My amor {2}

פרק 50- פתקים

״הינה זה,״ הבחורה הושיטה לי את הקופסה המעוצבת.
הינהנתי אליה, מסתובב ויוצא מהמבנה עם הקופסה בידי.

- שעתיים אחרי -

״סי, בחייך, אני רוצה כבר להגיע לחדר, למה את מתעכבת ככה?״ אני מביטה בה בייאוש. ״אני...״ היא מילמלה, מביטה אל עבר האחוזה פעמים רבות ממושב הנוסע. ״סייל?״ קראתי והיא הביטה בי במהירות.

״מה קורה? למה את מסתכלת לשם כל הזמן?״ שאלתי אותה והיא גילגלה בגרונה, הביטה במסך הטלפון שלה והוציאה אוויר בחיוך מתוק לאחר שנשמע צילצול הודעה מהטלפון שלה. ״אפשר לזוז עכשיו,״ היא יצאה מדלת המכונית, סוגרת אותה אחריה.

״מה זה היה?״ שאלתי כשיצאתי גם אני ונעלתי את הבוגאטי שלי. ״כלום. בואי נזוז.״ היא אמרה, תופסת בידי ומתקדמת לאחוזה. אנחנו נכנסות לאחוזה, מחייכות לשלום לליאנה, מדלין, מתאו, פבלו, לוקה, כריסטיאן ולוקאס שבסלון הגדול.

לאחר מכן, אנחנו מתקדמות לאגף שלי ושל ג׳ון, כשפתחתי את דלת החדר, הבחנתי בקופסה השחורה עם הסרט הורוד שקשור בצורת פפיון. ״מה זה?״ אמרתי בבילבול, מתקדמת למיטה, פותחת את הקופסה באיטיות ופוערת את פי.

״לא נכון!״ אני מביאה בקופסה פעורת פה. ״אלוהים, זה אפילו יותר יפה במציאות!״ אני מרימה את השמלה השחורה מהצדדים ונושכת את שפתיי. היא הייתה שמלה שחורה, ארוכה עם שסע עמוק בצד הרגל, הכפפות שלה - שמגיעות עד למרפק היד, אפילו עוקפות אותו קצת - נמצאות בצדדים של השמלה.

אני יודעת, היא פשוטה. אבל אני אוהבת אותה.

״סייל, זאת השמלה שהראתי—״ הסתובבתי אליה, אך הפסקתי לדבר והבטתי בה במבט חמור. ״את קנית אותה?״ שאלתי אותה אך היא נענעה את ראשה לשלילה וחייכה. ״לא אני,״ היא מצביעה על הפתק הלבן שמונח בצד השמלה.