My amor {2}

פרק 41- נתראה בקרוב

פקחתי את עיניי, מביטה בג׳ון הישן. נרדמנו כשהוא בתוכי, כל הלילה. הוא לא זז יותר מדיי, מה שלא גרם לי לי להתעורר.

״בוקר טוב, בלונדי.״ העברתי את ידי בשיערו הבלונדיני.
עיניו נפקחו באיטיות, כשהוא מבחין בפניי הוא חייך, מקרב את ראשו אליי ומנשק אותי במצח. ״בוקר טוב, אמור.״ תנועה קטנה שלו גרמה לכוס שלי להתכווץ ולהתגרות.

גנחתי בשקט, עיניו בחנו אותי בשעשוע. ״מתנועה קטנה? באמת, סלינה?״ קולו הצרוד מהבוקר היה משועשע מתמיד. ״אמור?״ קולו הדהד בראשי.
״מה?״

״אני ומדלין צריכים לחזור לצרפת, יש פגישה חשובה שהקדימו לי.״ השיב לי. ״מה? אבל הייתם אמורים לחזור רק מחר.״ אמרתי בעצב.

לא רציתי שיטוסו, לא רציתי שהמערכת יחסים שלי ושל ג׳ון תיהיה בשלט רחוק.

״אין לי ברירה, אנחנו חייבים לטוס היום. הפגישה מחר בעשר בבוקר והטיסה היא שבע שעות.״ אמר ואני נאנחתי. ״טוב, בסדר.. אני.. אני מבינה..״ אמרתי בקול שקט.

הוא הכניס את ראשו בין השדיים שלי ונאנח. האנחה שלו דיגדגה אותי ואני ציחקקתי.
״אתה חייב להפסיק לעשות את זה, זה מדגדג.״
״נעים לי שם, אני חושב שאשאר שם.״ ראשו לא יצא בין שדיי.

״טוב, אני חושבת שאתה צריך למהר לצאת משם כי אתה צריך לארוז את הדברים שלך בחזרה למזוודה, אתם יוצאים עוד כמה שעות.״ הזכרתי לו והוא נאנח.
״בסדר.״ הוא הרים את ראשו ויצא מתוכי באיטיות.

״קדימה, אתה צריך להתחיל לארוז.״ אמרתי בשקט, קמתי ממקומי, או שלפחות ניסיתי.
שניה אחרי התרחקתי בחזרה על המיטה עם כאבי תופת בין רגליי. ״אלוהים,״ פלטתי בקול שקט.

״לעזור לך?״ קולי של ג׳ון היה משועשע. ״אני יכולה להסתדר לבד, בלונדי.״ אמרתי וקמתי בקושי רב מהמיטה.
_________
״בוקר טוב,״ אני וג׳ון נכנסנו למטבח. לוקה, מתאו, פבלו, מדלין וליאנה נמצאים שם. ואיתם איידן הקטן בידיים של ליאנה.

״בוקר.״ ליאנה אמרה בחיוך. ״למה את צולעת?״ מדלין שאלה. ליאנה נחנקה מהקפה שלה והביטה בי בשעשוע.
״כן, לינה. למה באמת?״ היא כמעט פרצה בצחוק. ״אלוהים, אל תשאלו את זה. אני לא רוצה להיות מצולק כשאשמע למה.״ לוקה אמר בגועל.