My amor {2}

פרק 42- הנסיכה שלי

״נתראה בקרוב.״

״נתראה בקרוב.״

״נתראה בקרוב.״

״נתראה בקרוב.״

״נתראה בקרוב.״

״נתראה בקרוב.״

לעזאזל.

אני עדיין חושב על המשפט שאמרתי לה.
אני יושב בחדר הפגישות, ואני רק חושב עליה.
אני לא יודע איך אצליח לתפקד ככה.

״ג׳ון?״ קולו של אבא הדהד בראשי והוציא אותי מהמחשבות. ״מצטער. תחזור על מה שאמרת.״
הזדקפתי במקומי. ״הפוליטיקאים היו פה ממש עוד כמה רגעים, תצא מזה.״ אבא אמר.

״אדוני,״ סיסיליה נכנסה לחדר הישיבות, ראשי וראשו של אבי התרוממו אליה. ״הפוליטיקאים כאן.״ עדכנה אותנו, יצאה וסגרה את הדלת אחריה.
ממש שנית לאחר שיצאה, שלושה פוליטיקאים נכנסו לחדר הישיבות.

״קלוזו,״ הפוליטיקאי הראשון לחץ את ידי ואת ידו של אבי. אחריו גם השניים האחרים. התיישבנו כולנו במקומות, אבי הדליק את המחשב ופרש את המסמכים הרבים מולי.

לא הייתי מרוכז, בכלל. לא הקשבתי למילה שהפוליטיקאים ואבי אמרו. לא יכולתי להפסיק לחשוב על זה שמשהו לא בסדר.
משהו בחזרה שלי לצרפת לא בסדר.

״בני,״ קולו של אבי שוב קטע את מחשבותיי.

תקשיב לו.
זה חשוב.
תפתח את הפאקינג אוזניים.
תפסיק להתעסק בזה.

״נתראה בקרוב.״

פאק.

רכנתי קרוב לאוזנו של אבי, ״אני מצטער, אני חייב לפרוש מפה.״ לחשתי בזמן שהפוליטיקאים משוחחים בניהם. ״אתה לא יכול, זה לא מקצועי.״ אבא נזף בי.
״אתה לא מבין, אני חייב ללכת. אני לא מרוכז. אני חייב לעשות משהו חשוב.״

״חשוב?״ אבי שאל והביט בי. ״ממש חשוב.״ השבתי.
״בסדר. אני אטפל בהם. חסר לך שזה לא חשוב כמו שאמרת.״ אמר ואני הנהנתי אליו.
ללא מילים נוספות, קמתי ממקומי ויצאתי מחדר הישיבות.