My amor {2}

פרק 4- לשחרר

כבר היה ערב, החזרתי את סלינה לאחוזה ולאחר כמה שעות כשהשעה הייתה עשר, נסעתי להמועדון שלי -׳לה ליאון׳-.

הגעתי למועדון, אך ממש לפני שנכנסתי צילצול טלפון נשמע. הוצאתי את הטלפון מכיסי והבטתי בשמה של מדלין. ״מאד, מה קרה?״ שאלתי אותה כשעניתי. ״היא חזרה, ג׳ון. אמא, היא חזרה.״ היא אמרה בקול לא שמח כמו בדרך כלל. אני יכול להבין אותה.

אמא שלי מכורה, היא נרקומנית. אנחנו לא ראינו אותה הרבה זמן. בזמן האחרון אבי רוצה לפרוש מתפקיד הקאפו של פריז, אז זה אומר שאני אהיה הקאפו.
ומתי שאבי סיפר לי את זה, הוא סיפר את זה קודם לאמי.
לא ידוע למה, אבל זה מה שעשה.
ומאז, היא לא מפסיקה להתקשר ולשלוח הודעות, אני עונה לפעמים, כי אני לא רוצה שהיא תרגיש שהבן שלה מזניח אותה, למרות שזה מה שהיא עשתה לי ולמדלין.

״פאק, איפה היא עכשיו?״ שאלתי את מדלין. ״היא בחדר שלה, היא אמרה שהיא לא תצא עד שתבוא.״ היא אמרה בקול שקט. ״אוקיי, תשארי רחוקה ממנה. גם את וגם סלינה.״ אמרתי וניתקתי במהירות.

לעזאזל עם האמא המזויינת הזאת.

נכנסתי למועדון במהירות, סורק אותו.
עיניי נקעו על הנקודה שחיפשתי. התקדמתי אל הבחורה במהירות וכשהיא הבחינה בי היא קמה ממקומה.
״היי,״ היא אמרה. ״בואי נגמור עם זה כבר. אני רק רוצה להזדיין.״ אמרתי בקרירות והיא הנהנה במרץ.

אני רק צריך פאקינג לשחרר.
לשכוח מהכל.

הלכתי למשרד שלי והיא אחריי.
תוך שניה כבר היינו ללא בגדים בכלל.
״דרך אגב, קוראים לי לורי.״ היא אמרה כשבזמן שהיא מנשקת את צווארי. ״אני יודע.״ לא הוספתי יותר מזה וזרקתי והיא נשכבה על הספה. הוצאתי את הקונדום מהמגרה ליד וגילגלתי על איברי בזמן שהיא שוכבת על הספה שבמשרדי. נשכבתי מעליה ונדחקתי לתוכה בחוזקה.
______
״לקח לך הרבה זמן להגיע. איפה היית?״ סלינה אמרה שנכנסתי בדלת של האחוזה. ״איפה מדלין?״ התעלמתי משאלתה. ״ישנה. עכשיו, איפה היית?״ היא שאלה. ״זה לא עניינך.״ אמרתי בלי להביט בה.

לעזאזל, היא חתיכת קרציה.

עקפתי אותה באדישות והלכתי לחדר של הורי.
נכנסתי לחדר, והדבר הראשון שראיתי זה את גופה של אמי שוכב על המיטה, היא הייתה חיוורת.
״פאק,״ מילמלתי והתיישבתי לידה. ״ג׳ון..״ היא מילמלה כשפקחה את עינייה. ״ילד שלי—״
״למה חזרת? למה דווקא עכשיו?״ שאלתי אותה מבלי להקשיב למה שהיה לה להגיד.

״ג׳ון, ילד שלי..אני בתקופה קשה. אני צריכה מישהו שיתפל בי.״ היא אמרה בקול צרוד, עינייה היו אדומות.

היא פאקינג מסוממת.

קמתי ממקומי, ״תלכי לישון, נדבר מחר כשתהיי פיקחת.״ אמרתי לה, ומבלי להביט לאחור, יצאתי מהחדר.

התקדמתי לאגף שלי, פתחתי את דלת חדרי וסלינה נחשפה מולי. ״אף פעם לא יהיה לי מנוחה ממך.״ נחרתי בבוז. ״לחודש הזה? לא.״ היא אמרה וקמה ממטתי.
סרקתי את רגליה החשופות,

השורט הזה..

״מה את רוצה, סלינה?״ שאלתי אותה כשהרמתי את עיניי מרגליה. ״איפה היית? מדלין חיכתה שתגיע, אבל לקח לך פאקינג שנים, אז היא נרדמה.״ היא נזפה בי.
״לא עניינך.״ חזרתי על המשפט שאמרתי לה קודם.
״תראה, זה לא שבאמת אכפת לי איפה היית, אני רק רוצה לדעת מה היה כל-כך חשוב שלא באת לקראת מדלין.״ היא אמרה.

״הייתי צריך להיות שם ברגע שניתקתי, אני יודע.
אבל הייתי צריך לשחרר.״ אמרתי לה, ואמרתי לה את האמת. ״לשחרר? ממש אתה צריך לשחרר?״ היא אמרה בכעס. ״זה לא עניינך, סלינה. רצית לדעת למה לא באתי ישר שניתקתי, אמרתי לך. עכשיו, עופי לי מהחדר.״ אמרתי לה ללא טיפת היסוס.

היא גילגלה את עינייה ויצאה מהחדר.
___________________________________
מקווה שאהבתם את הפרק💋
אוהבת הכי בעולםםםםם 3>