My amor {2}

פרק 19- להחליק

״בוקר טוב, סלינה. אם את פה כנראה שדניס סיפר לך שבשבוע - שבועיים הבאים, את תתלמדי על הליכה במסלול, מכוון שאת סוג-של חדשה בתחום.״ הבחורה הברונטית שנראת בסביבות הגיל ארבעים, הושיטה
את ידה אליי כדי שאלחץ אותה.

״כן,״ אישרתי ולחצתי את ידה. ״גיברת..״ חיכיתי שתגיד את שמה. ״אוי, כמה לא מנומסת אני,״
היא נתקה את ידה מידי וחייכה אליי. ״אאידה.״ היא אמרה ואני חייכתי חזרה.
״אוקיי, בואי נמהר,״ היא הרימה שניי ספרים עבים והושיטה לי אותם.

שמתי אותם על ראשי וניסיתי לייצב אותם.
אאידה סובבה את ראשה אליי וציחקקה, ״מה?״
שאלתי בבילבול. ״אוי, סלינה, את צריכה לקרוא אותם. את תגיעי לשלב של לשים אותם על הראש בקרוב.״ היא אמרה בין ציחקוק לציחקוק.

״הו,״ מילמלתי בגיחוך והסטתי את מבטי לג׳ון שנשען על השולחן שדניס יושב בו ומגחך.
גילגלתי את עיניי אליו ועשיתי לו פרצוף, בתגובה, הוא קרץ לי וגרם לפניי להפוך לזועפות.
״רגע,״ נעצרתי כשהבנתי מה אמרה לי. ״את רוצה שאקרא אותם? את שניהם?״ אמרתי בבילבול.

בבקשה שלא.

״אני ארחם עליך, תקראי רק אותו.״ היא לקחה ספר אחד מידיי והשאירה לי את הספר העבה השני.
נאנחתי והתהלכתי לפנה של החדר, התיישבתי ופתחתי את הספר.

הגעתי לעמוד מאה עשרים, הספר זה עד עמוד שש מאות, כל מה שקראתי בנתיים זה על יציבות.
״אלוהים, איזה שעמום.״ מילמלתי ודיפדפתי בין הדפים.
שמתי על הספר בצד שמאל שלי, קמתי ממקומי והלכתי לשירותים. ״לאן זה?״ אאידה שאלה.
״לשירותים.״ עניתי והיא הנהנה.
התאים כולם היו פתוחים, אך לא הייתה לי כוונה להכנס לאחד מהם.

התיישבתי על השיש, שמתי את רגלי עליו והוצאתי את הטלפון מכיס הטרנינג שלי.
נכנסתי לאנשי קשר והתקשרתי לסייל.
״היי, לינה. מה חדש?״ היא שאלה, למרות שעברו בקושי יומיים מאז שראיתי אותה, רציתי לדבר איתה בכל זאת לדבר איתה.

״משעמם. אאידה - הבחורה שאמורה ללמד אותי ללכת על מסלול - נתנה לי ספר של שש מאוד עמודים ללמוד.
אמרתי לה שהלכתי לשירותים והתקשרתי אלייך.״ אמרתי והיא ציחקקה. ״מה איתך?״ שאלתי אותה והיא נאנחה. ״כמו תמיד, קורעת את התחת בעבודה המזדיינת הזאת, כשאני מקבלת גרוש וחצי על כל שעה.״
היא מילמלה באנחת ייאוש.