(בתמונה למעלה, דימיטר)
פרק 3
"שביעיסטים, בעוד שבועיים תתחיל תקופת המבחנים". המשפט הזה, שאמרה המורה יום אחד, הכניס את כולם ללחץ. הבחינות האלה הן שיקבעו את כניסתם לשנה השמינית והפחות חשובה.
את קאי זה לא עניין, אם יצליח או לא.
הוא חזר הביתה והחליף בגדים. ברי שוב התחילה לדבר איתו על אחותה של בת' הזו. "והיא אמרה שיצא לה להכיר את פאקינג איאןן!!" אמרה בהתלהבות.
הוא חייך לעצמו על התלהבותה הטיפשית. מצב רוחו היה ממש בסדר היום כי היום הגיע היום הראשון שלו במסעדה.
מאז אותו הלילה שרדף אחריה, אמילי לא הופיעה יותר. ועברו כבר אחד עשר ימים. הוא הרגיש יוצר משוחרר כך אבל גם הרגיש רגשות אשם על זה שהוא מרגיש ככה.
כשהוא הגיע למסעדה, קיבל סינר עם הסמל של המסעדה והוא עבד כמו שלמד עם ארתור. השתדל לחייך ללקוחות, ולהגיש את האוכל בחביבות. אבל זה היה קשה. רק בשעה הראשונה הוא הספיק להפיל שלוש צלחות.
אחרי ארבע שעות עבודה קשוחות שבהן הוא באמת השקיע, נכנסו קבוצת אנשים למסעדה. במשמרת עם קאי היו עוד שלושה מלצרים וקופאית, אבל מאחר וזה היה יומו הראשון ארתור הורה להם להשאיר לו לעבוד יותר.
אז הוא חיכה שיתיישבו בנוחות והלך אליהם. "שלום, תרצו להזמין כבר או שאמתין שתתלבטו?" שאל בשיא נחמדותו. הם כנראה היו בעלי עסק חשובים או משהו דומה כי הם לבשו עניבות והרכיבו משקפיי שמש שחורים. כשפנה אליהם, אחד הגברים הוריד את משקיפו
כדי להיטיב להביט בו והסתכל עליו במבט משועשע. "נתלבט". אמר באיטיות. כבר ממבט ראשון קאי חש אליו שנאה. אבל כמובן, הוא לא הראה את זה וחזר לעבודה. אחרי כמה דקות סימן לו אותו הגבר לבוא כדי לקחת הזמנה. "אתה הבן של ויקטוריה?" שאל לפתע. זה היה פתאומי. קאי הפיל את המגש שהחזיק. האיש צחק. צחוקו היה לא נעים לשמיעה. "היא אימך, נכון?" לחץ עליו. "מי אתה, אדוני?" שאל אותו קאי. "שמי ג'ונאס." אמר האיש בקולו האיטי בחיתוך דיבור יחודי. הוא הוציא מכיס חליפתו כרטיס ביקור והושיט לקאי. קאי הביט בכרטיס. ומייד החזירו לגבר. "אתה הבן שלה?" שאל אותו שוב ג'ונאס. "כן, אז מהי הזמנתכם?" שאל קאי והתעלם מחקירת ג'ונאס. וג'ונאס צחק שוב. "ארבע פעמים מנת שניצל צהריים." אמרה אישה נוספת שישבה שם. "בלחמנייה, באגט או בצלחת?" שאל. "שתיים לחמנייה שתיים באגט". השיבה וחייכה אליו. "אין בעיה". אמר קאי.
הוא הלך למטבח לקחת את האוכל. הוא היה עצבני. מי האיש הזה ולמה לעזאזל הוא יודע שאני הבן של אמא שלי. חשב. הוא ראה את האישה שישבה איתם וחייכה אליו אומרת להם כמה מילים וקמה ממקומה. היא באה אליו. "הי ילד. אמרתי להם שהלכתי לשירותים. תקשיב לי טוב. לעולם אל תענה לשאלותיו של ג'ונאס שמעת? הוא לא בחור טוב. הכרתי את אמא שלך. אבל לא אגיד לו את זה. שמי בקי". היא תקעה בידו פתק מכווצץ. "אם אי פעם תצטרך משהו." חייכה והלכה. הוא לא הספיק להגיב. הוא רצה לשאול אותה מאיפה מכירה את אימו, מאיפה ידעו שהוא בנה... אבל היא הלכה כבר והתיישבה חזרה עם הגברים.
אחרי שהגיש להם קינוח והביא להם חשבון, הוא ישב בדלפק. קבוצת האנשים ניגשה אליו לפני יציאתם, לומר תודה על השירות. ג'ונאס נשען על הדלפק כדי להחליף עם קאי כמה מילים. מאחוריו בקי עשתה לו פרצוף שאמר: תזכור מה אמרתי, והם יצאו מהמסעדה והשאירו את ג'ונאס לדבר איתו. "אז". פתח ג'ונאס, "שאמסור לויקטוריה דרישת שלום בשמך?" הציע, ולא נתן לקאי לענות וישר המשיך. "תבין, אני לא יודע את שמך, אבל ישר ראיתי שאתה הבן שלה. אתה דומה לה כמו שתי טיפות קפה. מתי יצא לך לדבר איתה פעם אחרונה"? שאל.
"אני לא יודע על מה אתה מדבר, ג'ונאס אדוני." אמר קאי בשלווה.
ג'ונאס חייך. "בסדר. להתראות בנתיים". אמר ויצא מהמסעדה.
קאי היה עצבני. הוא כיוון אצבע שלישית מאחורי גבו המתרחק של האיש.
_____________
הוא הגיע לביתו. פתח את השער, הדליק סיגריה ונכנס הביתה. הוא הפעיל את השירים ונשכב על מיטתו עייף מהיום הארוך. לובלי התמקמה על חזהו כרגיל, הוא ליטף אותה באיטיות.
הוא שמע קולות מדברים.. בריאן חזרה ואיתה עוד שתי בנות. בריאן באה לחדרו כדי להודיע לו על בואן, והבנות עמדו מאחוריה כביכול משאירות פרטיות אבל הן ראו הכל. "רגע מה". אחת מהן אמרה והזיזה את בריאן כדי להביט בו. "קאי?" היא ראתה אותו שרוע על מיטתו ללא חולצה, סיגריה בפיו וידו מתחת לראשו מפגינה כמות שרירים.
"אלינור?!" הוא התרומם במהירות ולובלי החליטה הצידה וייללה באומללות.
"מה לעז..." אמרו שניהם.
"מה את עושה פה?" שאל קאי. "מה היא עושה פה?" נפנה לאחותו.
"הבאתי אותן לראות את החדר שלי.. חשבתי שאתה עוד בעבודה אבל כשנכנסנו ראיתי את המפתחות שלך..." אמרה בריאן בבלבול.
אלינור התרחקה מעט. הוא היה נראה כל כך טוב בסביבת הנוחות שלו...
הם יצאו מהחדר של קאי. והוא הביט טוב טוב בשתי הבנות שעמדו מולו עם אחותו. "רק רציתי להראות לבת'..."- התחילה בריאן אבל הוא קטע אותה. "בת'?" הוא תמה. הוא הסתכל בנמוכה יותר מהשתיים ובאמת זיהה אותה מהבית של דימיטר. הוא הביט קודם בבת' ואחכ באלינור ונפל לו האסימון...
"אלינור את אחותה של בת'?" שאל וידע כבר מה התשובה.
שתיהן ג'ינג'יות, והקטנה נראת בגרסת מיני של הגדולה, איך היית כזה טיפש? חשב.
אחרי שהן יצאו קאי פנה אל בריאן. "לא אמרת לי שבת' היא החדשה עם האחות." אמר.
"לא חשבתי שזה פרט חשוב". השיבה.
אה, זה לא פרט חשוב אבל כל מה שחפרת לי על אחותה של בת' כן חשוב? הוא חשב לעצמו. "ומה קשור להראות להן את החדר שלך?" שאל.
"אלינור מכירה את איאן.." ענתה לו.
החדר של אחותו היה מאוד... זועק אפשר להגיד.
לא ראו את הקירות. כל החדר שלה היה מלא בפוסטרים של הזמר האהוב עליה, איאן צ'ייס,
בחור מוכשר בן 18 שפרץ רק בשנה שעברה.
קאי נהג לקרוא למוזיקה שלה "זבל שצעירים מוכרים לצעירים".
"בסדר". אמר קאי ונאנח.
בריאן חייכה. היא קיוותה שזה מה שיקרה. היא רוצה שאלינור ואחיה יכירו.
היא ידעה שהוא לא יהיה מעוניין אבל החליטה להיות חצופה וללכת על זה.
___________
מאז שהגיעו בת' ואלינור לבית הספר, לפני שבועיים, בריאן מבלה איתן הרבה, קאי לא היה סגור על מה הוא חושב על זה. הוא ידע שאחותו מכבדת ולא תגיד עליו יותר מידי דברים אבל הפריע לו שהיא מסתובבת עם מישהי מהשכבה שלו שמסוגלת להפיץ דברים. אבל היות ולא יכל להגיד לה עם מי להסתובב, הוא נאלץ לסבול מידי פעם את נוכחותן של בת' או אלינור או לפעמים שתיהן בביתו.
"מה עם קייטי? את לא חברה שלה יותר?" שאל את ברי יום אחד. "חברה." השיבה. "אז למה את כבר לא מסתובבת איתה?"
"אולי תפסיק לחקור אותי?" קראה בתגובה, והוא עזב את העניין.
"אנחנו יכולים לדבר?" ביקשה אלינור מקאי אחרי ניצחון של הקבוצה שלו בשיעור ספורט אחד.
"שוט". אמר.
"לא כאן, בוא ניפגש מתישהו". הציעה.
"לא יכול". השיב לה בחוסר עניין.
"מה זאת אומרת?" היא לא הבינה.
"זאת אומרת שאני מעדיף שלא". הסביר. לא בעצבים, לא כעס, הוא באמת התכוון למה שאמר לא בקטע רע. אבל היא קצת לקחה את זה אחרת.
"בסדר.. אז מה אתה עושה השבוע?" שאלה אותו בנימת קול שונה מהקודמת.
"מתאמן." אמר. והוא הבין שהיא מחכה שיציע פתרון חלופי. "את יכולה לבוא לחדר כושר". אמר לה. "שלח לי כתובת". ביקשה. הוא הוציא את הטלפון שלו ותוך דקה הטלפון שלה השמיע צפצוף הודעה. "סגרנו". אמרה.
מזה שבועיים לא ראה את אמילי. והוא לא ידע מה הוא מרגיש עם העובדה. מצד אחד היה בודד, מצד שני גם ככה מעולם לא דיברה איתו.
___________
"עם מי את מתכתבת ככה שעה ומחייכת?" שאל קאי בגוננות של אח גדול את בריאן. "ממתי נהיית כזה קנאי?" שאלה אותו בציניות, היה לה מצב רוח טוב.
"לא נהייתי קנאי". הגן על עצמו.
"רק שאלתי מי הבחור החדש". הוא קרץ.
היא זרקה עליו כרית מהספה. "אה לא נהיית קנאי?"
"בואנה מה את נלחמת בכריות בואי לפה". צחק וזרק עליה בחזרה. "הי! חצוף". צעקה והגנה על עצמה בכרית נוספת כשהוא התקרב עם הכרית הגדולה. "אח דייי". היא קראה אבל צחקה. לובלי הצטרפה אליהם והשאירה על הכריות שזרקו כמות גדולה של שיערות חתול מפוספסות.
"טוב תשמעי אני יוצא לחדר כושר." אמר לה קאי. "תמשיכי להתכתב עם הניו בויפרינד..." צחק וחטף עוד כרית היישר בפרצופו.
"אהלן". הוא אמר לאלינור שכבר חיכתה לו בחוץ בחליפת ספורט כחולה ושניהם נכנסו. היא חייכה. פעם ראשונה שאמר לה שלום ראשון. "מה נשמע?" שאלה. "בסדר, מה שלומך?" השיב. חיוכה התרחב. "אני בסדר. מה קרה יש לך מצב רוח טוב?" השיבה. "כן". אמר סתמית. הוא טיפס על אחד ההליכונים במכון בלי אוזניות. ציפה שתתחיל לדבר. היא לא מיהרה, ועלתה גם היא על הליכון לידו. במכון היו שירים מקפיצים כאלה שגרמו להם ללכת בקצב. אחר כך היא התיישבה על אחת מספות העור הקטנות והביטה בו מרים משקולות ומזיע. "אתה מתאמן הרבה?" שאלה.
"כן". השיב. "אני אוהב את זה".
"יש לך מטרה להגיע אליה?" שאלה אותו.
"לא." הוא אמר.
"מה זאת אומרת? איך אפשר להתאמן בלי להציב לעצמך יעד, או מטרה להגיע אליו?" תהתה.
"אפשר." אמר.
"תסביר." ביקשה.
"אני אוהב את זה. זה מפיג מתחים. אז אני פשוט מתאמן עד שנמאס". אמר לה.
"ונמאס?" שאלה בשקט.
"לא." הודה.
"אז מי עושה את זה?" היא לא הבינה.
"אדם שעושה משהו בלי לדעת מתי יפסיק הוא אדם מיואש". אמר בגלוי לב.
שניהם שתקו והיא חשבה על דבריו.
"על מה רצית לדבר?" שאל לפתע.
"אה.. כן.. אני אגיד פשוט ככה ישר. אני מרגישה שאתה שונא את הנוכחות שלי.." היא אמרה. והתכוונה להמשיך בדבריה, אבל הוא עצר אותה. "אני לא שונא את הנוכחות שלך". אמר לאט ובשקט. זה נגע בליבה יותר משהתכוונה. "אתה מתנהג אליי קצת מגעיל אתה יודע.." היא לחשה, כאילו אם תלחש זה ייחשב כאילו לא אמרה את זה. אבל הוא שמע. "אני יודע". אמר.
"וזה מוכרח להמשיך?" היא שאלה ומייד התחרטה על זה. "קשה לי אפילו עם חיבוב חד צדדי..." אמרה כי כבר אין מה להפסיד אחרי שאמרה את הדברים האחרים. "את רוצה לספר לי מה עברת?" ביקש. הוא ישר הבין.
"אני כמו שאתה יודע הבת של המפקח. וזה לא תמיד כיף. יותר נכון, אף פעם לא. אני לא יכולה לספר את זה לאף אחד כי יש לי כבוד לאבא שלי, שבטוח לאנשים יהרס ממנו הרושם. אבל לך.. אני חושבת שזה לא ישנה.. הוא מתנהג חרא. לא הוא לא מכה אותי או משהו, אבל הוא פשוט לא מדבר איתי ועם אחותי. ברצינות. בכלל לא. מתעלם מקיומנו. מדבר איתנו רק כשהוא כועס. אמא שלי בבית חולים כבר חצי שנה, יש לה מחלה שבסוף מתים ממנה. אין מה לעשות איתה. רק לחכות לסוף. והיה אחד שאהבתי ולא אהב אותי חזרה וזה תמיד יפגע בי, כי הוא היה עם החברה הכי טובה שלי, שאני הכרתי לו. וכן, אני יודעת שסיפרתי לך עכשיו בתימצות את כל חיי, ואני יודעת שיצאתי סופר קיטשית ולא אכפת לי, פשוט כל החיים אפילו חיבוב לא קיבלתי. וכמה שזה נשמע ילדותי זה כואב". אלינור סיימה. היא לא בכתה. דיברה כרגיל כאילו זה רק חלק נשכח מהעבר. קאי לא ידע מה הוא עושה. הוא התקרב אליה.. ממש קרוב.. הוא הביט בעינייה שצבען חום שקד, היא הייתה נמוכה ממנו. הוא התכופף. שיערה נח בחן על כתפה והיא לא זזה.
הוא רכן לעברה...
YOU ARE READING
אהבה לרוח/Love For A Ghost
Lãng mạn(זיכרון) *היא תפסה בשולי חולצתו. "אני אוהבת אותך קאי". לחשה. שיערה השתפל על גבה בחוסר אחידות. עיניה היפות היו מלאות בדמעות. והוא כעס עליה. "לא! את לא תגידי את זה ותלכי!" הוא צעק ושחרר את ידיה מעליו. "יודעת מה, תלכי! אני לא מעוניין לראות אותך!"* הז...
