His sunshine [4]

ליליאנה (32)

אני מצטערת שהפרק עולה רק עכשיו, הטלפון שלי מת ולא הייתי בבית כמעט כל היום, אבל עכשיו יש טלפון חדש והכל בסדר❣️
המקרה היה חד-פעמי ומחר יעלה פרק ב-11 כרגיל🫶
קריאה מהנה💓
———

"טעים?" איידן שאל והנהנתי. "מאוד." הבאתי לו משולש והוא חייך.
"את לא אוכלת."
"אכלתי את כל הסושי, קצת מהפסטה וארבע משולשי פיצה. אני חושבת שאכלתי מספיק," הוא הניד בראשו וצחקתי. "מה זה לא?! אני בחיים לא אכלתי כל כך הרבה!"
"ואת אף פעם לא אכלת חודש,"
"אני ערה כבר יומיים, איידן." אמרתי. "ומה אכלת ביומיים האלו?"
"סלט, בעיקר.. אה, ואת העוגיות שסופיה הכינה אתמול,"
"נכון. אז תאכלי עוד, זאת אומרת, תאכלי עוד קצת מהפסטה, הפיצה שלי." צחקתי והנהנתי.
"היי," האחות נכנסה לחדר ובחנה אותנו. "את נראית טוב יותר," היא חייכה והנהנתי. "אחרי מגש סושי, פסטה ופיצה, כל אחד יכול להיראות טוב יותר."
"אני בטוחה." היא הנהנה וחייכה אליי. "אני רק אקח ממך בדיקות דם, בסדר?"
"כן.. אבל לא לקחתם לפני שעתיים?"
"לא שהודיעו לי," היא מלמלה.
היא לקחה ממני בדיקות דם, ושיצאה מהחדר אבא בדיוק נכנס, לידו קולטון וסופיה עם שון.
קולטון נראה זועם, ושון גם כן. בלעתי את רוקי שהם צעדו פנימה.
שון תיפס עליי וחיבק אותי. "אני שונא אותו."
"את מי, שון-שון?"
"את קולטון." צחקתי והנהנתי. "קל מאוד לשנוא אותו. זה או שאת-"
"קולטון," קים נאנחה. לא ראיתי אותה עד עכשיו. היא נראית עצבנית, עצובה וכועסת בו-זמנית. אם היא לא במחזור אין משהו שיסביר את זה.
"תפסיק לכעוס עליי." הוא התעלם ממנה. עכשיו הבנתי מה קרה, הוא בטח התעצבן על קים בגלל שהתמזמזה עם מישהו מהחברים שלו ואז כנראה שהוא הוציא את העצבים על שון.
"את הזדיינת עם האויב שלי!" הוא נהם וזה גרם לשון-שון להתכווץ.
אני לא חושבת שאי פעם ראיתי את קולטון זועם כל כך. "אני לא! אבל אם איך שאתה מתנהג עכשיו, היה מגיע לך שאעשה את זה-" איידן כחכך בגרונו וגרם להם להשתתק.
"אין לי כוח לשחק את הדמות של דומיניק, אז אני מבקש שפשוט תריבו במקום אחר,"
"אני לא רוצה לריב איתה, אבל היא לא פאקינג סותמת."
"אני כן, אתה פשוט מניאק." לחשה.
הוא גרר אותה החוצה. היה אפשר לראות שהם צועקים אחד על השני ואפילו קצת לשמוע. שון נשכב לידי ופגע בי איפה שירו בי, איפה שהתפרים.
גניחת כאב בקעה מפי ואיידן בחן אותי בדאגה ולקח ממני במהירות את שון. "שון, אתה זוכר שלילי נפצעה בבטן וזה כואב לה? אתה זוכר שאסור לגעת לה בפצע?"
"כן.. סליחה, לילי."
"זה בסדר," לחשתי.
קים חזרה לחדר בזעם. "אני שונאת אותו." אמרה.

"קים וקולט נוראיים, הם חייבים ללמוד להסתדר," איידן אמר לדומיניק, שהיה עם לוסיאנו על הידיים שלו כי הוא ישן, קייד שוכב לידי ורוז הלכה להביא לי גלידה.
בחנתי את קייד, יכול היה לי להיות ילד כזה..
הרגשתי את הדמעות דוקרות את עיניי. "למה את בואה?" הוא שאל. "אני לא בוכה, קייד," לחשתי וחייכתי אליו.
איידן בחן אותי, הוא היחיד שיודע. "אני ניסיתי לסדר את העיניינים ביניהם, אבל יש להם קשר מיוחד." ליקקתי את שפתיי ובחנתי את קייד עוד קצת. "בן כמה אתה בכלל?"
"נאיים,"
"שנתיים?" הוא הנהן וחייך אליי. "את פהפייה, ליליאנה," חייכתי אליו ופרעתי את שיערו. "גם אתה, קייד." לחשתי.
הוא המשיך לשחק בטלפון של דומיניק והיה נראה שהוא מחייג למישהו. "דומיניק, הוא התקשר למישהו," אמרתי והבאתי לו את הטלפון. הוא ניתק והחזיר את הטלפון.
איידן התקרב ונישק אותי. "נמאס לי מזה שיש פה מלא אנשים כל הזמן חוץ מבלילה, שאת כבר רוצה לישון, כי אני ממש רוצה לזיין אותך. לא זיינתי אף אחת יותר מחודש," הנהנתי. "אחרי שהם הולכים, מיה, אית'ן, סופיה וג'יימס באים לכאן עם שון,"
"תגיד להם שאני עייפה וישנה ושיבואו מאוחר יותר,"
"ואז לצאת שקרן?"
"לא היית משקר בשבילי?" שאלתי בקול פגוע והוא חייך ונישק אותי. "בשבילך הייתי עושה הכל, סאנשיין."
"הכל?"
"כן. הייתי הורג בשבילך, משקר בשבילך, הייתי מת בשביל, טוב? אני נשבע."
"אז אם היית יכול להיות זה שירו בו במקומי, היית עושה את זה?" שאלתי, הוא בחן אותי וליטף את הלחי שלי. "הייתי יורד על הברכיים ומתחנן שירו בי ולא בך, סאנשיין." חייכתי אליו והדלת שלך החדר נפתחה, רוז עמדה שם עם גלידה.
היא הביאה לי וחייכה. "איך את מרגישה?"
"יותר טוב,"
"איידן עוזר לך, הא?" הנהנתי ופתחתי את הגלידה והתחלתי לאכול. איידן בחן אותי שחיוך מרוח על פניו. "רוצה גם?"
"אני רוצה לאכול את השפתיים והכ-" הוא השתתק שרוז נעצה בו מבט זועם. "זה לא כאילו דומיניק לא אמר או אומר לך את זה, רוז," הוא לחש. הוא בחן אותה וחייך. "לפעמים אני מצטער על זה שהייתי דלוק עלייך."
"מה זה אמור להביע?" היא שאלה בזעם. "את מעצבנת אותי המון, הייתי מזיין אותך וזורק, כנראה.."
"זה לא כאילו לפני ליליאנה יכולת לצאת עם מישהו יותר מיומיים, אתה היית זונה ממין זכר לפני שהכרת אותה. אולי אתה עדיין כן, זה לא כאילו לא התנשקת עם חברה שלה בזמן שהיא היית-"
"אני לא נישקתי את גרייס!" הוא זעם והתכווצתי. "היא רצתה שאני אזיין אותה, רצתה שאנשק אותה, אבל לא עשיתי את זה!"
רוז בחנה אותו ולקחה ממני את קייד. "אמא," הוא נאנח. "תסיקי, את מסיקה לי,"
"סליחה? אני מציקה לך אדון?" היא דגדגה אותו והוא צחק.
איידן התיישב לידי, הזעם נטף ממנו, עיניו היו שחורות והוא לא היה מרוכז בכלל.
מעניין מה עובר בראשו עכשיו.
בדרך כלל הוא נראה טוב שהוא זועם.. והוא נראה טוב גם עכשיו פשוט בצורה אחרת..
"איידן?" הוא העביר את מבטו אליי והוא קצת התרכך.
עיניו הכחולות בחנו אותי ונאנחתי. התיישבתי ועברתי לשבת עליו, זה כאב קצת, אבל לא היה לי אכפת.
הצמדתי את שפתינו, הוא נתן לי לשלוט בנשיקה וזה גרם לי לחייך לשפתיו.
"אני אוהב אותך," הוא לחש. "ואני נשבע שגרייס ואני לא עשינו כלום, היא ניסתה להזרים אותי אבל אל הסכמתי, אני נשבע."
"אני מאמינה לך, איידן." נישקתי אותו עוד פעם. "אני אוהבת אותך ואני סומכת עליך, ואני בטוחה שלא עשית איתה כלום."
"אני גם אוהב אותך." הצמדתי את מצחי למצחו והוא נשף בהקלה. "אבל עשיתי ביד," מלמל. "עשיתי ביד כל כך הרבה פעמים.. באיזשהו שלב חשבתי שהזין שלי ינשור."
"קשה לך לא להזדיין חודש, איידן?"
"יותר מחודש, וכן. זה היה קשה מאוד.. אבל זה היה שווה את זה, כי עכשיו את איתי ואני יכול לנשק אותך כמה שאני ארצה ולזיין אותך כמה שאת תרצי." צחקתי והוא נישק אותי. "לעזאזל, ששכבת כאן לחשתי לך כל כך הרבה דברים.. בעיקר שאת האישה הכי יפה שראיתי אי-פעם, שאני צריך אותך כאן, שאני אוהב אותך ואני צריך שתתעוררי." חייכתי אליו והוא ליטף את הלחי שלי. "לפעמים.. פאק, לפעמים שממש הייתי מתגעגע אלייך, הייתי מוריד לך את הבגדים ומנשק את כל הגוף שלך,"
"היית יורד לי?" שאלתי בהלם, מפשיט אותי ומנשק את כל הגוף שלי?
"לא, רק נשיקות קטנות, אני אראה לך שנוכל להיות לבד," הנהנתי והוא חייך אליי.
היה שקט במשך כמה זמן, נשכתי את שפתיי ובחנתי אותו. "באיזה שבוע הייתי?"
"שישי," הרגשתי את הדמעות דוקרות את עיניי עוד פעם והשפלתי את מבטי.
הוא חיבק אותי ונישק אותי. "זה לא הגיע לך," הוא לחש. "אבל אני מבטיח לך.. פאק. אני מבטיח לך שאנחנו נתחתן ואת תביאי לנו ילדים, אני מבטיח לך ש-"
"נתחתן? אתה רוצה להתחתן איתי?"
"את לא היית רוצה להתחתן עם עצמך?" הנדתי בראשי והוא צחק. "צודקת. את קשה לפעמים.."
"מניאק,"
"כן.. את צודקת," גלגלתי עיניים והוא השכיב אותי בחזרה במיטה.
הוא נשק למצחי ופיהקתי. "אני חושבת שלא תצטרך לשקר לאית'ן וג'יימס," מלמלתי והוא גיחך. "כן.. באמת כדאי שתלכי לישון,"