה?"
"אפשר? או שמה שאתה רוצה להגיד זה ממש חשוב?"
"אפשר," נאנחתי.
היא לקחה את הקביים שלה ויצאה מהחדר בעזרתם.
יצאתי אחריה וסגרתי את הדלת. "מה את רוצה בכלל לאכול?"
"לא יודעת, אוכל של בית חולים זה דוחה.. אולי נזמין סושי? הרבה זמן לא אכלתי סושי.. או אולי פסטה? פיצה?"
"אני אזמין לך הכל." אמרתי ונישקתי אותה. "אני אזמין לך מה שתרצי,"
"אז סושי, פיצה ופסטה." היא חייכה חיוך מתוק והנהנתי. "אני מת לאכול את הכוס המתוק שלך, סאנשיין,"
"אני יודעת."
"אני רוצה להיות בתוכך." להכניס אותה להיריון, עוד פעם. לעזאזל.
"טוב, בואי נחזור ואני אזמין לך את זה."
נכנסנו בחזרה לחדר והיא נשכבה על המיטה. "מה רצית לספר לי?" היא שאלה ובחנה אותי. "מתי הייתה הפעם האחרונה שקיבלת מחזור?"
"לא יודעת.." היא מלמלה ומשכה בכתפיה. "אני הייתי ב..בהיריון?" נאנחתי והעברתי את ידי בשיערי.
"אני כל כך מצטער, מותק. הם ירו בך והעובר נפל.. פאק. את בכלל היית רוצה לשמור אותו?"
"הם הרגו את העובר שלי.. העובר שלנו?"
"כן," הדמעות נצצו בעיניה וליבי נשבר לשניים. עטפתי אותה בזרועותיי וחיבקתי אותה. "את היית רוצה לשמור אותו?"
"אני לא יודעת," היא בכתה. "אני לא יודעת.. אבל הם ירו בי! הם גרמו לזה בכלל לא היה לי את.. את האופ-" היא צרחה.
החולצה שלי הייתה רטובה כולה מהדמעות שלה. "הם רצחו את.. הם כמעט רצחו אותי," היא לחשה.
"אני רוצה.. תזיין אותי. תכניס אותי להיריון. אני צריכה לדעת ש-" תפסתי את פניה ונישקתי אותה.
לשונו שיחקו ומצצו זו את זו, יכולתי להרגיש את ליבה פועם, עובר בוורידיה.
לעזאזל, התגעגעתי לטעם התותים הזה בטירוף.
"קטנה שלי, יהיה בסדר, טוב? אני מבטיח, אני לא סתם אזיין אותך, אני אעשה איתך אהבה ויהיה לנו את הילד או הילדה הכי יפה בעולם, בסדר? אני אעשה איתך אהבה ואכניס אותך להיריון, ואני עשה הכל באיטיות ועדינות ואני אדאג שיהיה לך טוב ונעים. אני אוהב אותך, אני פשוט רוצה שזה יהיה בזמן הנכון."
"ומתי הזמן הזה יגיע?"
"כשאת תהיי מוכנה." היא בחנה אותי בבלבול. "איך אתה יודע מתי אני מוכנה?"
"אני יודע, סאנשיין. אני אראה את זה בעיניים שלך." היא הנהנה ונישקתי אותה.