אני שונאת אותו.
מתעבת אותו מכל נשמתי.
וזה הדדי.
אני שונאת את הקרבה אליו, אני שונאת להסתכל עליו, אני שונאת כל דבר
שקשור אליו.
אבל לא יכולתי להתמודד עם המשיכה.
לא יכולתי.
לא משנה עד כמה שנאתי אותו, הייתי מודעת אליו.
לכמה שהוא מושך.
הוא יפה תואר, עיני...
״אחריך.״ אמרתי, תוך כמה שניות דניס עמד מולנו. ״לורי, ההפסקה נגמרה, חזרה לעבודה.״ הוא אמר ומחא כפיים. ״מה? היא הייתה ממש קצרה.״ היא אמרה בזעף.
״אמ..״ הוא הביט מאחורינו ואז החזיר את מבטו אלינו. ״אבל אנחנו רוצים לסיים מוקדם היום.״ הוא אמר והיא גילגלה את עינייה.
״בסדר..״ היא מילמלה. ״אני אתפוס אותך אחר-כך.״ היא קרצה אליי ועקפה את דניס. ללא להוציא מילה מהפה, דניס מיהר לעזוב את המקום ולהתרחק ככל האפשר.
הסתובבתי בחזרה לאחור, סורק את האזור. סלינה עדיין עמדה מול אליוט, אך היא מסתכלת עליי. גיחכתי שהבנתי לאן דניס הסתכל כדיי למצאו את התירוץ העלוב הזה. קרצתי אליה, יודע שזה יעצבן אותה.