אני שונאת אותו.
מתעבת אותו מכל נשמתי.
וזה הדדי.
אני שונאת את הקרבה אליו, אני שונאת להסתכל עליו, אני שונאת כל דבר
שקשור אליו.
אבל לא יכולתי להתמודד עם המשיכה.
לא יכולתי.
לא משנה עד כמה שנאתי אותו, הייתי מודעת אליו.
לכמה שהוא מושך.
הוא יפה תואר, עיני...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
הבטתי בסלינה יוצאת מהשירותים, טוב, הבטתי בתחת שלה. אומנם אני שונא אותה, אבל אני לא אשקר, לראות אותה מורחת את הליפגלוס הזה על השפתיים שלה- היה הדבר הכי מושך שראיתי אי פעם. ״אז, מה קורה ביניכם?״ לורי שאלה שהתקרבה אליי באיטיות. ״כלום.״ אמרתי ויצאתי גם אני מהשירותים ולורי אחרי. ״זה פשוט שהייתם קרובים, כאילו..כמעט נשיקה.״ היא אמרה בקול נמוך.
״זה לא עיניינך, לורי.״ אמרתי בקרירות והמשכתי בדרכי לשולחן. התיישבתי במקומי ולורי התיישבה לידי. ״אני יודעת שאני לא הייתי אמורה להתעסק בעיניינים שלך, שרק הזדיינו ושאנחנו כלום. אבל, אם אתה רוצה, אנחנו יכולים לפרוש וללכת למועדון שלך, אני אפצה אותך במציצה.״ היא לחשה לאוזני. אני אף פעם לא מוותר על מציצה או זיון, אבל היום- היום אני צריך להסיע את סלינה.
״אני לא יכול.״ עניתי ללא היסוס והיא נאנחה ונשענה לאחור בכיסא שלה. ״אז אתה לא מבריז איתה?״ קולה של סלינה הדהד באוזני. חייכתי חיוך קטן והבטתי בה, ״את רוצה שאני אבריז איתה?״ היא סובבה את פניה אליי, ״תעשה מה שבא לך, לא אכפת לי.״ היא אמרה ונגסה בפסטה שלה. ״ואחר-כך מי יסיע אותך הביתה?״ ״אני אלך ברגל.״ היא אמרה וליקקה את שפתיה בגלל הרוטב של הפסטה. ״אם את אומרת, אני אבריז איתה.״
״יודע מה? אני בכלל רוצה לחזור הביתה. אתה לא יכול להבריז איתה עכשיו.״ היא אמרה וגרמה לי לגחך. ״אז למה כל השיחה הזאת הייתה עכשיו?״ שאלתי. היא גילגלה את עינייה ולקחה עוד ביס מהפסטה. הרוטב נמרח על שפתיה ולשונה יצאה כדי ללקק אותו, שוב.
פאק.
הדבר היחיד שחשבתי עליו זה על שפתיה העבות. אני יכול לצפות בלשון שלה מלקקת את שפתיה הדמדמיות כל חיי. ״אתה זה שבוהה עכשיו.״ היא אמרה אבל אני עדיין צפיתי בשפתיה זזות. לפתע היא קמה על רגליה ומשכה בידי כדי שאקום ממקומי. ״דניס, אנחנו זזים.״ היא אמרה, הוא הנהן וקם גם הוא. ״טוב, נתראה מחר, תבואי בזמן.״ הוא אמר לה והיא גילגלה את עינייה. הנחתי כמה שטרות על השולחן, יד נשית נגעה בגב ידי וליטפה אותה.
״מה אתה אומר שנתראה מאוחר?״ לורי שאלה. לא היה כזה מאוחר, השעה הייתה שתיים עשרה בדיוק. התעלמתי ממנה, הלכתי ליציאה של המסעדה וסלינה אחרי. נכנסתי ללמבורגיני וחיכיתי שגם היא תכנס. ״תודה שפתחת לי את הדלת, אתה ממש ג׳נטלמן.״ היא אמרה בגילגול עיניים. ״אין בעד מה.״ היא נחרה בבוז וסובבה את ראשה לחלון. _______ ״מאד, חזרנו!״ סלינה צעקה, אך לא נשמע שום קול. ״היא בטח ישנה, אני אלך אליה.״ היא אמרה, התקדמה לאגף של מדלין. אני הלכתי לאגף של ההורים שלי, האמת, אבא שלי כבר לא גר פה יותר. הוא החליט שהוא עובר לאחוזה אחרת ושאני ומדלין נשארים פה. כנראה שאמא שלי ידעה את זה אבל בכל זאת באה לכן.
״את ערה.״ מילמלתי כשנכנסתי וראיתי את אמי כותבת מכתבים. ״כן. בוא, שב.״ היא אמרה ואני התיישבתי במיטה מול השולחן כתיבה. ״אני..אני מאוד מצטערת על כל השנים האלה. באמת, אני רוצה רק את הטוב למדלין.״ היא אמרה ושלחה יד ללכי שלי, אך אני הורדתי את ידה לפניי שנגעה בי.
הכעס בעבע בתוכי, ״ואת חושבת שאת יכולה לתת לה את הטוב הזה?״ שאלתי אותה בכעס. אנחנו כבר גדולים. אולי מדלין תמימה, אבל אני לא אוכל את השיט של אמא שלנו. ״תראה, אני אשאר פה קצת עד שאני אלך לגמילה. ואני אנסה להפסיק עם הסמים.״
״את לא תנסי, את תפסיקי. אני אשלח אותך לגמילה אם אראה שהמצב שלך לא משתנה.״ אמרתי לה ללא רגש, קמתי ממקומי והיא הנהנה אליי. ״תודה, ג׳ון.״ היא אמרה, אך אני כבר יצאתי מהחדר. יצאתי מהאגף של הורי, התקדמתי לאגף של מדלין ומשם ישר לחדר שלה. פתחתי את דלת חדרה והצצתי טיפה. היא ישנה, חשבתי שאולי היא תנסה לדבר עם אמא, כנראה טעיתי.
יצאתי מהחדר, התקדמתי לחדר של סלינה ונכנסתי ללא לדפוק. היא עמדה ממש ליד הקיר, בדיוק לבשה מכנס פיג׳מה קצר והיא הייתה ללא חולצה. היא הסתובבה במהירות לראות מי זה ואז כשראתה אותי היא לקחה את החולצה שלה ושמה אותה. הספקתי לראות את העגיל בבטן שלה, זה הדבר השני הכי מושך שראיתי. הראשון זה הליפגלוס.
״אתה לא יודע לדפוק?״ היא שאלה בכעס. ״אני שמח שלא דפקתי.״ אמרתי והבטתי במכנס הקצר שלבשה. ״מה אתה רוצה?״ לא עניתי, רק צפיתי בשפתיה זזות, שוב. ״אתה שוב עושה את זה.״ ״עושה מה?״ שאלתי אותה. ״בוהה בשפתיים שלי כאילו אתה רוצה לטרוף אותן. זה מה שעשית במסעדה.״ היא אמרה ללא טיפה של היסוס ושמה את ידייה על מותניה. ״אולי אני באמת רוצה לטרוף את השפתיים שלך.״ אמרתי והתקרבתי אליה באיטיות.
היא הלכה אחורה ונתקעה בקיר. ״את רוצה שאני אטרוף את השפתיים האדמדמיות שלך?״ לחשתי לה בזמן שהמשימות שלה מתחזקות. ״תעני, לינה.״ הנחתי את ידי על מותניה, היא הביטה בעיניי, כאילו היא מתהפנטת והנהנה באיטיות.
אניבאמתלאיודעמהאניעושה.
הורדתי את מבטי לשפתיה, לא בזבזתי זמן וטרפתי אותן. __________________________________ חגשמח❤️
