My amor {2}

פרק 26- שריטות

עבר השבוע, אנחנו בדיוק חזרנו לאחוזה לאחר הטיסה הארוכה שעברנו.

לא הפסקתי לחשוב על השיחה שלי ושל סלינה, בכלל.
ההודעות לא הפסיקו, היא באה לחדר שלי במלון כל פעם ששלחו לה הודעה, או שקרה משהו.

״היי, ג׳ון, אני יוצאת.״ מדלין אמרה כשנעמדה מולי, בכתף הימנית שלה תלוי תיק שחור. ״לאן?״ שאלתי אותה. ״אימונים.״ השיבה.

״עכשיו? הרגע חזרנו מטיסה של שמונה שעות, מדלין.״ אמרתי והיא נאנחה. ״אתה יודע, אני עדיין לא ממש טובה, אם אני רוצה להיות טובה אני צריכה להתאמן. רק התחלתי.״ היא אמרה.

״את רוצה שאסיע אותך?״ שאלתי אותה, מתכוון לקום.
״לא,״ היא אמרה ועצרה אותי. ״זה בסדר, רק רציתי להודיע לפניי שאני יוצאת.״ היא אמרה בקול שקט.
״אני אדבר עם אחד החיילים,״ אמרתי, מוציא את הנייד שלי.

דיפדפתי בין השמות באנשי קשר.
ידעתי בדיוק למי אני אתקשר, לחייל שאני סומך עליו בדרך כלל. ״מרסל,״

״כן, בוס?״ הוא אמר בקול קשה. ״מדלין יוצאת, תסיע אותה ותחזיר אותה, תיהיה צמוד אליה.״ אמרתי.
״כן, בוס.״ קולו היה רובוטי, ניתקתי את השיחה והחזרתי את מבטי למדלין.

״תצאי, תעמדי ליד הרכב שלי, הוא יגיע.״ אמרתי חה והיא הנהנה בחיוך.
ליוויתי אותה לדלת, מביט שמקבל באמת מגיע וכשאני רואה שהוא נכנס לרכב, אני מרשה לעצמי להכנס לאחוזה.

התקדמתי למטבח, שם אני מוצא את סלינה יושבת על איד הכיסאות באי, עוצמת עיניים ושותה בקבוק מים חדש. ״חשבתי שאת ישנה.״ אמרתי כשהתקדמתי אליה.
״ישנתי,״ השיבה, פוקחת את עינייה וחושפת את עינייה הכחולות עמוקות.

״סיוט?״ שאלתי אותה, יודע את התשובה. כן.
תפסתי את סלינה באה לשתות מים באמצע הלילה לא מעט פעמים, עכשיו לא לילה, אך היא ישנה.
בהתחלה חשבתי שהיא סתם מגזימה עם סרטי אימה או משהו כזה, ואז היא ספרה לי שזה כמו סיוט ממקרה מהעבר.

היא הנהנה ולגמה מהבקבוק. ״זה לא היה כזה ארוך, אבל זה כן היה מפחיד.״ הודתה.

״מה קרה שם?״ שאלתי אותה, מפנה את גופי אליה.
היא עצמה את עינייה ונשכה את שפתיה, נאנחת.
״אני מעדיפה לא לספר,״ היא אמרה והמשיכה לנשוך את שפתיה בחוזקה.