אני שונאת אותו.
מתעבת אותו מכל נשמתי.
וזה הדדי.
אני שונאת את הקרבה אליו, אני שונאת להסתכל עליו, אני שונאת כל דבר
שקשור אליו.
אבל לא יכולתי להתמודד עם המשיכה.
לא יכולתי.
לא משנה עד כמה שנאתי אותו, הייתי מודעת אליו.
לכמה שהוא מושך.
הוא יפה תואר, עיני...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
ישבתי על כיסא השיזוף מול הבריכה של המלון עם משקפיי שמש של ורסצ׳ה, משקיפה על ג׳ון שעומד עם סיגריה דלוקה בין שפתיו והבחורה הברונטית ההיא מהחוף שעומדת לצידו.
פתטי, אנייודעת.
אבל לפניי שעה - בחוף - אין בחורה אחת שעברה אותו מבלי לעשות עיניים או לפנות אליו. וזה חירפן אותי, מה שאני יודעת שגרם לו לשעשוע.
הרמתי את משקפיי השמש שלי והנחתי אותן מעל ראשי, צופה יותר טוב בג׳ון ובבחורה ההיא מהחוף.
הבחורה הברונטית הניחה את ידה על החזה שלו וליטפה את הקעקועים שעד לפניי שעה אני ליטפתי. הרגשתי את פניי נעשות אדומות מכעס, הסטתי את מבטי בגילגול עיניים.
מבטו של ג׳ון הופנה אליי בזמן שהוא הוציא את העשן של הסיגריה מפיו. ברגע שקלט את מבטי הזועף הוא חייך בשעשוע והסיט את מבטו לבחורה שוב, נצמד אליה ועוטף אותה בזרועותיו.
מזדיין.
הוא לחש לה משהו באוזן שגרם לה להאדים ולנשוך את שפתיה. גילגלתי את עיניי, שמתי חזרה את המשקפיי שמש שלי והסטתי את מבטי מהם.
המשכתי להשתזף, למרות שהדבר היחיד שרציתי לעשות זה להסיט את המבט אליהם. ״לינה,״ קולו של מתאו נשמע וגרם לי להרים את המשקפיים מעל ראשי שוב ולהביט בו.
