My amor {2}

פרק 12- כוס מים

פאק.
הריח הגברי שלו,
הנוכחות שלו,
הפנים שלו,
השפתיים שלו..

הכל קורץ לי. ״מה את אומרת?״ הוא תפס במותני והסתכל לתוך עיניי. ״רק לילה אחד, אני ואת, ללא רגשות.״ חזר על מילותיו. פניו היו קרובות לשלי, נשימותיו הורגשו על על שפתיי, ידיו שוטטו על מותניי.
אני לא מחבבת אותו,
אני לגמרי שונאת אותו.

אבל, אני לא מצליחה להתעלם מהתשוקה שמבעבעת בתוכי. ״כן, או לא?״ הוא שאל והביט בעיניי.
הינהנתי באיטיות, ״מילים, סלינה.״
״כן.״ אמרתי בקול צרוד מתשוקה.
הוא קירב את ראשו אליי, האפים שלנו נפגשו ושפתינו היו שניה מלהתנגש. ״לינה, אני מצטערת שאמרתי לג׳ון שאת פה. אני פשוט—״ קולה של מדלין נשמע אחרי שדלת חדרי נפתחה.

״אה, אני...אוי, אלוהים.״ היא מילמלה ואני הסתובבתי אליה בזמן שג׳ון נאנח. ״הכל בסדר, לא קרה כלום. לא עשינו כלום.״ אמרתי והבטתי בג׳ון לשניה. ״ג׳ון בדיוק עמד ללכת.״ אמרתי וג׳ון הרים גבה. ״קדימה, לך.״ אמרתי לו והוא גיחך ויצא מהחדר. נאנחתי והתיישבתי במיטתי, מדלין התיישבה לידי, ״את יודעת, זה בסדר.״
״מה בסדר?״ הבטתי בה בבילבול. ״לרצות מישהו. או במקרה שלך, לרצות משהו, להכחיש את זה ולהמשיך להראות שאת שונאת אותו.״ היא אמרה ואני פערתי את עיניי.

״את לגמרי משוגעת.״ ציחקקתי. ״אני ממש לא. אני יכולה להרגיש את מה שיש ביניכם.״ היא ציחקקה וקפצה עליי בחיבוק. ״עכשיו אני בטוחה שאת משוגעת.״
מדלין היא מורכבת. מכל הזמן שהכרתי אותה, היא נפתחת יותר ויותר. היא מאוד ביישנית, אבל היא יכולה להיות פתוחה ומדברת רק עם אנשים שקרובים אליה.
מתי שפגשתי אותה, לא החלפנו מילה.
היא תמיד הייתה עם ג׳ון או ליאנה. ואז בטיסה שהייתה לנו בפעם הראשונה למסיבת אירוסין, דיברנו לא מעט כשליאנה נרדמה.

״אני רואה את זה. אתם חמודים ביחד.״ היא אמרה שנתקה את החיבוק ואני נחרתי בבוז. ״אני לא רוצה אותו.״ אמרתי ושילבתי את זרועותי על חזי.

לא שיקרתי.
לא רציתי אותו.
לא במובן של אהבה.
רציתי אותו רק ללילה.
ללא רגשות.
בדיוק כמו שהוא אציע.
אך משהו חוסם אותי, משהו מהעבר. משהו שגורם לי לרצות לקחת סכין ולרצות לסיים את החיים שלי במקום.
הזכרונות האלה, הבן אדם הנוראי הזה..
לחשוב על זה שהוא עדיין מסתובב שם, ללא מישהו שיעצור אותו מלהגיע אליי.