My amor {2}

פרק 36- עבר

- עבר, לפניי המקרה שקרה עם אנטון -

״עכשיו כולם לחדר אוכל, בצילצול בחזרה לכיתות.״ המורה קבעה ואני נאנחתי באי רצון. ״אני לא רוצה עוד שעה מתמטיקה.״ אמרתי, קמה ממקומי ומסדרת את חצאית תלבושת האחידה שלי.

״גם אני לא,״ סייל אמרה, מתקדמת איתי לחדר אוכל.
״היי, בנות, איך הלך השיעור?״ לוקה נכנס ביני לבין וסייל, שם את ידיו על כתפינו ומשך אותנו אליו מכל צד.
״נחמד,״ אמרתי, מביטה בסייל מהצד השני ורואה אותה משפילה מבט טיפה.

״בכל מקרה, תפסיק להציק לנו.״ ציחקקתי, תפסתי בידה של סייל ומשכתי אותה איתי לחדר אוכל.
״לינה,״ הקול שלו. רק הקול שלו גרם לחיוך שלי לעלות.
״אנט.״ חייכתי אליו, מסמנת לסייל להכנס בינתיים וכך היא עושה.

אני ואנטון היינו חברים קרובים, בערך.
השתמשנו בשמות חיבה, לא תמיד הסתובבנו ביחד, אבל יצאו כמה פעמים שכן.
לוקה לא אוהב את הקרבה שלי אל אנטון, ואני כמו תמיד, אומרת לו שהוא חייב להרגע.

״תוכלי אולי להביא לי את השיעורים של מתמטיקה משיעור הבא? אני מתחנן להבריז.״ הוא אמר והתקדם אליי, גורם לי ללכת אחורה. ״להבריז? זאת השנה האחרונה, אתה צריך ציונים טובים.״ אמרתי לו והוא גילגל את עיניו.

״בשביל זה יש לי אותך.״ הוא חייך, התקדם אליי יותר וגרם לי להתקע בקיר. ״נו, סלינה, רק השיעורים האלה.״
הוא אמר. ״זה מה שחברים עושים, לא? עוזרים אחד לשני?״ הוא קירב את ראשו אליי והרגשתי את פניי מאדימות. ״כ-כן! כן.. אני אתן לך.״ נלחצתי כשראשו התקרב אליי.

מגניב. תודה, לינה.״ הוא נשק ללחיי ונכנס לחדר אוכל.

לעזאזל.
________
- שבוע אחרי -

״עכשיו עשרים שכיבות סמיכה לבנות, חמישים לבנים.״ המורה לספורט התחילה לצעוק ולגרום לקולה להדהד בין קירות האולם ספורט.

הייתי בין הראשונות שסיימו את בשכיבות סמיכה ונשכבתי ישר על הרצפה.
״אז, אחות תאומה, שוב ראשונה?״ לוקה התיישב ליד גופי השכוב על הרצפה.

״כן, אני רק מחכה לסייל.״ אמרתי, מתהפכת על הבטן.
צפיתי באנטון מסיים את השכיבות סמיכה, קם על רגליו, מדבר עם המורה לשנייה ואז יוצא מהאולם.