אני שונאת אותו.
מתעבת אותו מכל נשמתי.
וזה הדדי.
אני שונאת את הקרבה אליו, אני שונאת להסתכל עליו, אני שונאת כל דבר
שקשור אליו.
אבל לא יכולתי להתמודד עם המשיכה.
לא יכולתי.
לא משנה עד כמה שנאתי אותו, הייתי מודעת אליו.
לכמה שהוא מושך.
הוא יפה תואר, עיני...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
הבנתי שאני לא אשמה בשלב מסויים, כעסתי על ג׳ון שגרם לי להרגיש ככה.
כשהוא התנצל, הייתי מופתעת שבכלל פנה אליי, לא חשבתי שהוא יעשה את זה מכיוון שהוא היה נראה כל-כך כועס בצילומים. אחרי שפירק את פניו של ג׳ייק והרס את המצלמה של אליוט באכזריות, יכולתי להבין עד כמה.
לוקאס וכריסטיאן נשארו עוד קצת, הם בעיקר עם ג׳ון.
נכנסתי לחדר שהיה אמור להיות הישן שלי, אך מכיוון שאני מסוכסכת עם ג׳ון, החלטתי לישון רחוק ממנו. פתק קטנטן בצבע לבן נח על מיטתי. ויכולתילהשבעשהואלאהיהפהכשיצאתימהחדר.
הרמתי אותו בסקרנות וקראתי את המילים הכתובות על הדף.
׳תיצאיהחוצה.׳
אלה המילים היחידות שהיו כתובות, גורמות לי להיות סקרנית יותר. ידעתי שזה מג׳ון, אך לא ידעתי מה הוא רצה.
ביומיים האחרונים, התחמקתי ממנו לא מעט, לא עניתי להודעות שלו ולא לשיחות. ראיתי כמה מתנות ופתקים שהוא השאיר לי, אך לא הגבתי להם, למרות שרציתי. פאק, כמה שרציתי. הוא הביא את המתנות המחממות לב, הוא כתב את המילים הנכונות.
הוא כתב את המילים הנכונות בזמן הלא נכון.
עשיתי את דרכי לדלת הכניסה של האחוזה המפוארת, יוצאת מחוץ לאחוזה ופוערת את עיניי. ״מה, לעזאזל, הדבר הזה,״ השתנקתי, מתקרבת יותר ומביטה טוב יותר. הבטתי בבוגאטי השחורה שהייתה עטופה בסרט אדום.
״הינה הרכב שלך.״ קולו היפייפה של ג׳ון נשמע לצידי. ״ואני מבין שאהבת.״ הוסיף. ״אלוהים, ברור ש—״ הורדתי את החיוך שלי ונעצרתי, נזכרת שאני כועסת עליו כשקצת כסף לא יגרום לי לשנות את דעתי.
טוב, זהלא׳קצת׳כסף, זהפאקינגבוגאטי. מההבעיהשלך? עוד פעם הקול הפנימי הזה, שמופיע ברגעים שאני לא רוצה אותו ולא צריכה אותו.
״זה.. זה נחמד.״ עקפתי אותו, מחייכת לבוגאטי באושר ומסתירה את זה מג׳ון. ״בחייך, אמור..״ ״המתנות שלך לא ישנו את דעתי,״ אמרתי נחושה, לא מביטה בו מכדי לא להשבר וליפול לזרועותיו.
