My amor {2}

פרק 40- יום-הולדת

קמתי מנשיקות חמות על כתפי, פקחתי את עיניי באיטיות ובחנתי את ג׳ון. ״בוקר טוב, אמור.״

אני תוהה לעצמי אם הוא זוכר משהו מאתמול.
אבל ברור שהוא לא.

״בוקר טוב.״ השבתי בשקט, לא מסתובבת אליו.
״מה קרה?״ שאל, קולו צרוד. ״כלום. אני חושבת שאני אקום עכשיו.״ התיישבתי והנחתי את רגליי על הרצפה הקרה.

התקדמתי בצעדים קטנים לאמבטיה, עושה את אירגוני הבוקר הקבועים שלי, יוצאת מהאמבטיה ומתיישבת על המיטה. אחרי נכנס ג׳ון, לוקח לו עשרים דקות את שהוא יוצא גם הוא.

הוא התיישב על המיטה, לצידי. קמתי מהמיטה, אך תוך שניות ידיו משכו אותי אל חיקו ועטפו את כולי. ״לאן את הולכת?״ ג׳ון שאל. ״לאכול.״ אמרתי והוא עדיין לא שיחרר את אחיזתו בי.

״את חושבת שאני שכחתי.״ הוא קבע ואני נאנחתי. ״אני זוכר את מה שקרה אתמול, אמור.״ אמר ושפתיי אוטומטית התעקלו לחיוך קטן.

״אה, כן? מה אתה זוכר בדיוק?״ הסתובבתי אליו, מביטה בו בציפייה. ״טוב, שהיינו במועדון, את המקרה עם הבחורה ההיא, את זה שבאנו לפה אחרי שהשתכרתי, יש משהו ששכחתי?״ הוא שאל בחיוך קטן.

״לא..״ גירדתי בראשי במבוכה. התבאסתי, אך לא הראתי את זה. ״טוב, אני אלך.״ אמרתי, מנסה להשתחרר מאחיזתו. ״אני רק צוחק איתך, אמור.״
״אני זוכר הכל.״ הוא לחש לאוזני וצימרר את עורי. ״הכל?״

״אם זה שאני אוהב אותך כולל, אז כן.״ הלב שלי קפץ והחסיר פעימה. הבטתי בו קפואה לגמרי.
״ג׳ון—״ נקטעתי על ידי דלת נפתחת, הסטתי את מבטי לדלת, מביטה במדלין. ״סליחה שהפרעתי. סלינה, אנחנו יכולות לדבר?״

הבטתי בג׳ון לשנייה עד שעניתי, ״כן, ברור.״
קמתי מהמיטה ויצאתי איתה מהחדר. ״אני יודעת שהפרעתי ואני ממש-ממש מצטערת. אבל..״
הבטתי בה, מחכה שתמשיך את מה שרצתה להגיד.

״יש משהו שאני יודעת, ג׳ון לא רוצה לספר. האמת הוא לא סיפר לאף אחד, אני חושבת שהוא אפילו בטוח שאני לא יודעת,״ היא התחילה לספר בזמן שיצאנו מהאגף שלי. ״לג׳ון יש יום-הולדת היום.״ תוך שנייה השתרר בינינו שקט.

״למה הוא לא רוצה לספר?״ שאלתי אותה והיא משכה בכתפיה. ״איזה מתנה אני אקנה לו? אולי פשוט אכין לו עוגה? אני לא יודעת!״ אמרתי כשכבר הגענו למטבח.
״אפילו הדברים הקטנים יכולים להיות מרגשים, סלינה.״