אני שונאת אותו.
מתעבת אותו מכל נשמתי.
וזה הדדי.
אני שונאת את הקרבה אליו, אני שונאת להסתכל עליו, אני שונאת כל דבר
שקשור אליו.
אבל לא יכולתי להתמודד עם המשיכה.
לא יכולתי.
לא משנה עד כמה שנאתי אותו, הייתי מודעת אליו.
לכמה שהוא מושך.
הוא יפה תואר, עיני...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
״אם תצעקי אהרוג אותך במקום. את רוצה להתחנן? תעשי את זה, לא פאקינג אכפת לי. זה רק גורם לזה להיות מהנה יותר.״ קולו הצרוד של אנטון עבר באוזני.
הרגשתי סחרחורת, לא הרגשתי את גופי מהמותניים עד לכפות רגליי.
למרות שרציתי לצעוק שוב, מוחי לא נתן לי. קפאתי במקום, נתתי לו להמשיך לחרב את גופי עד שיגיע לפורקן.
״פאק, זה היה כל-כך פאקינג מספק.״ הוא יצא ממני בתנופה, מוריד את הקונדום, קושר וזורק לרצפה. ״מה את אומרת? עוד סיבוב? בעצם, אפילו יותר טוב, אזיין אותך מאחור.״
הוא הוציא עוד קונדום מכיס מכנסיו, מתחנן לגלגל על איברו אך מיהרתי לבעוט במפשעה שלו בחוזקה. אנטון התקפל ותפס באיברו, בזמן שנשאר לי שמתי את התחתונים שלי ואת השמלה שזרוקים על רצפת הרחוב.
לא היה לי אכפת מהנעליים שלי, פשוט מיהרתי לברוח כמה שיותר מהר. ״לעזאזל,״ מילמלתי בבכי כשזיק של כאב עבר בין רגליי. ״אוקיי, פשוט לחזור הביתה ואני אוכל לנוח.״
נשמתי נשימה עמוקה ויצאתי מהסמטה ברישול.
קמתי, מיוזעת וללא נשימה. תפסתי את הסדין שלי בחוזקה, מנסה לשחרר את הלחצים שלי, אך זה לא עבד. באופן מאוד מוזר, היה בוקר כבר.
לבסוף, החלטתי לקום מהמיטה ולעשות את אירגוני הבוקר שלי - לצחצח שיניים, לשטוף פנים ומעט קרמים - ויצאתי מהחדר, מתקדמת מחוץ לאגף של מדלין וישר למטבח.
נכנסתי למטבח, אף אחד לא היה שם, פשוט נכנסתי ופתחתי את הבוקר בכוס מים.
לפתע, ג׳ון נכנס למטבח, לא זורק אפילו מבט קטן לעברי, מתקדם למגרות ומוציא כוס לשתייה חמה. השיער שלו היה מבולגן, הוא לבש רק מכנס קצר שחור ללא חולצה.
״ג׳ון,״ קראתי לו, אך הוא לא ענה, לא העיף מבט לעברי, רק המשיך להכין את הקפה שלו.
נאנחתי, ממשיכה לשתות את הכוס מים שלי. קול צעדים קטנים נשמעו מתקרבים למטבח, הנחתי שזאת מדלין אז חיכיתי שתכנס.
בחורה שטנית נכנסה למטבח, לובשת מכופתרת לבנה שאפשר לראות שגדולה עליה בכמה מידות, וחצאית מיני. פניי נעשו זועפות, ניסיתי להשאר אדישה למצב.
