His sunshine [4]

ליליאנה (6)

פקחתי את עיניי בבוקר, הראש לא כל כך כאב לי, אבל עדיין כאב מעט. איידן בחן אותי מהספה הקטנה שבקצה השני של החדר.
"מה קרה? מה עשיתי אתמול?"
"אני לא בטוח שכדאי שאגיד לך, את תהיי נבוכה מדי, אבל את הקאת והכנסתי אותך להתקלח."
"הקאתי?"
"כן, על כל הבגדים והנעליים שלי, אבל זה בסדר. אני מקווה שחפפתי את השיער שלך טוב, אף פעם לא יצא לי לחפוף שיער של מישהי." בחנתי אותו והנהנתי. "איך זה שבקושי כואב לי הראש?"
"כי אני נחמד ונתתי לך אספירין שחזרנו כי ידעתי שתסבלי בבוקר." הנהנתי וקמתי מהמיטה.
"תן לי עשר דקות ונצא?"
"כן. ניקול לקחה את שון כבר," הנהנתי והוצאתי מהארון בגדים.
"אתה מתכוון לצאת?"
"כן," אמר ויצא מהחדר.

הגענו לתיכון והוא בחן אותי ואז את החצאית שלי וליטף את הברך שלי. "את בסדר?"
"כן.. אני פשוט לא מחבבת את המקום, אין לי כאן אנשים שאני מכירה, וגם די שונאים אותי."
"אני די בטוח שאף אחד לא יכול לשנוא אותך, סאנשיין. תראי איזה חמודה את.. תחייכי את החיוך הגדול והיפה שלך ותראי לכולם שאת שווה בטירוף, יש לך ביטחון עצמי מטורף ליליאנה. שימי זין כמו שאת בדרך כלל שמה על אנשים בלתי נסבלים, ותכירי להם את יד ימין שלהם." צחקקתי, חייכתי אליו והנהנתי. "תודה, איידן."
יצאתי מהרכב וכמה מבטים הופנו אליי.
המבט של מייב - הכלבה של השכבה. היא נוראית בטירוף, פשוט בלתי נסבלת.
המבט של החברה הכי טובה שלה - זואי - היא נחמדה, אבל מייב משפיעה עליה לרעה. בכללי מייב מתנהגת אליה כאילו היא עובדת אצלה.
המבט של הבן זוג של מייב - אדריאן - אין לי מידע עליו, אבל הוא הקפטן של נבחרת הלקרוס, האמת שאני בקושי יודעת מה זה, אני רגילה לפוטבול, מה שמזכיר לי שגם חלק מהבנים של נבחרת הפוטבול נעצו בי מבטים גם. אני חושבת שאלו, ג'ון, ריד וקמרון.
חייכתי אליהם והם חייכו בחזרה.
רכב נכנס לחנייה וממנו יצאו שני אנשים, נער ונערה.
לסתי נשמטה, הנער הזה לוהט בטירוף.
בחנתי את הנערה, היא יפה גם ונראית די עצבנית.
ניערתי את ראשי ונכנסתי לתיכון.

נכנסתי לשיעור ספרות, לא דיברתי עם אנשים כאן היום וגם לא אכלתי בקפטריה, אכלתי מאחוריי המושבים במגרש הפוטבול.
מישהו התיישב לידי, הייתי עם קפוצ'ון על הראש, כך שלא ראיתי מי זה. אבל היה לו ריח טוב, סבון ובושם גבריים כאלה.
המשכתי לצייר במחברת שלי עם הקפוצ'ון על ראשי.
"איך קוראים לך, שלגייה?" הקול הגברי של מי שיושב לידי שאל.
סובבתי את מבטי אליו.
אלוהים אדירים.. זה הנער הזה. "ליליאנה, אבל כמעט כולם קוראים לי לילי,"
"שם נחמד, לילי.." חייכתי אליו. "את בסדר? ראיתי שאכלת מאחוריי המושבים במגרש הפוטבול."
"כן.. אני פשוט אוהבת את השקט,"
"גם אני.." מלמל ומייד לאחר מכן הוסיף, "אני אייזק."
הנערה ממקודם, שאני מניחה שהיא אחותו נכנסה לכיתה.
היא יפהפייה.
היא גבוה ורזה עם שיער בצבע חום כהה ועיניים חומות-בהירות.
"זו גרייס, אחותי התאומה והבלתי נסבלת."
"למה? היא דווקא נראית נחמדה," הוא הניד בראשו. "אולי אלייך היא תתנהג נחמד, אבל שהיא לא תעבוד עלייך. היא מכשפה די גדולה." צחקקתי והוא חייך. "יש לך אחים?"
"אח אחד קטן, שון.. הוא גם די מעצבן, אבל אני צריכה להגן עליו."
"ממה?"
"מהחיים," הוא בחן אותי והנהן פעם אחת.
היא התיישבה שולחן מלפנינו וחייכה אליי. "חדשה?"
"כן.. מאתמול,"
"את הזונה של לומברדי?" בחנתי אותה בבלבול ואייזק נעץ בה מבט זועם. "אני לא זונה,"
"אבל את של לומברדי, נכון?"
"אני גרה איתו," הסכמתי. "איך את..?"
"אני לא יודעת איך זה היה בתיכון הקודם שלך, אבל כאן שמועות רצות מהר. החבר שלך סיפר לי שהוא הסיע אותה לכאן," היא אמרה לאייזק שהידק את לסתו. "אני לא ממש חלק מהמאפיה," לחשתי. "אני גרה אצלו בגלל שלא היה לי איפה לגור והוא חבר של אבא שלי." או לפחות היה חבר של אבא שלי.
"אז לומברדי לא זיין אותך?" הנדתי בראשי. "חבל, שמעתי שהוא מזיין טוב."
"הוא כן."
"איך את יודעת?" גרייס שאלה. "אני גרה איתו באותו הבית, גרייס, אני שומע את הצרחות של הבנות שהוא מזיין ואז רואה אותן יוצאת עם שיער פרוע, לחיים סמוקות, וריח של סקס.." היא הרימה את גבותיה וחיוך נפרש על פניה. "גרייס." אייזק הזהיר. "הוא מבוגר ממך בשמונה עשרה שנים."
"את חושבת שהוא מזיין גם גברים?"
"אני לא יודעת, למה את שואלת?" בחנתי אותה. "כדאי שיזיין את אייזק ויעזור לו לסתום את הפה!"
נשכתי את שפתיי בשביל לבלוע גיחוך.
אני מתחילה לחבב אותה.
הרגשתי רטט מהכיס שלי והוצאתי את הטלפון.
זו הייתה הודעה מאיידן: אני לא בטוח שאצליח להחזיק אותך היום, ליליאנה. יש לך מישהו שיכול להחזיר אותך או להגיד לניקי שתבוא?
ניקי? אף פעם לא שמעתי אותו קורא לה ככה, זה תמיד ניקול.
אני: אני אבדוק.
הם בחנו אותי. "זה היה איידן," לחשתי. "שאלת אותו אם הוא מזיין גברים?"
"לא, היא שאלה אותו איך משתיקים אחיות מעצבנות." אייזק החזיר. "האמת שלא שאלתי אותו כלום. אתם תוכלו להחזיר אותי הביתה?"
"אם זה כולל-"
"מיס האקסלי ומיס ומר טאקר." המורה הזהיר.
"סליחה, המאמן," כיווצתי את מצחי. "הוא לא רק מורה לספרות, הוא גם המאמן של נבחרת הפוטבול, המאמן שלי." הנהנתי פעם אחת וגרייס עוד פעם הסתובבה אלינו. "אם זה כולל פגישה עם איידן או ג'יימס, אני זורמת,"
"אני יודעת שלג'יימס יש אישה, נכון?"
"כן," היא חייכה חיוך מתוק והסתובבה בחזרה.

ꕥ

חנינו בבית של איידן ואייזק בחן את המקום.
"הרכבים האלו.." מלמל. "כן, הם יפים,"
"אין לך רישיון?" הוא שאל ובחן אותי. "יש לי, פשוט.. לא יודעת, הוא מסיע אותי לרוב המקומות שאני צריכה," הוא הנהן ונכנסנו למעלית.
"יש כניסה אחרת לבניין הזה, נכון?"
"כן, למה?"
"אני חושב שאני מתאמן כאן, אני די בטוח שפעם ראיתי את ג'יימס עם עוד מישהי והיא נגעה בעצמה, זה היה לוהט."
"כן.. זה נשמע כמו סופיה, היא בהיריון ממנו עכשיו."
גרייס סובבה אליי את הטלפון שלה. "את ראית את זה במציאות?" היא הראתה לי תמונה של איידן בלי חולצה, נראה שזה תצלום של פפראצי, אבל אין לי מושג.
אייזק גלגל עיניים.
"לא," לחשתי.
"יש לי יותר שרירים ממה שיש לו, גרייס. ממה את מתלהבת?"
"עליך אני יכולה לרכוב?"
"את לא יכולה גם עליו, גרייס." היא נאנחה והעבירה את ידה בשיערה.
"את יודעת שיש כאן גם מסעדה, מועדונים ומועדון חשפנות, נכון?"
"לא.. אני גרה כאן פחות משבוע," עניתי לאייזק שהעביר את ידו בשיערו.
"מועדון חשפנות?" שאלתי בבלבול. "כן. אני חושב שיש כאן גם מטווחים וזירות אגרוף."
"אתה יודע יותר ממני," מלמלתי בשקט.
הגענו לפנטהאוז והדלתות נפתחו, קצת מוזר, כי לא שמתי את הקוד.
ניקול ישבה עם סופיה בסלון והן הפנו את מבטן אליי.
"איידן וג'יימס כאן?"
"במשרד." סופיה אמרה והנהנתי.
"זו גרייס וזה אייזק, הם אחים."
"רואים." ניקול אמרה.
"אנחנו בחדר שלי," לחשתי והן הנהנו.

"זה חדר מושלם," גרייס אמרה שחיוך גדול מרוח על פניה. "ברצינות, זה מדהים. חסר כאן רק תמונה שלנו ו-" הדלת נפתחה ואיידן עמד שם.
הוא נעץ מבט באייזק ואז העביר את מבטו אליי ואל גרייס. הוא חייך אל גרייס בחזרה והיא הסמיקה.
"אני צריך לדבר איתך." הוא אמר והנהנתי.
יצאתי החוצה והוא בחן אותי. "מי אלו?"
"חברים שלי," לחשתי. "הוא גם חבר שלך?" הוא הדגיש את המילה חבר כאילו זה משהו רע. "כן.."
הוא נעץ בי מבט והנהן. "שון לא מרגיש כל כך טוב, הוא ישן בחדר שלו."
"בסדר, אם הוא מתעורר תגיד לו לבוא לחדר שלי."
"כן.. אני אגיד לו, בערב מיה ואית'ן ינחתו כאן עם ריס ואלה, והם ישנים כאן, חברים שלך יכולים להישאר לארוחת ערב אם הם רוצים."
"מיה ואית'ן?" שאלתי בבלבול והוא חייך.
החיוך שלו יפה כל כך, ברצינות.
הוא גם נראה צעיר בטירוף, באמת שלא הייתי נותנת לא יותר מעשרים וחמש..
"הקאפו של קנדה ואשתו, הם היו כאן לפני קצת יותר מחודש, אבל אית'ן עוזר לנו עם משהו אז הם באים לכאן עוד פעם. ריס הוא הקונסיליירי ואלה אשתו, הם יבואו עם ג'ואי, הילד שלהם, ויש את קולטון וקים, שכבר הכרת."
"אה, בסדר." בהיתי בעיניו והוא עיקל מעלה את שפתיו. "את חמודה, ליליאנה," אמר. "תחזרי לחברים שלך," הנהנתי וחזרתי בחזרה לחדר.
"מה הוא רצה?"
"להגיד לי לשאול אותכם אם אתם רוצים להישאר לארוחת ערב?"
"איתם?" היא שאלה וכיווצתי את מצחי. "ג'יימס ואיידן?"
"וריס ואית'ן וקולטון,"
"קולטון? זה המתאגרף הממש חתיך הזה שיוצא למסיבות עם איזו ילדה בת חמש עשרה ונועץ בה מבטים זועמים כל פעם שהיא מתמזמזת עם אחרים?"
"כן," אמרתי ובחנתי אותה.
יכולתי לראות את הגלגלים מסתובבים במוחה, או שהיא ממש חרמנית, או שהיא ממש מנסה לעצבן את אייזק.
"הוא לוהט," היא לחשה. "והוא פנוי,"
"ברצינות?" הנהנתי וחיוך נפרש על פניה. "חבל שאנחנו לא יכולים להישאר,"
"למה לא?"
"כי יש לי אימון ואבא ואמא ביקשו שאחזיר אותך לפני,"
"אני יכולה להחזיר אותה אם הם יסכימו לה להישאר כאן.. אתה תוכל ללכת לאימון ואני אחזיר אותה אחרי זה," הוא בחן אותי ואז אותה. "בסדר, בלי שטויות, גרייס."
"מה שתגיד.."