אהבה לרוח/Love For A Ghost

פרק 11- "רק לא יום שלישי, אמא שלך תתחרפן".

(בתמונה למעלה, ניקו)
פרק 11
נשמעה דפיקה בדלת. בריאן הביטה בקאי במבט מבולבל, הוא היה נראה מנומם והלך לחדר שלו. אז בריאן פתחה את הדלת. והיא הייתה בשוק למראה הג'ינג'ית שעמדה בפתח, עם עיניים נפוחות. "אלינור, מה קרה?" מיהרה להכניס אותה. "זאת שאלה קצת... לא משנה... אני יכולה לישון כאן הלילה?" ביקשה אלינור ומחתה את עינייה בגב ידה. "את רוצה שאקרא לקאי?" הציעה בריאן והושיטה לה כוס מים. אלינור התיישבה בכיסא ליד הדלפק והתחילה לבכות. "ברי! למה את בוכה מה קרה?" הגיע קאי מהחדר.. ואז ראה את אלינור שעוד לבשה את שמלת הערב על הדלפק. "אה." אמר. הוא לא ידע איך להגיב. "מה היא עושה כאן?" שאל את בריאן. "אשאיר אתכם לבד". אמרה בריאן והלכה. קאי לא זז ממקומו ואלינור רק המשיכה לבכות. אחרי כמה דקות שהם היו ככה, קאי התקרב. "מה קרה?" שאל. "אני מצטערת שצעקתי עליך". אמרה אלינור. "בגלל זה את בוכה?" שאל. "אבא שלי רוצה שאפרד ממך". אמרה. הוא חיכה שתמשיך. "אבל אני לא רוצה לעשות את זה". הוסיפה. "אז?" שאל. "הוא.. לא נותן לי לישון בבית.." גמגמה בתשובה. "מה??? אני הולך לדבר איתו!" קרא. "מה, לא,לא, רק זב חסר עכשיו." אלינור עצרה בעדו. "אני רק.. תהיתי.. אם אוכל לישון כאן הלילה". היא לחשה. "תשני". זרק קאי. הוא עוד כעס עליה על התנהגותה מקודם ולא התכוון לדבר איתה הרבה והיא שמה לב לכך. "קאי.. אני מצטערת..." אמרה. הוא לא השיב ופנה אל חדרו. "ברי!" קרא והיא הופיעה והלכה לדבר עם אלינור. "את רוצה להכנס להתקלח או משהו?" הציעה בריאן, ואלינור הנהנה בפנים מרוחות באיפור שנמרח מדמעותייה.
כשיצאה מהמקלחת היא פנתה לחדר של בריאן, לבושה רק במגבת. "את צריכה בגדים?" שאלה בריאן ועזבה מיד את הנייד שלה. "כן." אמרה אלינור. בריאן פתחה את הארון שלה. "קחי מה שאת רוצה". אמרה. "תודה". השיבה ופנתה לבחור לה בגדים. "יש פיג'מות בצד אם את מתכוונת לישון בקרוב". אמרה בריאן. אלינור נאלצה להודות שהמלתחה של בריאן מדהימה, היה הכל מהכל ובסטייל טוב. היא הוציאה פיג'מה חורפית בצבע בז' בייסיק ופנתה לבריאן במבט שואל. "לא מפריע לי.. אבל את יכולה ללכת לחדר האורחים או לאמבטיה להחליף.." אמרה לה בריאן ואלינור חשה הקלה והלכה להחליף בגדים בחדר הצמוד. הפיג'מה הייתה נוחה מאוד, ואלינור הייתה אסירת תודה שבחרה ללכת דווקא לבית שלהם. "יפה לך". אמרה לה בריאן כשנכנסה. אלינור חייכה חיוך קטן. היא התיישבה על קצה המיטה של בריאן ושילבה את ידיה. "אני מבינה אותך". אמרה לה בריאן. "תודה". אמרה אלינור והראתה שהיא לא רוצה לדבר על זה. "את רוצה לישון כאן או בחדר אורחים.. או.. שתנסי לדבר עם קאי?" שאלה בריאן. "אני.. מעדיפה לישון כאן אם זה בסדר.. אבל אדבר איתו." השיבה אלינור. "בטח שזה בסדר". השיבה בריאן ופתחה לה את המיטה, שמפליא באמת הייתה נוחה מאוד. בכללי, הייתה אווירה מאוד נעימה בחדר של בריאן, אבל כששתיהן שכבו לישון במיטותיהן, הייתה אווירה מדוכאת, כאילו שתיהן שקועות במחשבות.
בערך בשעה 1 וחצי בלילה, בריאן כבר נרדמה ואלינור עוד הייתה מלאה מחשבות, ולא יכלה לשכב במיטה יותר, אז היא קמה והלכה לחדר של קאי. היא דפקה בעדינות על הדלת ופתחה אותה מעט להציץ אם הוא ישן. הוא לא ישן. הוא ישב על מיטתו, הויטרינות של חדרו פתוחות והוילונות התעופפו מעט מהרוח הקרירה. הוא החזיק סיגריה בידו ומוזיקה עדינה התנגנה בחדר. הוא הרים את ראשו וראה אותה. היא הצליחה להרגיש איך עיניו מתרוצצות על לבושה. היא ידעה שהוא מזהה את הבגדים. "אפשר להכנס?" ביקשה והוא הנהן. היא התיישבה בזהירות על הכיסא. "אני באמת מצטערת על מה שאמרתי בסוף הארוחה. מצטערת שבכלל הבאתי אותך לזה, זה היה חרא, אבא שלי פשוט לא אוהב אנשים שלא כמוהו, זה לא אתה." אמרה לו בנשימה עמוקה. "לא אכפת לי ממ שהוא אמר, וזה בסדר, אני סולח, אבל רק שתדעי שפשוט קיוויתי שאת מחבבת אותי כמו שאני ולא משנה מה אני לובש, או איזה פרחים הבאתי." הוא אמר ולא הביט בה. "קאי..-" היא התחילה לומר ועינייה שרפו משום מה. הןא מחה. "ורק שתדעי... שהפרחים.. הזכירו לי אותך.. לכן הבאתי דווקא אותם." אמר. היא קמה והתיישבה לידו על מיטתו והתפללה בליבה שלא ידחה אותה. הוא לא אמר מילה. "אני מצטערת". היא לחשה. קאי הסתכל באופן שבו נשכה את שפתה התחתונה וריחם עלייה. מבטו ירד לצאוורה, והוקל לו כשראה שהשרשרת שלו ענודה לה. "מצטער שהוא לא נותן לך לישון היום בבית בגללי." אמר לה, והיא חייכה חיוך קטן וידעה שהיא לא מתכוונת להגיד לי שזה לא רק להיום... ושהוא העיף אותה...סופית. היא שלחה יד זהירה ונגעה בעגיל שלו. הוא הסיט את ראשו והוציא עשן סיגריות מפיו. אלינור הביטה הצידה. היא יכלה לראות את הירח מחלונות חדרו הגדולים. "זה... מושלם". היא אמרה. "נכון". השיב. "טוב. אני הולכת לישון. ושוב תודה". אמרה אלינור והתרוממה. "בסדר. לילה טוב." אמר לה. היא התכופפה מעט ונשקה לו על לחיו, והלכה.
הוא יכל להביט בדלת שממנה יצאה עוד זמן רב, אבל רטט ההודעה שהתקבלה בטלפון שלו הסיחה את דעתו. זה היה מג'ניפר.
שמעת את העיבוד החדש שעשו לאבלין?
הוא חייך שקרא. בהחלט. כתב לה.
זה טוב. אהבתי ממש. כתבה ג'ניפר.
גם אני. השיב קאי.
תגיד יש לך כמה דקות לדבר? היא שאלה אותו.
במקרה. ענה.
אני מתקשרת. התריעה ותוך כמה שניות צלצול הנייד שלו נשמע והוא ענה במהירות. "הלו?" שאל. "קאי. מה איתך?" שמע את קולה השקט של ג'ניפר מהקו. "בסדר. את?" שאל. "אני כרגיל. תשמע זה מאוד מביך אותי לומר אבל אני פשוט אגיד את זה... הייתי שמחה שנחזור לדבר יותר." אמרה לו. "גם אני". הוא הודה והיא הופתעה מעט. "כן? אז.. למה התרחקת לפני?" שאלה בשקט. הוא לא מיהר להשיב. אמילי הופיעה לידו והוא חייך אליה. בפעם הראשונה, היא הנהנה אליו, כאילו מאשרת את מה שהוא חשב. והוא נפעם למבטה האוהב. "היה לי קשה בגלל הדברים שהיו ביני לבין אמילי". הוא אמר. והוא היה בשוק מעצמו. זו פעם ראשונה שהוא היה כ"כ כנה לגבי אמילי.. ועוד עם ג'ניפר... והכנות הזאת בשנייה אחת חיברה ביניהם בחזרה. "ברור. אני מבינה. ושתדע שאני תמיד כאן אם אתה צריך." אמרה לו ג'ניפר. וגם הוא היה בשוק ממנה, ג'ני הייתה בחורה צינית, כיפית וזורמת, לא אחת שמנהלת שיחות נפש ואומרת כאלה דברים. "תודה". הוא חייך. "ואגב, שתדע שלילי עדיין לא מפסיקה לקרוא בשם שלך. הרגה כבר את כולנו." היא הוסיפה, והוא צחק. "זאת מחמאה. מתי אני בא לראות אותה?" הוא שאל. "מתי שאתה רוצה". היא השיבה. "רק לא ביום שלישי, אימא שלך תתחרפן". הוא אמר. וחייך לזיכרון. "לגמרי." היא השיבה. לגניפר הייתה אחות קטנה, בת 11 , עם צרכים מיוחדים ופעם כשהיה פוגש את ג'ניפר הרבה, הוא היה משחק איתה, ומאז היא לא מפסיקה לצעוק את השם שלו. "אם היא הייתה ערה הייתי מביאה לה לדבר איתך, אבל למזלי היא ישנה." אמרה ג'ניפר, "היא ישנה? ממתי בשעות כאלה מוקדמות?" התפלא קאי. "היא התלהבה מקודם מהכוכב ילדים החדש הזה, אז נתנו לה לראות את זה עד שנרדמה." השיבה ג'ניפר. "הי! אני יותר מלהיב!" הוא קרא ושמע את ג'ניפר צוחקת.
____________
למחרת בבוקר, קאי נתקל באלינור בדרך לאמבטיה, לצחצח שיניים. הפנים שלה היו מכוסות כולן במסיכת פנים לבנה, והיא החזיקה את מברשת השיניים בפה. הוא צחק. ונכנס למרות שהייתה שם. הוא לקח את המברשת שלו וצחצח לידה. הוא שלח יד ונגע במסיכת הפנים שלה, ומרח את זה על לחיו. "איכ זה מגעיל". הודיע. אלינור צחקה. היא נישקה אותו והוא ירק על הכיור. "איכס! אלינור! כל הפה שלי קרם לבן!" הוא קרא אבל צחק, והיא העיפה עליו נייר טואלט. "בוקר טוב גם לך". אמרה לו.
אחרי שהתארגנו ואכלו, הם יצאו לבית הספר, יד ביד, ובריאן ובת', שהגיעה מביתה, הלכו מאחוריהם. בת', למזלה של אלינור, לא אמרה מילה על אמש, והתייחסה לכולם כרגיל. כשהגיעו ללימודים, קאי הבחין בג'ניפר וניגש לתת לה חיבוק של שלום, וכל מי שעמד בקרבתו היה בהלם, כי כבר המון זמן שקאי לא יוזם מגע ראשוני. ג'ניפר חיבקה אותו בהפתעה, והם החליפו כמה מילים. היה לו מצב רוח טוב היום, והקבוצה שלו בכדורסל ניצחה.
אבל... קרה משהו בשיעור האחרון שהפיג את מצב רוחו. בת' נכנסה לכיתה שלהם וקראה לקאי החוצה, אבל המורה לא הסכימה שיצא מהכיתה, אז בת' פשוט אמרה: "בריאן נפלה בשירותים". ברגע ששמע שזה קשור לאחותו, הוא קם, התעלם ממה שהמורה אמרה, והלך עם בת', אלינור הצטרפה בעקבותיו. הם נכנסו לשירותי הבנות. בריאן ישבה שם צמודה לקיר, היא לא בכתה, וגם לא דיברה, וכשקאי ניער אותה היא לא הגיבה, כמו פסל. "בבקשה דברי איתי". הוא התחנן והיא לא ענתה. אלינור רכנה לידה. "קאי... תתן לי לדבר איתה..?" היא ביקשה והוא הבין שהיא חושבת שבריאן זקוקה לשיחת בנות, אז הוא משך בשיערו כי לא אהב את הרעיון, ויצא עם בת' מהשירותים.
הן ישבו חצי שעה שלימה בלי לדבר. צמודות לקיר. עד שבריאן אמרה: "דיברתי עם איאן. ודיברתי עם ארתור. וקשה לי." אלינור לא הבינה מה קשורים איאן וארתור לנפילה של בריאן, אבל חיכתה שתמשיך.
"אני אוהבת את ארתור, הוא תמיד היה אחד... בכלל חשבתי שהשם שלו זה ארי, ובהתחלה שהתחלנו לדבר הייתי בטוחה שהוא בגילי, ואחרי שבוע הוא אמר לי בן כמה הוא באמת, וסלחתי לו על השקר, ובאמת אהבתי אותו אז לא היה אכפת לי מהגיל שלו, ואז קרה מה שקרה ביום ההולדת שלי, והבנתי שארי זה קיצור של ארתור.. וגילתי שהוא אבא... ולהיות אבא לילד זה שונה מלהיות סתם גבר מבוגר, ועכשיו אני לא יודעת אם בכלל להמשיך איתו, כי קאי שונא אותו, ובכלל עצם העובדה שהוא היה הבוס של קאי מפריעה לי, וחוץ מזה איאן שלח לי הודעה ודיברנו קצת וגם נפגשנו, ונהיינו חברים, ואני מפחדת שאני מתחילה להרגיש אליו משהו, למרות שזה קצת יותר הגיוני שאהיה איתו מאשר עם ארתור, בגלל הגיל, אבל אני אצא חתיכת זונה כי איאן הוא הבן של ארתור, וזה שיא המוזר, וחוץ מזה, הוא בטח לא מרגיש אליי כלום, ואני לא יודעת מה לעשות!!!!" היא אמרה את הכל בבת אחת אבל לא בצעקה. אלינור חיבקה אותה. היא לא אמרה כלום, ובריאן העריכה את זה, כי יש משהו מנחם בשתיקה הזאת ובחיבוק הזה, במקום במילים. "אני בטוחה שמתישהו את תדעי מה לעשות". אמרה אלינור. "אני יכולה ללכת עכשיו? אני מרגישה מובכת מידי עכשיו ואין לי דרך אחרת להגיד את זה." אמרה בריאן וחייכה חיוך זעיר, שבקושי רואים, אבל אלינור ראתה, והיא חיבקה אותה שוב והלכה. בריאן בחיים לא תודה בזה, אבל היא הרגישה הקלה גדולה אחרי שדיברה עם אלינור על זה.
__________
אלינור התיישבה לייד קאי בספה שלהם בסלון. בריאן הלכה לאיאן, אז הם היו לבדם. כלומר, עם לובלי. אלינור חייכה אליו, והןא התקשה קצת לחייך אליה בחזרה. אמילי ישבה לצידם.
היא העבירה יד בשיערו, היה לה ריח פרחוני כזה, והוא רצה לרכון קדימה ולשאוף אותו.
אלינור השיטה את ידה וליטפה את ירכו.
אמילי נישקה אותו, ועבורו לא היה דבר מענג יותר, היא פתחה את כפתורי חולצתו לאט, וידיה החמות השאירו על עורו נקודות של אושר.
אלינור התקרבה אליו, היא הניחה את ידה על לחיו.
היא התקרבה אליו ועטפה אותו בחיבוק גדול, ידיו היו מונחות על גבה החשוף, והוא נישק אותה... ורצה להמשיך לנשק אותה לנצח.
שפתיה הלכו ןהתקרבו לשפתיו.. והוא נרתע מעט. היא התיישבה חזרה, קצת מאוכזבת, אז הוא אחז בידה, אבל לא בשמחה.
ידה הונחה על חזהו ודחפה אותו קלות אחורה, אל המצעים הלבנים... והוא סובב אותה והשכיב אותה ליידו. "את הכי יפה בעולם". הוא אמר לה.
אלינור הסתכלה בידיהם השלובות ונישקה את גב ידו. היא התקרבה אליו קצת יותר ונשענה על כתפו. הוא נבהל. הפלאשבקים לא הפסיקו לרוץ במוחו.
"אני אוהבת אותך קאי." אמרה אמילי ונישקה אותו שוב, הפעם הנשיקה הייתה עמוקה יותר, דשנה, מבטו ירד אל חזה והוא חייך אליה. "את מדהימה". אמר, וידו נגעה בגופה וליטפה אותו בתנועות סיבוביות.
"קאי אתה יודע..." התחילה אלינור לומר אבל היא עצרה וחייכה אליו. היא נישקה את שפתיו, והוא לא החזיר לה נשיקה.
הוא נישק אותה שוב, ונאנח למגעה בגופו התחתון, זה היה מענג, והוא כל כך אהב את זה. אמילי חיבקה את אחת הכריות שבמיטה ונשענה עליה. הוא בהה בעורה הבהיר בהערצה.
"הכל בסדר?" שאלה אותו אלינור והוא ניסה להתנער. "דיי, מספיק!" הוא קרא, מנסה לעצור את הזיכרונות במוחו. "מה?" אלינור לא הבינה. "כלום, אני.. דיי.. נמאס.." הוא אמר והשתדל בכל כוחו להתעלם מכאב הראש שיצרו הפלאשבקים. הוא התרומם ובטעות אלינור הועפה אחורה. "מצטער." זרק והניח את ידו על רקותיו. היא לא הבינה מה יש לו, והיא קצת נפגעה.
"בטח מחכים לך בבית." אמר לה קאי, כאילו הרגיש שזה טוב מידי כדי להיות אמיתי. "לא אכפת לי". היא השיבה ונישקה אותו. היא לקחה את ידו בידה והניחה אותה על גופה.. והוא ליטף אותה שם והיא משכה מעליהם את השמיכה. "אולי כדאי שתלכי". אמר לה קאי תוך כדי. "אתה מגרש אותי אדון אוסטין?" היא שאלה בחיוך. "הדבר האחרון שאעשה." השיב ונאנח. הוא הסתכל על פניה המלאכיות, העמיק בעינייה המדהימות, ונשבע בקיסמה בפעם המיליון.
"אתה רוצה לדבר על משהו?" שאלה אלינור. "אני צריך שנייה". אמר. הוא היה גאה בעצמו שלא התעצבן ולא איבד את אשתונותיו. "כלומר...?" שאלה אלינור. "אני יוצא רגע לנשום אוויר." אמר קאי ולא חיכה לתשובתה, ופשוט יצא משם. אלינור הביטה אחריו. היא פחדה שלעולם לא תצליח להבין אותו.
_____________
בערב בריאן חזרה ואלינור התיישבה ליידה. "נו, מה אמר???" היא הייתה סקרנית. בריאן חייכה. "כלום, אנחנו סתם חברים". אמרה. "מבאסת רציתי אקשן." השיבה אלינור. "את נשארת כאן שוב?" שאלה בריאן. "אני אשמח..." מלמלה אלינור ובריאן הנהנה. "יש לך את המספר שלו?" שאלה אלינור בחיוך ציני. "כן, הבטחתי שלא אפרסם". השיבה בריאן. "אשכרה החלום שלך התגשם, כל החדר שלך מלא באיאן, וזה מביך קצת אם אתם חברים עכשיו." אמרה אלינור. "נכון, זה סופר מביך, אני אעשה מתישהו שינוי חדר." חייכה בריאן.
קאי האריך בטיול שלו. אמילי שההתה לצידו, כמו הולכים יחד. הוא היה שקוע במחשבות ולא שם לב שהתנגש במישהו. "הי! גבר שים לב לאן אתה הולך!" קרא האיש. "מצטער". מלמל קאי והרים את ראשו. פאק. חשב. זה היה ניקו, אחד מהבחורים ה'רעים' שהסתובבו והתנהגו בבריונות. "אמ.. שלום". גמגם ניקו כשראה מי האדם שהתנגש בו. קאי הנהן בתקווה שזה יספק אותו והתקדם, המשיך ללכת. "הי אוסטין!" שמע לפתע קריאה אחריו והסתובב. "אה?" שאל קאי. "כמה זמן אתם מזדיינים כבר אה?" הוא קרא.